בתשובה לעומר, 27/10/22 16:21
עוד אפי עו״ד 753195
"מחיר של סחורה או שירות כמו "נסיעה במונית" או "שעון של קסיו" נקבע משיווי המשקל בין כלל המוכרים לכלל הקונים, לא בין קונה ספציפי לבין מוכר ספציפי (צריכה להיות כאן ערימה של כוכביות, אבל זה העיקרון)." בוודאי, אבל אין רק עשיר אחד, עני אחד ומוכר אחד. העובדה שנוצר שוק למוצרי מותרות נובע מהעובדה שיש הרבה אנשים עשירים והרבה מוכרים שרוצים למכור לאנשים העשירים, ולכן הם יוצרים שוק של מוצרי מותרות בו קיים שווי משקל בין כל השחקנים.

אני אנסה לנסח את זה אחרת. אם כל שני בני אדם היו מסתכלים על 100 דולר באותו אופן, אז הדרך הסבירה ביותר להסתכל על 100 דולר היא לתרגם אותם לשעות עבודה. ז"א, אדם שמרווחי 10 דולר לשעה יסתכל על מאה דולר כעל 10 שעות עבודה, אדם שמרוויח 100 דולר לשעה יסתכל על מאה דולר כעל שעת עבודה ואדם שמרוויח 6,000 דולר לשעה יסתכל על 100 דולר כעל דקת עבודה. לכן, היינו מצפים שכשהם יעברו מעובדים לצרכנים, הם ישתמשו באותו מדד, ז"א שאם מי שמרוויח 10 דולר לשעה מוציא 50 דולר בשבוע על "מזון", אז שמי שמרוויח 100 דולר לשעה יוצא 500 דולר בשבוע על "מזון". אבל, כידוע (אני מניח), זה לא נכון. יש מוצרים מסויימים (מזון, בריאות) בהן היחס נמוך משמעותית מלינארי, למוצרים כאלה אנחנו קוראים מוצרים חיוניים, יש מוצרים בהם היחד הוא קרוב ללינארי (אם אני זוכר נכון, דיור ותחבורה) ויש מוצרים בהם היחס מאד גבוה משמעותית מלינארי (שעונים, עניבות, נעלי התעמלות ועוד) למוצרים האלה אנחנו קוראים מותרות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים