 |
|
 |
||
|
||||
 |
בטח יש שם כלכלי לתופעה של הצגת כל היתרונות של מהלך כאשר מסתירים מרכיב סמוי אבל משמעותי של המחיר. אני מניח שהשמדת המזון הנציל בזמן הייצור והאספקה נגרמת מרצון להימנע מתביעות ומירידת מחירים. ברגע שמישהו ירצה לנצל את המזון הזה הוא יצטרך לשלם לחקלאים/יצרנים/משווקים פיצוי תמורת ה"אבדן" עם כל המנגנון הכרוך בכך והשחיתויות והרמאויות שמיד יופיעו (למשל הנצלה חוזרת: פרוקסי ירכוש את המוצרים המונצלים ויחזיר אותם לחקלאים לסיבוב נוסף). פיתרון פחות פופולרי אבל יותר יעיל הוא להעלות מחירים באמצעות מיסוי (כך הממשלה מרויחה פעמיים. פעם אחת דרך המס ופעם שנייה כאשר כאשר הבזבוז פוחת). אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
על איזה "מהלך" אתה מדבר? בתקציר למעלה וגם בכתבה ב-TheMarker החלק של "מה לעשות" מאוד קצר ומעורפל. בדו"ח של "לקט" מפורטים צעדים פונטציאליים רבים ומגוונים, במידה רבה בלתי-תלויים זה בזה. נכון שברבים מהם יש פוטנציאל לבלגן ולשחיתות, או סתם לעוד רגולציה היכן שגם כך יש יותר מדי; אבל אפשר לדון על כל אחד לגופו ולשקול את הפרטים והיתרונות והחסרונות. לא הבנתי את פתרון העלאת המחירים - נניח מע"מ מוגדל (נתחיל מביטול הפטור) על מזון? כלומר, להפוך את כל יצור המזון וצריכתו ליקרים יותר? זה באמת יקטין בזבוז מזון על נזקיו הסביבתיים, אבל יגדיל גם את שיעור חוסר הביטחון התזונתי, ומה עשינו בזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם אתה צודק. אני הנחתי באופן סמוי ולא מודע שהבעיה של חוסר ביטחון תזונתי לא כל כך אמיתית והיא מנופחת ע"י גורמים בעלי ענין. ואת זה אני לא יודע. ניקח את למשל את ארגון המתנדבים האוסף מזון נציל מחנויות ומרכולים ומכין מהם ומחלק כריכים לביה"ס לילדים ממשפחות עניות. צריך לבדוק מה היה קורה אלמלא הפעילות הזאת. אם יש הרבה ילדים שהיו הולכים לביה"ס בלי כריך, אז באמת יש כאן win win. לעומת זאת, אם זו לא בעיה אמיתית, והמפעל סתם חוסך מן ההורים את הכנת הכריך, אז יש כאן עניין של פיצוי היצרנים על אבדן הכנסה (או מה שכנראה קורה זה העלאת רמת המחירים של המזון הנמכר כדי לפצות על זה ש"נזרק"). למרות שכולם מדברים על מחירי המזון הגבוהים, אני חושב שזה עדיין בגדר צריך בדיקה, עד כמה מחירי המזון מהוים מרכיב משמעותי בעוני (לעומת חשמל, ארנונה, תחבורה, ביגוד, חינוך). הסוציאליסט הסמוי שבתוכי אומר שעדיף היה שהמדינה היתה משקיעה במפעל הזנה בבתי הספר (מה שהיה מאפשר יתרונות נוספים של פיקוח על איכות המזון ותזונה בריאה) במקום להאכיל את העניים במזון לא טרי. בתוקף נשארת האמירה שהערכה כלכלית של פעילויות שונות אינה דבר פשוט כל כך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |