בתשובה לשוקי שמאל, 15/12/22 22:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הממשלה נסוגה *ברגע האחרון* מהגשת החוק להורדת הפטור בגלל התנגדותו של גנץ. זה ידוע וגלוי, ואם לא זכרת יכולת לגגל במקום להכריז הכרזות שגויות ולתת לי לעשות בשבילך את כל העבודה. זה היה לוקח הרבה פחות זמן מלכתוב את כל התגובה הנ"ל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שזה בדיוק מה שהתכוונתי לעשות. אבל ברוב דברים, סטיתי ושכחתי מה רציתי לכתוב. זקוף זאת לחובת השנים החולפות. אני די בטוח שמשהו הטעה אותך, אבל בזכות הטעות שלך, שמתי לב גם אני שהמצב מאד מוזר וספק אם רוב הקוראים מודעים לכך. יש לי כאן תחושה מאד מאיימת של קונספירציה חרדית ליצור מסך עשן של חקיקה ומינויים מושחתים ונפשעים ובחסותם ל"חוקק" את הפטור לתלמידי הישיבות. לענ"ד זו המוטיבציה האמיתית לפסקת ההתגברות שתאפשר להעביר את החוק הלא מוסרי הזה דרך הבג"ץ. אני רוצה למנות שוב בקצרה את שלושת האופציות הקיימות לחוק גיוס: א. חוק גנץ שעבר בקריאה ראשונה. מדובר בסוג של חוק טל מתוקן שבאופן רשמי בנוי על תהליך של הגדלת גיוס החרדים עם אבני דרך ומכסות גיוס. הפלוס של אופציה זו הוא שהיא עשוייה לעבור את בג"ץ ובפרט את הבג"ץ המקוצץ והמפוחד. המינוס שלה הוא שהדרג המקצועי בצה"ל מתנגד לה, כפי שאפשר לראות בכתבי פרופ' יגיל לוי. ב. חוק בנוסח הצעת פרופ' יגיל לוי - לגיטימיזציה של מודל גיוס החובה הקיים. מדובר למעשה בשחרור סופי של החרדים מחובת השירות בצה"ל עם שינויים מבניים מתונים במבנה צה"ל (קיצור השירות לשנתיים, כאשר חיילים קרביים ישרתו שנה שלישית בתנאי קבע). הצעה זו מייצגת את האינטרס של הדרג המקצועי בצה"ל דהיום. המינוס שלה שהיא עשוייה להיפסל ע"י בג"ץ. (וזה לפני שהבנו שמדובר בצורה לא מוסרית של עריצות הרוב שתוציא את המיעוט הסמולני-חילוני מחוץ למגרש הדמוקרטי). ג. ביטול חוק גיוס חובה, שיאלץ את צה"ל לגייס את משרתיו כפי שעושה המשטרה וארגוני ביטחון אחרים. הפלוס כאן הוא שזו הצעה שכל הגורמים הפוליטיים האזרחיים יכולים לחיות איתה. המינוס הוא שמי שיאמר שמדובר בהימור מסוכן על קיומה של ישראל לא יהיה מאד רחוק מן האמת (ע"ע מה שנכתב במאמריו של יגיל לוי). כמאמר חז"ל - לעזאזל עם מדינת ישראל. ואם היית סבלן עד כאן, הגענו למה שאתה כל כך מתעקש עליו. טענתך שגנץ התנגד לחוק גנץ אינה מתקבלת על הדעת. הניתוח למעלה אמנם מעלה על הדעת שהגנצים היו אמורים לתמוך באופציית יגיל לוי ולא בחוק גנץ. אלא שכבר למדנו שגנץ אינו העיפרון הכי חד בקלמר. לעומת זאת הוא כנראה מסוג אנשי הצבא המתאימים עצמם מהר מאד לפוזיציה הנכחית שלהם במגזר הפוליטי אזרחי. חוק הגיוס של גנץ לא היה הצעת חוק פרטית, אלא הצעה ממשלתית של ממשלת בנט-לפיד. לא יעלה על הדעת ששרהב"ט התנגד לה. וזאת עוד לפני שנזכיר את המאמץ הקואליציוני הכביר להעביר אותה בפעם השנייה, לאחר שהניסיון הראשון נכשל בגלל הצבעת נגד של רע"מ ורינאוי ממרץ. בפעם השנייה היא עברה, לדעתי תוך הסכם שקט עם הליכוד שכמה מחבריו לא יכלו להגיע להצבעה. ויותר חשוב ללא סקנדל חרדי, מה שמלמד שעל אף קריאות הגוועלד של הקוזק החרדי הנגזל, הם יכולים לחיות גם עם חוק הגיוס של גנץ. זה נכון שגנץ הוריד את החוק מסדר היום של הכנסת וביטל את הניסיון להעבירו בקריאה שנייה. אבל זה נעשה רק אחרי עריקת חה"כ סילמן, כאשר הקואליציה כבר היתה בתהליך התפוררות ולא היה שום סיכוי שהחוק יעבור. באותה הזדמנות הוריד גנץ את חוק הפנסיה לעובדי צה"ל. האם גם לחוק זה גנץ מתנגד? הטעות הגדולה שלי היתה שחשבתי שחוק גנץ דומה להצעת יגיל לוי ולא לחוק טל. ואזכור אירוני אחרון, המדגים כמה מפותלת ומעוותת המערכת הפוליטית של ישראל: אחרי שאמרתי שהגנצים תומכים בחוק גנץ ולא כל כך הבנו למה, נחשו מי עוד עשוי לתמוך בחשאי בחוק גנץ למרות שהוא בכלל בגוש הנגדי? מדובר בחרד"לים ובמתנחלים. הללו רוצים בהמשך התהליך של "תאוקרטיזציה של צה"ל". חוק גנץ מאפשר זאת בעוד הצעת יגיל לוי עשוייה לעצור אותו (כל זאת אליבא דפרופ' יגיל לוי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל תודה על ההתיחסות. גם אני למדתי, כאן דברים שלא ידעתי והפתיעו אותי. אני רוצה להדגיש שוב את החשש הגדול שלי: כנופיית השלטון יוזמת צונמי של מהלכים אנטי-חוקתיים והרסניים. בחסות האנרכיה ואובדן הגבולות נראה לי שיעברו מהלכים שידירו אותנו הסמולנים מתחום הדמוקרטיה. אם נמצא עצמנו במצב בו ילדנו מגוייסים כדי לגונן על פרובוקציות של פונדמנטליסטים על הר הבית או בשייח ג'ראח או בחברון או בשכם, כאשר חובת הגיוס אינה חלה על אלו המחליטים על הפעולות האלו, האמצעי היחיד שיוותר לנו יהיה מרי אזרחי. עצומות והפגנו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שותף מלא לחששות שלך. הייתי מוותר על ''אותנו הסמולנים'', זה גם לא מגדיר חלק גדול מהצד הדמוקרטי של המפה וגם קצת מתלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר לאנשי הסמול: קצרה רוחו של הנייד שלי והוא שלח את תגובתי בטרם סיימתי אותה. אנא ראה את ההמשך כאן: תגובה 754632 . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשפה יש חשיבות. תיארתי לעצמי שאתה מנכס. זה לא נשמע לי/נראה לי. אולי זה אני ו… אולי לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אתה. מעבר לזה ש״סמול״ זה ביטוי מתלהם/מזלזל/מסית, הבחירה להשתמש ב״סמול״ כדי לכנות דווקא את החלק במכנה הלא-ימין שהוא יותר גדול, יותר בקונצנזוס ופחות שמאל-קיצוני זאת בחירה שהיא לכל הפחות מוזרה ולא ברורה. מה זה משרת בדיוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצומות והפגנות אינן אופציה. הפיכת ילדיהם של שבט הסמול לבשר התותחים של דרעי וגפני תהיה בבחינת עריצות הרוב ולא חשוב באיזה רוב חוקקה. פסקת ההתגברות המתוכננת נועדה ל"נטרל" את האמצעי הדמוקרטי האחרון שבידי המיעוט הזה. מצד אחד המקור שבידך אנכרוניסטי. מדובר בידיעה מ-2021. חוק גנץ עבר בקריאה ראשונה בפברואר 2022, עם או בלי הסעיף של הורדת משך הפטור לגיל 21. אני חושב שתמונת האופציות שתארתי נכונה: א. אופציית חוק טל משופר - שמטרתה לרבע את המעגל: לעבור את בג"ץ וגם את הוטו החרדי. ב. אופציית יגיל לוי - אופציה ע"פ האינטרסים של הדרג המקצועי במערכת הביטחון. ג. ביטול גיוס החובה. חוק גנץ שעבר בקריאה ראשונה הוא האופציה הראשונה. הייתי מצפה שהגנצים יתמכו באופציה ב', אבל כנראה שהאשלייה הגנצית לשת"פ עם חרדים הכתיבו לו גרסה שגם החרדים יוכלו לחיות איתה. כעת מהקישור שלך, אנו למדים ממירב ארלוזורוב על סיבוך נוסף בעלילה. במקור החוק כלל הורדת תחולת הפטור למשך שנתיים מ-24 ל-21 (צה"ל אינו מגייס לשרות חובה חרדים מעל גיל 24, גם אם אינם רשומים בישיבה). התיקון הזה נועד לאינטרסים של צה"ל שאינו מעוניין במגוייסים חרדים מעל גיל 21 שהם בחזקת נזקם מרובה מתועלתם (ולא רק בשל הצורך לקיים בעלי משפחות עם ילדים). התיקון הזה הוא גם לטעמם של אלו הרוצים בשילוב מוקדם יותר של החרדים בשוק העבודה הרשמי. יכול להיות שהסעיף הזה ירד בגלל דרישות החרדים, אבל לדעתי החוק עבר בסופו של דבר עם הסעיף. כאן ראוי להדגיש שתי עובדות. החרדים לא תמכו בחוק עם הסעיף ובלעדיו ובכל מקרה הורדת הגיל היא זמנית למשך שנתיים. בכל מקרה, כל זה עורבא פרח, מפני שגנץ והממשלה לא העמידו את החוק לקריאה שנייה, מפני שידעו שאין להם רוב ולא מכל סיבה אחרת. וכעת ספק אם הממשל החדש ירצה להעביר את החוק כפי שהוא. הניחוש שלי הוא שהם ינסו להעביר חוק חדש, מאד דומה לחוק גנץ. העובדה ששנינו איננו יודעים מה עבר ומה לא עבר, מעידה על הצלחת המזימה לכאורה, להטביע שינוי מהותי בחוק בתוך מפולת של חקיקה קיצונית. ולכן אני חושב שהחשוב הוא שנדע כולנו מדוע צריך להתנגד באופן נחרץ להצעות חוק גיוס ואפילו יהיו מאד מאד דומות לחוק גנץ. מורשת ממשלת בנט לא צריכה לעוור את עיניינו ולהסתיר מאיתנו את העיקר. חוק גנץ, והצעת יגיל לוי לא כל שכן, יחילו את גיוס החובה על ילדי הסמול ויפטרו ממנה את ילדיהם של דרעי וגפני. בדיוק כדי למנוע מצבים כאלו, קיים הצורך ברשות שיפוטית עצמאית ובלתי-תלויה. האופציה היחידה שכל המפלגות הפוליטיות יכולות לחיות איתה במצב החדש היא ביטול גיוס החובה. ועל כן שונה אני: אין שיוויון, אין גיוס. באחריות להמשך קיום המדינה תצטרך לשאת ממשלת הגזירה שנכפתה עלינו הסמולנים. באשר לשימוש בכינוי "סמול", הוא מטעה במקצת. נכון שמדובר במה שמתואר כ"מהלך רטורי אופייני לפופוליזם", אבל אני חושב ששבט האנשים שהצביעו לכחול-לבן של לפיד-גנץ ראויים לכינוי קצר המסמן קבוצה שגם תיאורים ארוכים יותר כמו מעמד-ביניים חילוני אשכנזי וליברלי אינם בדיוק מדוייקים. ומה אכפת לנו שהמציאו אותה התעמלנים והמשמיצים מן הצד השני? מה לנו ולהגיגי ההבל שלהם? מישהו מעדיף את הכינוי אנשי הרל"ב? הקוץ באליה הוא שצריך להבהיר שהכוונה היא לשבט האופוזיציוני הגדול ולאו דוקא לקבוצה השולית של אנשי שלום עכשיו ושמאלה. בעובדה, שני הייצוגים הפוליטיים של הקבוצה הזו מטשטשות את האידיאולוגיה הזו. אחת מערבבת אותה עם פסבדו-פמיניזם לשוני והשנייה עם ליברליזם כללי. מפלגה שהיתה רצה על מצע טהור של פייסנות לא היתה חוצה את % החסימה (נא לבדוק כמה יהודים תומכים בחד"ש). מה שרובנו יודעים זה שהפלשתינאים כקבוצה הם אספסוף פורע חוק וצמא דם. כל הסכם מדיני כולל איתם משול לכתיבה במים. אלוהים יודע, אם התיאור הזה לא נכון גם בהקשר של הקבוצה היהודית-ישראלית. לכן במקום להרבות מילים, סייגים והסתייגויות, פשוט נקרא לקבוצת האופוזיציה הראשית לתומכי השלטון החדש, אנשי סמול. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |