בתשובה להאייל האלמוני, 19/10/22 11:30
נתניהו חוזר להסית נגד מערכת המשפט 752803
מאוד סביר שהיא היתה מתקיימת גם בלעדיו, אבל הוא מלבה אותה (בעדינות) ורוכב עליה (בפראות ולאורך זמן). מנהיג אחר היה יכול לרכב עליה יותר במתינות ולמתן אותה בעדינות.

השאלה היא שאלה של לגיטימציה. לדוגמה- מנהיג ימין היה יכול לגנות את תקיפת הבדואים (אזרחי ישראל) בבת ים ביום הכיפורים (וזו ממש לא הפעם הראשונה). אני לא שמעתי ציוץ והשתיקה נותנת לגיטימציה. אני מדמיין את בגין מגיב לארוע כזה ("ככה מתנהגים יהודים?")
נתניהו חוזר להסית נגד מערכת המשפט 752805
גם בגין רכב בפראות ולאורך זמן. (גם ז'בוטינסקי ובן גוריון). מידי פעם הוא הוציא איזה גינוי, כמו נתניהו, אבל על תהפוך אותו למה שהוא לא. לא כל מנהיג יכול למתן את הקהל שלו, אני לא חושב שנתניהו יכול (בגין אולי יכל).
געגועי לבגין 752814
מה שמפריע לי זה אבדן הממלכתיות, והחלפתה בפוליטיקת הזהויות.
בגין רכב על תחושת הקיפוח של תושבי השכונות. הוא עשה מטעמים מה"צ'חצ'חים" של דודו טופז, אבל המוטו שהוא החדיר בהם היה תמיד ממלכתי "אשכנזי? עיראקי? יהודים! אחים! לוחמים!" . האויב על פי בגין מעולם לא היה השמאל ואפילו לא הערבים. האויב היה מדינות ערב ואש"פ. בגין היטיב לעשות דמוניזציה לערפאת (האיש עם השערות על הפנים) אבל מעולם לא למפא"י‏1, לערביי ישראל או לתקשורת.

המקרה הכי בולט של אבדן הממלכתיות לדעתי הוא פרשת אלאור אזריה. הרמטכ"ל אייזנקוט ושר הבטחון יעלון הציגו מייד את הקו הממלכתי. גם נתניהו הסתייג ביום האירוע (יום חמישי) ואמר: "מה שהתרחש בחברון אינו מייצג את ערכי צה"ל.". באותו יום נשמעה תמיכה באזריה רק מקרב הימין הקיצוני- סמוטריץ'- והפופוליסטי ביותר- אורן חזן.
אבל אחרי שהתבררה בסוף השבוע עמדת הציבור ברשתות החברתיות הפוליטיקאים הפכו כיוון. נפתלי בנט ראשון במוצ"ש, ליברמן, ביטן, בוקר, ואחרים בליכוד בהמשך השבוע. ביום שני בישיבת הממשלה בנט תקף את נתניהו "למה לחרוץ דין לפני בדיקה? התבלבלתם בין טובים לרעים. למה כל הנהגת המדינה מרקדת לפי חליל ארגון 'בצלם'?" נתניהו זכה לגיבוי, הפלא ופלא, מהשר דרעי:"אנחנו חייבים לגבות את צה"ל ולגבות את החקירה העצמאית שלו. אני אולי מצטייר כשמאלן שלא מגבה את החיילים ואתה בנט מצטייר כמי שנלחם עבורם, אבל זה שקר. כולנו תומכים בחיילים ואסור להפוך את מה שקרה בחברון לעניין פוליטי".
בהמשך השבוע גם נתניהו הפך כיוון בעדינות. ביום חמישי (שבוע לאחר האירוע) הוא התקשר למשפחת החייל עם מסר לכאורה ממלכתי‏2 אבל עם סבטקסט של תמיכה‏3. מאוחר יותר, אחרי הקרקס התקשורתי בזמן המשפט, הוא כמובן חתם על בקשת החנינה לאזריה. מי ששמר על הקו הממלכתי היה הנשיא ריבלין שסרב לחון את אזריה, וזכה על כך לגל נאצות ברשת.
_________
1 בהסתייגות אחת- הדגל האדום, שהיה בשבילו... דגל אדום. "הדגל של הקומ-נאציזם".
2 "...זו מציאות לא פשוטה ואני בטוח שהבדיקה מתחשבת במכלול הנסיבות הללו. אני משוכנע שהיא תהיה מקצועית והוגנת כלפי הבן שלך"
3 "החיילים שלנו עומדים בחודשים האחרונים, באומץ לב ובנחישות מול התקפות טרור ומול מרצחים שבאים להרוג אותם. הם נדרשים לקבל החלטות בזמן אמת, בתנאי שטח, בלחץ ובאי וודאות. זו מציאות לא פשוטה..."
געגועי לבגין 752816
בגין אמר הרבה דברים, חלקם רכבו על הנמר וחלקם ניסו להרגיע אותו. הוא רכב על כמה גלי שנאה באופן די בוטה (עוד משנות השלושים, כולל ההסתה נגד ארלוזרוב, המאבקים בין האצ''ל להגנה, המאבק נגד צה''ל לפני אלטלנה, המאבק נגד תוכנית השילומים, ההסתה נגד ההסתדרות, נגד הקיבוצים, נגד ההתנועה העובדת, וכמובן, ההסתה שהסתיימה עם רימון, נגד שלום עכשיו ומחנה השלום). הממלכתיות של בגין היתה כמו הממלכתיות של מנהיגי ימין קיצוני אחרים מאותו דור, וזאת לא אותה ממלכתיות עליה אתה מדבר.

אזריה היא דוגמה נפלאה למי קובע את הכיוון, אף אחד מתומכיו של אזרחיה לא שינה את דעתו כשנתניהו דיבר נגד המעשה, ולכן, מן הסתם, אם הוא היה ממשיך ככה הוא היה גומר כמו יעלון (עוד גאון שניסה לרכב על הנמר עד שגילה מי מוביל ומי מובל).
געגועי לבגין 752822
שכנעת אותי עם יעלון. הליכוד הקיא מתוכו את הממלכתיים שלא היו מוכנים להתיישר לפי VOX POPULI. נתניהו הוא אולי האחרון מהדגם הזה שנשאר, והוא הולך בין הטיפות.
געגועי לבגין 752827
כששרון ניסה להיות פופולרי, הוא התמרכז. כשנתניהו ניסה להיות פופולרי, הוא הקצין. החל מ־2015 נתניהו תלוי בקואליציה צרה. אבל גם לא מנסה לשבור את המצב הזה. בזמן אזריה, נתניהו לא רק איגף מימין את בנט. הוא גם הכניס לממשלה את ליברמן במקום את העבודה. הוא היה יכול להקים שוב ממשלה רחבה, אבל בחר להקצין. ולכן נשארה לו רק האפשרות להקצין את השיח.

בהמשך נתניהו בחר שוב להקצין כאשר רוקן את ממשלת האחדות עם גנץ מכל תוכן. הוא היה יכול ליצור ממשלת אחדות ולחתור תחת גנץ כמו כל פוליטיקאי מצוי. אבל ביבי חתר מהמקפצה.
געגועי לבגין 752824
אז זהו שהגעגועים (נוסטלגיה) צובעים הכל באור רך. מה שלמדתי מן הדיון הזה שבעניין זה בגין היה הרבה יותר גרוע מנתניהו.
נתניהו הוא כל כך "להוט" לבחוש פוליטית שלא בטוח שהוא מודע לאפקט המסית שיש לדברים שהוא אומר. אין הרבה פוליטיקאים שתהיה מוכן להאמין שהם כל כך כסילים להאמין שאיזה פוסט חיובי בואללה יהפוך אותם למאמי הלאומי החדש. על נתניהו ובני ביתו אפשר להאמין.
בגין לעומתו, ידע בדיוק מה הוא עושה בבחינת יודע צדיק נפש בהמתו. מישהו סיפר לי סיפור שאני מאמין לו. לפי הסיפור בגין נהג לנאום בעצרות ולנופף בשטר של 100$. "אחינו היהודים הטובים בגולה שולחים את כספם אלינו. אלמלא נפל הכסף לכיס של מפא"י, כל אחד מכם היה מקבל 100$. אתם קבלתם את ה-‏100$ שלכם?"
אני גם לא מקבל את התזה שאילו החליט נתניהו לרסן את המופרעים הוא היה מאבד את המנהיגות. המצביעים אוהבים כוח, כוח, כוח. נתניהו העיף מהמפלגה את דוד לוי ואת משה פייגלין והיציע ממשיך להריע.
מה שאני מסכים אתך זה בעניין הממלכתיות. בגין היה ממלכתי עד קצה אצבעותיו (יש שופטים בירושליים), לעומתו נתניהו, בפרט בשנים האחרונות, הוא אנרכיסט לא פחות מעופר כסיף. בשלב זה הוא כנראה מוכן למלא את בג"ץ ברוטמנים, בן גבירים, אפי נווה, אתי קריאף ואשתו של שטייניץ ובלבד שיחמוק מגלגלי ה"צדק" הטוחנים לאט.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים