בתשובה לalucard, 24/01/23 17:04
שינוי דעה 755882
אכן. והעובדה שישראל סובלת מעודף פורמליזם משפטי דוקא מגנה עליו ולא מרשיעה אותו.
לפני שאני ניגש לגופו של עניין ברצוני לבטא את דעתי על הרפורמה המשפטית. אין ספק שבתוך הרפורמה הזו יש צעדים שהם אנטי-דמוקרטים ומתאימים למשטר של עריצות הרוב ולא דמוקרטיה (פסקת ההתגברות, חיסול עצמאות הרשות השופטת והפיכת היוע"משים לקונסיליירים). אני מתבטא בביטחון מפני שגם אנשים שתמכו ברפורמה משפטית, מסתייגים מנוסח הרפורמה הנוכחית.
אבל זה רק חלק מן התמונה. החלק השני, הוא ברית של כמה מגזרים פוליטיים להדיר את המגזר הגדול ביותר, שפחות או יותר נושא את המשק על גבו, מן השלטון. נכון, שבעיקרון זוהי, אפשרות דמוקרטית. האם זה גם מהלך מסוכן ולא פטריוטי? כנראה שכן. לא מדובר בחלק זה במלחמה על הדמוקרטיה, אבל המגזר המודר (האופוזיציה), לא צריך להרגיש רע כאשר הוא נלחם על זכותו לשבת ליד הגה השלטון ולא להפוך לאנוסים במדינה אותה הם נושאים על גבם.
מהלכים מסויימים של האופוזיציה עשויים להראות לברית השלטון לא לגיטימיים ולא מוצדקים, חלקם אולי בצדק. לב העניין הוא ששורות הרוב במאבק זה מאויישות ע"י אנשים רעים מאד בכל מיני מובנים. המלחמה בהם לא חייבת להיות בכפפות של משי.
אספר, לכם כעת סיפור על אחד ממנהיגי מחנה הרוב. אני מניח שאת הסיפור הזה לא ניתן להוכיח ולהפוך לכתב אישום משפטי. מנהיג מגזר זה, אדם רב עוצמה במיוחד, הוא פשוט חזק מכדי שמישהו ירצה להתייצב מולו ללא הוכחות מלאות ובלתי ניתנות לערעור.
היה היתה נערה, מבית עני מאד שגדלה במוסד ליתומות של המגזר החרדי. במסגרת סידורי השנור והחלוקה שנהוגים עד היום במגזר, היה נהוג באותם ימים לחבר בין בנות המוסד, לבין תורמים, בעיקר בארה"ב. לנערה מצאו זוג ניצולי שואה ערירים מניו יורק, ש"אימצו" אותה ולאורך השנים תמכו בה בסכומים קטנים. לימים התחתנה הנערה עם אברך שבא אף הוא מן הישיבות של המגזר. אותו אברך, גילה כישרון פוליטי רב והשתלב ועלה מעלה, מעלה במסגרת מפלגה מגזרית-עדתית חדשה שקמה בימים אלו. אלא שכאן מתקלקלת האידיליה ובי הזוג הצעיר כנראה התאהבו בחיי הרווחה ושכנעו עצמם שזו זכותם מלידה. למרות שהאברך כבר היה פקיד בכיר במשרד ממשלתי חשוב (למעשה הכי חשוב), הם המשיכו לקבל מתנות יקרות ערך מן הזוג הצנוע (למשל שעוני זהב בשווי מאות שקלים שנשלחו כמתנה לילדי הזוג).
לימים עלו חשדות שהאברך נהג לבקש ממוסדות וארגונים שונים, אחוז מסויים מכספי הציבור שדאג להעביר אליהם, כ"דמי טיפול". ורשויות החוק החלו לחקור אותו באשמת שוחד. להצדקת סכומי כסף גדולים שנמצאו אצלו, טען האברך שמדובר בכספי ירושה מהוריה המאמצים של אשתו. האב המאמץ נפטר. אשתו לא שתפה פעולה עם האברך (מפני שחששה שרשויות המס בארה"ב יתחילו לטפל בה), אבל גם היא נדרסה בתאונת דרכים, כך שהיה קשה לברר את הטענות. התביעה פקפקה בטענות הללו, מפני שהזוג המאמץ היו בעלי אמצעים צנועים למדי (הם גרו בדירת חדר וחצי בברוקלין). כדי להוסיף חטא על פשע, טען האברך שמיטיבו, השתלט על כספים של נרצחי שואה והסתיר אותם מרשויות המס בארה"ב וזהו מקור "עשרם". למותר לציין, שביה"מ דחה את גרסת האברך. ובכן זו ה"ציפור" שמצביעי המגזר ההוא החליטו שצריכה לייצג אותם וחייבת, אבל פשוט חייבת לשבת על כס המיניסטר הבכיר בממשלה.
אמרו מעתה:
א. יש להוסיף למאבק למען הדמוקרטיה ומאבק פוליטי על מעמדו של מגזר הישראלי החילוני בחברה הישראלית, אפשר להוסיף גם את המאבק בשחיתות ההולכת ופושטת בכל פינה.
ב. אפשר להבין את מי שמרגיש לא נוח מכך שהרשות המשפטית אפשרה לאותם מאות אלפים להצביע בעד הציפור הזאת ורק אח"כ פסלה אותה. אפשר להוסיף את זה לחשבון חטאיה של מערכת המשפט שלנו הזחלנית והטוחנת לאט, עד כדי עינוי דין. לעומת זאת יש מיד לומר, שאותם אזרחים שהצביעו כפי שהצביעו, הם בודאי אזרחים, אבל ממש לא ראויים לציון לשבח. כמוכן, גרירת הרגליים בתהליכים נגד האברך, לא נבעה הפעם מרצון להתאנות לו. להיפך, היא נבעה מן הפחד ממנו ומן הרצון לא לפתוח פתח לשום טענה כאילו הנאשם קופח בדרך כלשהי וטענה כלשהי כאילו לא ניתן לנאשם לפרוש טענה כחשהי שלו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים