 |
|
 |
||
|
||||
 |
לאורך כל המאמר, את מתייחסת למצב הקיים כאל מצב שנקבע דווקא על ידי גברים, המכוון להבטיח את שליטתם בחברה. באופן ספציפי, את מתיחסת לחוק כאל מכשיר שוביניסטי במכוון - כלומר, מהעובדה שמרבית החוקים נכתבו על ידי גברים, את מסיקה שהם בהכרח משמרים את העליונות הגברית. כך גם לגבי מערכת המשפט בכללותה. זו הנחה שאינה מחוייבת המציאות. אם נתבונן בחברה הישראלית לדוגמא, שהיא חברה שהחלה להתגבש אך לא מזמן, למרות שרוב מנהיגי המדינה היו גברים, החוק במדינה לא מכוון כנגד נשים כלל וכלל. אם יש לך דוגמאות ספציפיות לחוקים המפלים נשים, אשמח (או שבעצם לא כל כך) לשמוע על כאלו. בנוסף, לא ברור לי למה את חושבת שהעמדת חומרת העונש כנגד חומרת העבירה היא מעשה שוביניסטי, ולמה נשים שתומכות בהחמרת הענישה עם המבצעים פשעים כנגד נשים, גורמות לסתירה כלשהי. בהערת אגב, החוק אכן משרת במידה מסויימת כמכשיר מעמדי, כלומר עבירות מעמד גבוה נחשבות פחות חמורות, והעונש עליהן נמוך יותר. אבל לא נראה לי שזה כולל גם שוביניזם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שום הנחה אינה מחוייבת המציאות. הנחה קיימת כדי לתאר מצב מסוים ומשתנה בהתאם לשינויים במצב. לפני שאענה לך בפירוט אוסיף הסתייגות מכסתחת לדברי הבאים: אינני משפטנית ולפיכך דעתי המלומדה בעניני החוק הינה על סמך ידיעותי הקרימינולוגיות בלבד. גברים הם השולטים בחברה מימים ימימה. הם המכתיבים את מהלך הדברים וכך גם את החוקים בה. מלכתחילה אין שוויון חברתי בין גברים לנשים והנשים הן אלה שצריכות להתאים עצמן לגברים ולא להפך. החוק אינו מנוגד לנשים אך גם אינו בעדן, כנראה משום שנוצר מתוך ראייה גברית והאינטרס שלהם לשמור על מעמדם. הדוגמא הקלאסית לאפליית נשים נמצאת דווקא בחוק העונשין (345) המדבר על אינוס ומגדיר מונחים כגון "בעילה" (לא אביא כאן את החוק במלואו אלא את החלקים הרלוונטיים לענייננו). "הבועל אישה..." - הגבר נתפס כפעיל ותקיף (בועל: המחדיר איבר מאברי הגוף או חפץ לאיבר המים של האישה). האישה, ע"פ ניסוח זה היא חסרת עצמאות, כוח והשפעה על האירוע. פעולת החדירה מתייחסת למעשה אך ורק ליסוד הפיזי ומעניקה לו את מרכז הכובד מבלי לשקף כלל את נקודת המבט של האישה. עצם הכפייה, חוסר האונים, שלילת הפרטיות והפריצה הגסה לגופה של האישה מהווים שלילת זכויות יסודיות של האדם אך אינם נתפסים כאיסור פלילי. בעיה נוספת קיימת באלמנט ההסכמה המנוסח בחוק הנ"ל - מהי התנהגות סבירה של אדם המתנגד מינית ובין התנהגותה של האישה בפועל (ביהמ"ש יוצא מנקודת הנחה שגבר ואישה נמצאים במצב שוויוני מבחינת שליטתם ויכולת התנגדותם לאירוע). מקרה האונס החוזר - הוכחת הדברים בבית המשפט, יכלול תהליך של השפלה ופגיעה בנאנסת על מנת להבהיר ו/או להפריך את הדברים (לכן, כיום שונה החוק ונאנסות אינן מעידות בפני הנאשמים). כמו כן, קיים אלמנט השיפוט המוסרני - עברה של האישה גם הוא מובא בפני השופט על מנת להבחין האם מדובר באישה מוסרית או מתירנית מבחינה מינית. הסתירה הקיימת בתמיכה בהחמרת הענישה עם המבצעים פשעים כנגד נשים נובעת מהעובדה שכך, למעשה, מנציחות אותן נשים את הפערים החברתיים בעוד שהמטרה העומדת בפניהן היא מטרת השוויון החברתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי את הפסקה האחרונה. אפשר הסבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסקה אחרונה של המאמר או של התשובה לעמית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של תשובתך לעמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנועות הפמיניסטיות מודעות לעובדה שאין טעם לנסות ולשנות את החברה על פניה על מנת להגיע לשוויון. לכן, שאיפתן היא ליצור אפלייה/העדפה מתקנת בין המינים. בעצם שאיפתן של נשים שגברים יענשו בעונשים כבדים, הן למעשה מנציחות את הפער הקבוע בין גברים ונשים. אין ספק שבכך יש סתירה, משום המצב שגורס ענישה חמורה לפוגעים בנשים מחד גיסא והפחתה בענישה לשם יצירת שוויון מאידך גיסא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמא שסיפקת לא פוגעת. חוה''ע הוא ניסוח לקוני ויבש של מכלול העבירות הפליליות. לא בכדי ישבו משפטנים ומשפטניות ותמצתו את מהות העבירה (לדוגמא אונס) למספר מילים אשר יספקו את הבסיס העובדתי והנפשי להוכחת העבירה בשלב הראשוני. בין יתר תפקידיו בית המשפט אחראי על יצירת פסיקות ותקדימים אשר הם מהווים את האספקט הנורמטיווי על פיו נבחנת כל עבירה. כאשר חוקרי המשטרה או עובדי פרקליטות המדינה בוחנים תלונה על אונס, אין הם מסתמכים רק על נוסחו היבש של חוה''ע אלא מבססים את המלצותיהם על פי התקדימים אותם קבע בית המשפט. התקדימים כוללים את נקודת המבט האנושית אשר כה חסרה לך. כתבת שעצם הכפייה, החדירה וכו' אינם נתפסים כאיסור פלילי, קראי נא שוב את חוה''ע בסעיף עבירות מין ואולי תרצי לתקן את תגובתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק העונשין הוא ניסוח לקוני ויבש של העבירות הפליליות. אופן הניסוח שלו, הוא מנקודת מבט גברית. כאן גם הטעות שלך בכך שהוא מתמצת את העבירה. ניתן היה להגדיר אונס כ''מעשה מיני בכפיה שצד א' מבצע על צד ב' שלא בהסכמתו או בהסכמה שאינה אמיתית (שוב, איני משפטנית ועל כך התנצלותי בניסוחים הנ''ל). במקום זה, בחר המחוקק להגדיר את המינים ובנוסף צד פעיל וצד סביל. ההמלצות אומנם מבוססות על פי התקדימים, אך בראש ובראשונה מנוסחות ומונחות ע''פ אותו חוק יבש. במינוח של ''נקודת מבט אנושית'' לא התכוונתי שהמחוקק יפרט לפי מקרים ספציפיים אלא יתן את הדעת גם לפגיעה נפשית ולא רק לפגיעה גופנית כפי שניסח. בפועל, על מנת להוכיח פגיעה נפשית, עוברת הנאנסת שבעה מדורי גהנום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תקראי את המבוא וההגדרות בפרק עבירות המין בחוה''ע תמצאי שהניסוח שלך למעשה אונס מופיע שם (כפיה, שלא בהסכמה וכו'). המחוקק משתמש במונחים צד פעיל וצד סביל כהגדרות מנחות אשר מציגות את הצד הפועל לביצוע העבירה והצד אשר העבירה מתבצעת כנגדו, הגדרות אלו מופיעות לאו דווקא רק בעבירות מין אלא בכל החיקוקים המתאימים בחוה''ע. תקדימים נוצרים על פי מקרים ספציפיים אך הם עמוד האש אשר מנחים את המערכת המשפטית בכל המקרים בתחום זה. החוק חייב להיות יבש קצר ומתומצת על מנת לפשט את המקרה בשלב ראשוני כפי שהסברתי. לאחר ההחלטה באם נעברה עבירה פונים החוקרים והתובעים אל התקדימים בהם מנחה בית המשפט את המשטרה והפרקליטות כיצד להתייחס לצד האנושי, לסבל הנפשי של הנפגע(ת) וכיצד לתקוף את הנושא כאשר הוא מורכב ומסובך מעבר להגדרה החוקית היבשה. את יכולה להתייחס לחוה''ע בתור התורה אשר בה מופיעים חוקים כלליים ואילו קבצי התקדימים הם הגמרא אשר הופכים את החוק היבש למערכת שלמה של נקודות אבחנה מזויות שונות. ניסוח החוק - אונס זכר ונאנסת נקבה הוא מן הסתם תוצר המציאות בה רובם המוחלט של הנאנסים הן בעצם נאנסות, אין לי מושג למה את מסיקה מכך שהמחוקק הינו שובניסט. את בעצמך מתייחסת לנפגע אונס בלשון נקבה לכל אורך מאמרך ותגובותייך. לא בכל המקרים נגזר על המתלוננות לחוות את מסכת ההשפלה במהלך המשפט אך אין ספק שהתהליך לא בדיוק סימפטי. אם יש לך דרך כיצד לגונן על הקרבן אך באותה מידה לקיים עבור הנאשם משפט הוגן אנא פרטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי דבריך, מצד אחד חוק העונשין הוא התורה ומצד שני "איש הטוב בעיניו יעשה" משום שאותה תורה היא בגדר המלצות שנבחנות לאחר מכן בבית המשפט? כך גם בנוגע לענישה - העונש הקבוע בחוק לאנס הוא 20 שנה. בפועל, מיותר לציין שלא כך הוא הדבר. גם, על סמך התרשמות, המלצות ועסקות טיעון שונות. לקבוע כי נוסח החוק הוא תוצר של מציאות, זו קביעה פשטנית ומתחמקת משום שאינה קבילה לניסוחי חוקים אחרים. ושוב - אותה מציאות נוצרת מתוך ההסתכלות הגברית (בדיוק כמו שאפליה על בסיס הריון היא אפליה מינית). חשיפתה של אישה לסכנת האונס נגזרת מעצם השתייכותה לקבוצת המין המסוימת הזו המוגדרת מבחינה תרבותית כחלשה וזמינה מינית -נקודה מהותית לדעתי, שמערכת המשפט אינה מכירה בה. והבהרה נוספת - לא ציינתי בשום מקום כי המחוקק הוא שוביניסט. ציינתי כי אינו עושה דבר כדי למנוע הנצחת פערים חברתיים ודבק בנקודת המבט הגברית שנהוגה למעשה במדינות רבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. היכן בדברי מופיע שאיש הישר בעיניו יעשה? 2. העונש הקבוע בחוק הינו זמן המאסר המקסימלי. אם את חושבת שזה מעשי לגזור בכל סיומו של משפט זמן מאסר מקסימלי אנא ממך הזרימי לשב"ס את הכספים לבניית חמישים אלף חדרי מאסר. 3. ההצמדות שלך לניסוח הנקבי של החוק עושה עוול למאבק הפמניסטי. בניגוד לקונספירציה הגברית המיוזעת שאת מציגה, חשיפתה של אישה לסכנת האונס נגזרת מעצם היותה אישה החיה בעולם מאוכלס בגברים החזקים ממנה פיזית ואשר היצר החייתי שלהם לכבוש מתבטא בקיום מלחמות מיותרות ואינוס נשים. זאת לא הגדרה תרבותית כפי שאת אומרת אלא ייצר בסיסי וחייתי שנשאר לנו, הגברים, מהתקופה בה גררנו נשים בשערן למערה (באותה תקופה לא היו הגדרות תרבותיות או מערכת משפט שעוסקת כל היום בהנצחת האפליה המינית). בסיום תגובתך את שוב מערבבת בין המצב העגום בתחום השוויון לבין סעיף יתום ותמים בחוה"ע. אותה קביעה אינה פשטנית ומתחמקת, הערתי לך כבר כי במקומות אחרים בחוק מופיע ניסוח מפלה (כמו בדיני מזונות), את קצת מעוותת את המציאות על מנת שתשרת את תפישתך וזה לא מועיל אלא רק מזיק. בפעם האחרונה, חוה"ע (התורה) איננה רק שורה של המלצות כפי שכתבת משום מה. חוה"ע הוא קובץ של חוקים בסיסיים המנוסחים בקצרנות על מנת לספק את הבסיס הרעיוני להגדרת עבירה, בנוסף לחוה"ע קיימים מאות כרכים לכל סעיף חוק המופיע בו אשר מרחיבים, מפרשים וקובעים את עמדת מערכת המשפט כלפי אותו סעיף על פי המציאות החברתית/מדינית המתאימה לתקופה בה אנו חיים. אשמח לקרוא מה בלבך אך אנא בססי את תגובותייך (מה הקשר לעונש המקסימלי, למה איש בעיניו יעשה וכו') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כתבת בעצמך שבפועל, חוק העונשין מבהיר את הדברים אך המערכת המשפטית עוברת על אינפורמציה נוספת בנושא ומגיעה להחלטה שיכולה להיות שונה מכפי החוק. מדבריך משתמע שככל שעורך הדין יהיה טוב יותר והשופט יהיה מוטה יותר לכיוון זה או אחר, כך גדלים/קטנים סיכויי הנאשם להתחמק מעונש כבד. 2. מעשי או לא זו לא הנקודה. גם תקציבים כרגע אינם עניין דיוננו. זו גם לא הסיבה שבגינה מקבל אנס עונש מגוחך של שנה-שנתיים או לחילופין עבודות שירות. 3. ההיצמדות שלי לניסוח לא נובע מתוך השקפת עולם פמיניסטית אלא מכוונת להראות מספר פנים של הפמיניזם. אני שבה ומדגישה שאין מדובר בקונספירציה מכוונת אלא ברצון לשמר את הסטטוס קוו ואת העליונות החברתית-גברית. ואם זו לא הגדרה תרבותית, כיצד תסביר את התנהגותם של אנשי ציבור כגון יצחק מרדכי? התבטאויותיו של עזר וייצמן? דודו טופז? ומנגד, את נקודת המבט על נשים ש"סללו את דרכן דרך המיטה" בראיה הציבורית? בנוגע לחוק העונשין, אני מעדיפה לא להתייחס משום שאיני משפטנית ואיני בקיאה בחומר עד כדי לנתח אותו ברמה שאתה מבקש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בדקתי את התגובות הקודמות, לא מופיע שם בשום צורה כי ההחלטה המשפטית יכולה להיות בניגוד למהות החוק. 2. לא במקרה העונש הקבוע בחוק מוגדר כעונש מקסימלי. רק בשני מקרים נקבע עונש מינימלי. הקשר שלך בין האפליה לבין חומרת העונש לא מובן לי, אמנם על בני סלע נגזר עונש מגוחך אך החלטות מסוג זה ניתנות גם לרוצחים,כייסים ומעלימי מס. אני מתנצל על ההערה העוקצנית בקשר לתקציבים אך פשוט אינני מוצא את הקשר. 3. לא אמרתי לרגע שאין מציאות של חוסר שוויון כלפי נשים, הדוגמאות שסיפקת בתגובה האחרונה הן סימפטומים של הבעיה אך טענתי היתה שגלישתך לכיוון ניסוח החוק, עונש המקסימום וכו' לא משרתת את תיאור הבעיה הקיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אני כל הזמן שומע על זה, אבל אף פעם לא טרחתי לבדוק. מישהו יכול אולי לתת לי דוגמה לאונס שהוכח בבית משפט ושהעונש עליו היה עבודות שירות? שתי אופציות - או שזה מיתוס אורבני שמתבסס על מקרים שהוצאו מהקשרם (מואשם באונס שהורשע רק בהטרדה מינית או משהו מסגנון), או שהשופטים בארץ אפילו יותר מטומטמים ממה שאומרים עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה דוגמאות מהשרוול: ואני לא חושבת שהשופטים מטומטמים. הם פשוט נוהים אחרי העניין הציבורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מראי המקום שהצבעת עליהם אינם מביאים אף דוגמא קונקרטית למי ש*הורשע באונס* ונגזר עליו עונש של עבודות שירות. יש הבדל בין אונס, תקיפה מינית והטרדה מינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה היחיד, שאני זוכר, זה יובל מסנר, (מלהקת טאטו ז"ל) שהורשע באונס וריצה 6 חודשים, נדמה לי, שבעבודות שרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו כשאתה כותב את זה זה נשמע לי מוכר. הבעיה היא שאי אפשר למצוא איזכור ברשת. בכל אופן יש גם את זה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר, דווקא. כפי שכבר כתבתי כאן פעם, ב-mooma טוענים שהוא ישב בכלא: (מצד שני, אני זוכר שגם בפעם הקודמת טען easy שמסנר ריצה את עונשו בעבודות שירות). אחד הדברים שייחדו את המקרה של מסנר היתה ההתקפה החריפה של השופטת על הנאשמת, שהואשמה ב"התנהגות זולה". (כל המעונין להאזין לאנס מוזמן לרכוש כרטיסים להופעה של ערן צור) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק (בקשר לאמור במומה) אבל זכרוני אומר אחרת. טוב, אולי אני מזדקן. ההתקפה האמורה של השופטת על הנאנסת היתה באמת חריגה והעלתה ביקורת נוקבת על ה''נוער'', שיוצא לבלות ולא יודע באיזו מיטה יגמור את הלילה. הנערה הודתה, שהסכימה להכנס למיטה עם האנס ואחר כך התחרטה. בלי שום קשר, שמעתי את האנס בהופעה עם ערן צור לפני מספר שנים, ואין מה להגיד, אנס מוכשר. בהופעה הנוכחית לא הייתי, אבל אולי בהמשך הקיץ... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסנר ישב בכלא. בדיוק על העניין הזה כתב צור את השיר ''פרח שחור'', בזמנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. הם לא מראים דוגמאות קונקרטיות. אני מניחה שמנקודת המבט שלי מיד רואים שמדובר בעסקאות טיעון שהקלו על הנאשמים מההאשמה של אונס למעשים מגונים. אכן, ישנו הבדל בין אונס, תקיפה והטרדה על פי החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין להבין ממה שאמרתי שאני בעד הקלה בענשם של אנסים ושאר עברייני מין. עסקאות טיעון בכלל אינו לרוחי, ודומה כי במקום שתיעשנה במשורה ורק במקרים מיוחדים, הן הפכו לנורמה כדי להקל על עבודת הפרקליטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשיפתה של אשה לסכנת אונס נובעת מהגורמים הביולוגיים שציינת - אבל במשך השנים הפכה מוגנת ומעוגנת בהבניות תרבותיות של הפעולה הביולוגית. ההבניות האלה נראות בדרכים שונות: מהשקפה שלפיה אשה היא שורש כל רע ומפתה את הגבר מעצם קיומה, ועד תירוצים כמו "היא ביקשה את זה" - אלה מנגנונים המבנים תרבותית. והנה, אתה בא לומר שהחוק אינו משקף את המנגנונים האלה 1, וזאת כיוון שהפשע עצמו נובע ממניעים ביולוגיים ו"ראשוניים". קשר מוזר בין סיבה למסובב. 1 שאומנם עוברים שינוי לטובה בתקופתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, רוב מכריע של הפשעים החמורים נגרם ע''י יצרים קדמונים אשר טבועים בנו (חמדנות,קנאה ויצר התוקפנות). ככל שחברה מתפתחת ומתבגרת האבחנה בין רע לטוב מתחדדת וחוקים נחקקים בהתאם על מנת להגן על אותה חברה מפני הפריטים שמרכיבים אותה. החוק משקף את המנגנונים שציינת, הונצחו כבר תקדימים המתייחסים ל''היא ביקשה את זה'' ושאר ירקות אך המצב רחוק מלהיות מושלם וחד משמעי. לדעתי בגלל אותם יצרים ככל שתהליך החיקוק יתקדם תמצא החברה את הדרך להסתגל למצב החדש ולעבור את אותן עבירות בצורה שונה. סתם דוגמא שעולה לי לראש היא האלימות בקרב בני הנוער. גורי חיות וילדי פרימאטים הופכים להיות אלימים בשלב ההתבגרות על מנת להכין את עצמם לחיים הבוגרים. בחברה שלנו אולי כבר לא קופצים על השכן לספסל הלימודים ונושכים לו באוזן (על פי החוק יוזמנו הוריך) אך האלימות הופכת מילולית, ערמומית ומתאימה את עצמה למערכת הכללים בבית הספר. הילדים מונחים על פי אותו ייצר שגורם לגורי כלבים להתעלל באחיהם החלש ולמנוע ממנו לנקת, אנחנו רק מחכים לתלמיד המוזר והחלש שיצא משערי בית הספר בהפסקה על מנת לחטוף לו את התיק ועוד כל מיני מעשים שלא יפורטו כאן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ככל שתהליך החיקוק יתקדם'' וגו' - אין פה עניין של קידמה לדעתי. החוק משקף בכל מקום וזמן את הערכים האופייניים לאותם מקום וזמן, וגם זאת לא במאה אחוז - כי השינויים בחוק מתקדמים לאט יותר משינויים חברתיים-ערכיים. לכן, בגדול, אין פה מה להמתין לחוק ''מתקדם'' אבסולוטית, אלא לשאוף שעם הזמן, החוק יהיה קרוב יותר לתובנות עכשוויות ברמה החברתית-ערכית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי בדיוק כוונתי, לא הצעתי שנמתין לחוק יותר מתקדם. כמובן שהחוקים מתאימים את עצמם להפתחויות בחברה, ככל שהחברה מתקדמת הופכים גם חוקיה לערכיים יותר והדבר נכון גם בכיוון ההפוך (המהפכות באיראן ואפגאניסטאן למשל). כאן אנו נכנסים למערה חשוכה הנקראת ''מדד הערכיות בחברה''. ''ככל שתהליך החיקוק יתקדם'' הוא תמצית התהליך עליו הרחבת בתגובתך שלך ואינני מוצא כאן כל סתירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מעודכן. כיום, הילדים החזקים מטרידים מינית את הילד החדש, ובמקרים מסויימים גם אונסים אותו. ואני מדבר על ילדים בני 10, לא 16. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |