בתשובה לאריק, 15/11/22 12:05
החוק הוא דוונטי 754079
נזכרתי באמרה הפאסימית על כך שמתחת לכל שפל מסתתר השפל הבא. ראיתי עכשיו בטלביזיה ראיון עם ח"כ טלי גוטליב. על ידה מירי רגב היא חנה בבלי.
צווחנית וצעקנית שלא שמעה על נקודות. לרוע מזלם של הצופים היא נתקלה במראיינת ששאלותיה יותר ארוכות מהתשובות וזכינו לצפות בהתנגשות רכבות מחרידה ומחרישת אוזניים. כנהוג בסקטור גם חוסר יכולת להבדיל בין טפל לעיקר. מחרישה את האזניים בטענות על עשרה עניינים ולא יכולה בהזדמנות לוותר על הגנה על מה שאמרה על הקצין בוכריס והנשיא קצב. זה מה שמעניין אותה עכשיו?
למרבה המזל, הגב' אשכנזיה לגמרי ואפילו ב"ה כבר לא שות"מת, כך שכולם מוזמנים להיכנס בה כמידת כישרונם מבלי שיחשדו כאנטישמים או גזענים רחמנא לצלן.
לפי מגמת הדברים את הריאליטי הבא בנוסח "המופע של ג'רי ספרינגר" יהיה אפשר לצלם בכנסת.
החוק הוא דוונטי 754098
שות"מת?

על גוטליב, ברק, אסטריאן, סמארק ושותפותיהן אפשר רק להגיד שבליכוד, כמו בתפוזים, הָרִיגָבוֹן מידבק.
החוק הוא דוונטי 754177
שות"מ - שומר תורה ומצוות. זוהי ההגדרה היותר מדוייקת של מה שקרוי בלשוננו "דתי".
לפי הבנתי גם אדם מסורתי הוא דתי שהרי לא מדובר באולימפיאדה של מי מקיים יותר מצוות. האדם הדתי מאמין שאורח החיים הדתי הוא דרך החיים היותר נכונה. חלקם גם חושבים שטובת הכלל מחייבת לפעמים כפיית מצוות דתיות גם על אנשים לא דתיים (כמו איסור חמץ בבתי חולים).
המובן המקובל של דתי "הומצא" ע"י החילונים מפני שרצו להציג עצמם כרוב (ע"י הכללת המסורתיים בתוך החילונים).
בפועל, היום יותר מאי פעם החילוניים הם מיעוט בקרב היהודים. זה מיעוט גדול (אולי הגדול ביותר) אבל לא רוב.
יותר ויותר אנו לומדים עד כמה המושג של רוב ומיעוט אינו תופס בישראל, בדיוק כפי שאינו תופס באפגניסטן, בלוב או בדרא"פ.
ראינו את זה יפה כאשר קואליציית השינוי נאלצה לשתף פעולה עם הרשימה המשותפת שהם שונאי ישראל לכל הדעות.
איני רוצה להוסיף על המבוכה של קואליציית השינוי. אין זה ראוי לבעוט באדם כאשר הוא בשפל המדרגה. רבים במחנה מנחמים עצמם שאין מדובר בתבוסה, מכיוון שהתוצאות היו קרובות והמחנה אינו צריך להחשב אחראי למה שמצביעים אנשים מחוץ למחנה. זה נכון לגבי תוצאות הבחירות, אבל לא נכון לגבי ההתנהגות המביכה של המחנה לאחר התבוסה האלקטרולית.
נראה שהאיבה בין לפיד לגנץ קבלה מימדים מיתיים והיא אינה ברת יישוב. גם אם השניים יסכימו לשת"פ במהלכים פוליטיים כלשהם, עדיין "ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד". אני שב וטוען שאם כל חטאת היה ברגע בו בכירי מפלגות המרכז לא הכריחו את לפיד וגנץ לוותר על כסאם לטוב אייזנקוט ולרוץ כמחנה אחד תחת הנהגתו.
יותר מכך, יותר ויותר נעשה ברור מהו הדגל שתחתיו היו צריכים להתלכד כדי ליצור ברית חדשה עם שבט המסורתיים ואפילו עמוק יותר לתוך השבט הדתי-לאומי: דגל המשילות. המשילות כדגל נגד ה-lawlessness הפושה בחברה הישראלית. הדבר הזה לא ברור יותר מסיבה אחת ויחידה שהוא אינו מסתדר לפי האיפיונים שהיו מקובלים עד עכשיו: ליברל, שמרן, דתי, לאומי, סוציאליסט וכן הלאה.
הדגל הזה מייצג אג'נדה של שינוי סדרי עדיפות לטובת ביסוס שלטון החוק באמצעות רפורמות של המשטרה ובתי המשפט, אבל לא בכיוון של החלשתם ופירוקם אלא בכיוון של ייעול וחיזוק. אסור לפגוע בעצמאותם ובחוסר התלות של גורמי אכיפת החוק. מה שצריך לעשות הוא לעשות אותם גדולים ויעילים יותר.
אוהדיו של נ' לא קראו לעברו במסיבת הניצחון קריאות על הר הבית, חברון או חמץ בפסח הם קראו לעברו משילות.
צריך לקחת את החרב הזו מגוש הרוב ולמלא אותה בתוכן של ממש במקום הדיסה של חקיקת חוקים אבסורדיים ומינוי פאנאטים דתיים, עבריינים, נוכלים ומלחכי פנכה לשופטים.

אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo
החוק הוא דוונטי 754187
אין לי חשק להכנס לדיונים פוליטיים, אבל אני רוצה רק לזרוק את הקביעה (ואל תתווכח איתי!) שכל ההתייחסות לשני גושים כביכול מוטעית. יש רק גוש אחד ומולו אסופת שבטים קטנים ומפורדים חסרי מכנה משותף.

גם אם יש כמה נושאים עליהם קיימת הסכמה בין הפלגים, אלה נושאים שאינם עומדים בראש סדר היום של רוב השותפים לאותו "גוש" פיקטיבי, ולכן אינם מספיקים כדי להתגבר על חילוקי הדעות. מספיק לראות את התנהגות ה"גוש" לאחר התבוסה בבחירות לעומת ההתיצבות של גוש הימין בחזית מאוחדת בשנתיים האחרונות כדי לדעת שמהחתונה של סילמן עם עבאס יישארו רק המתנות.
החוק הוא דוונטי 761271
נראה שהקואליציה הצליחה לאחד את אוסף השבטים הזה, לפחות זמנית, ממש כפי שהיה נהוג ביוון העתיקה, אלא ששם היה מדובר באוייבים חיצוניים.
החוק הוא דוונטי 761273
א. אם יש משהו שצריך להלמד מארועי התקופה האחרונה זהשהימין הוא אוייב לכל דבר. לא אח ולא בטיח. לבני אדם יש נטייה לאחד אוייבים לאוייב אחד גלובאלי ומונוליטי. אבל המציאות היא שבד''כ יש יוצר מאוייב אחד. יש אוייבים גדולים יותר ויש קטנים או יותר.
ב אני כתבתי כאן תגובה שכרגיל זכתה בהרבה פחות תשומת לב ותגובות ממה שהיתה ראוייה לדעתי. התגובה עסקה בלכידות ובתאימות המופלאה של קואליציית בית ארבע הפינות שלנו. תוכנה היה בקליפת אגוז שהקואליציה הזו מאוד חזקה מפני שהפינות שלה אינן אקסקלוסיביות וכמעט נטולות חיכוך. הכוונה היא שהרבה מאד ממצביעי הקואליציה שייכים ליותר מפינה אחת ובמידה ויש לפינה או פינות אינטרס פרטיקולרי מסויים, הוא אינו מנוגד לאינטרסים של פינות אחרות.
למשל למזרחיים אין אינטרס באכיפת הנהגות חרדיות באוטובוסים, אבל זה ממש לא מפריע להם. ע''ע נהג השמיכות מאשדוד. באופן קצת מפתיע, מי שמתרגז ומתקומם על חרדים שמנסים ל''חוקק'' את האוטובוסים שלהם, הם דוקא נהגים דתיים-לאומיים (הם כנראה מנחשים את הצעדים הבאים). אבל אני מניח שבסופו של דבר הנהגים חובשי הכיפות והנוסעים החרדים לא יתקשו להגיע לעמק השווה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים