בתשובה לגלעד ברזילי, 02/07/02 15:10
קריטריון בוחן אובייקטיבי 75700
אני מצטער שאני מחזיר את הדיון אחורה, אבל אני עוקב אחרי הדיון ולמרות שאני מנסה, לא ממש מצליח להבין את התפיסה החוזית. אני אשמח לקבל תשובה לשתי תהיות.

1. נדמה לי שהתפיסה מעגלית. אם אני צד בחוזה ולא נוח לי לקיים אותו, יש שתי סיבות שבגללן אני עשוי לקיים אותו בכל זאת: א. פחד מסנקציות שליליות – זה לא רלוונטי כאן, כי אם אני מקיים כללים בגלל חשש מסנקציות שליליות אני לא צריך להניח מוסר באמצע. ב. מוסר – ואז אני נקלע למעגליות.
2. אם למשל אני הולך ומתנדב לטובת הקהילה בזמני הפנוי (אני לא), האם לא תגדיר את זה כמעשה "טוב"?
מוסר חוזי, טיוטה 75703
המוסר החוזי, כפי שאני מבין אותו, מנסה לעשות רדוקציה של המוסר לרצונות ואינטרסים אגואיסטיים (אושר, חיים, כאלה). ההנחה היא שהרצונות האלו ברורים לנו יותר מהמוסר, ושנויים פחות במחלוקת. התקווה היא שתוכל לא להניח בכלל מוסר כדבר עצמאי, אלא רק רצונות אגואיסטיים - ובכל זאת להגיע למצב שכדאי לך לפעול באופנים שאנו רואים אותם כ"מוסריים". אתה לא תרצח, גם כשלכאורה זה כדאי לך, כי בחשבון כולל יותר זה לא כדאי לך (כי אולי ירצחו אותך).

ולכן
1. אתה תקיים אותו אכן בגלל פחד מסנקציות שליליות; אתה לא צריך להניח מוסר *באמצע* - מה שקרה בחלק הראשון של המשפט הוא-הוא "מוסר".

2. זו שאלה טובה. נראה לי שאפשר בקונטקסט חוזי לדבר גם על תרומות שמעבר לחובה: אני אגדיר את זה כ"טוב", ואולי אתנדב לקהילה בעצמי, כי אני ארוויח אם אנשים אחרים יתנדבו וזה יעזור לי. מצד שני הנזק שלי מאי-התנדבות של אחרים הוא לא כל כך גדול שאני ארצה להגדיר זאת כ*חובה*.
תודה. 75719
נראה לי שהתנהגות יותר מוסרית תהיה אם אכלה את זמני בשכנוע אחרים להתנדב. אבל לא משנה, קבלתי תשובות.
מוסר חוזי, טיוטה 75925
בעצם, לא כל כך מהר...
מה שאמרתי הוא גרסה די קיצונית ומינימליסטית של מוסר חוזי. היא לא דורשת הרבה הנחות, אבל אולי גם לא מספקת מספיק תמורה. יש בעיה בסוגיה "האם זה מוסרי להרוג אדם במצב שבו אף אחד לא ידע". הגישה הזו תוכל, לאחר הגדרות מתאימות, לומר "זה לא מוסרי" (אתה מפר חוזה), אבל היא לא תוכל לומר לך *למה* לא להרוג אותו - בוודאי לא בהתבסס על אינטרסים אגואסיטיים, שזה מה שרצינו.

אני מניח שרבים מהדוגלים במוסר חוזי - אם אינני טועה, גלעד בכלל זה - לא מסתפקים באגואיזם. הם יגידו שזה לא מוסרי להפר חוזה, וזהו. למה לא להרוג את האיש? כי זה לא מוסרי. לא אמורה להיות לך סיבה להיות מוסרי, פרט לרצון הטוב (כמו בכל תורת מוסר אחרת, נדמה לי). *לרוב* זה גם יהיה לך כדאי, אבל לא בהכרח ולא תמיד. אפשר להבחין שכעת המוסר כן נוסף כאן כמשהו עצמאי, ולכן זו גרסה פחות מינימליסטית - אבל הוא עדיין ניתן להגדרה - או ליתר דיוק, לאפיון - דרך החוזה.
מוסר חוזי, טיוטה 75947
למה ואיך בדיוק הוא ניתן לאפיון דרך חוזה? עכשיו אתה כותב שהמוסר חיצוני לחוזה. אנחנו צריכים איזה נימוק לדחוף את החוזה פנימה, לא?
מוסר חוזי, טיוטה 75962
אוקיי, הורסיה ה''רכה'' של מוסר חוזי, שמניחה מוסר חיצוני, כבר צריכה מטה-אתיקה (בניגוד לורסיה ה''קשה'' נדמה לי). היא עובדת ברמה האתית-נומרטיבית. או בקיצור, ''מוסרי הוא מה שעובד בהתאם לחוזה ובגלל החוזה'' מקבילה ל''מוסרי הוא מה שממקסם את האושר בעולם''. לא תשובה מי יודע מה מספקת, אבל ככה זה בפילוסופיה של התחום הזה, עד כמה שהתרשמתי.
מוסר חוזי, טיוטה 76075
לא ברור לי באיזה אופן מטא-אתיקה תעזור כאן, וקשה לי לקבל שתורה אתית-נורמאטיבית משמשת "לאפיין" מעשים כמו שהצעת (את המוסר כבר סיכמנו שהיא לא מאפיינת). בד"כ תורה אתית-נורמאטיבית מציעה הגדרה למוסר, ומשם נגזרים הערכים של המעשים או הדברים. במקרה הזה, אין לזה שום נימוק או הצדקה. אם המוסר הוא לא חוזה למה שחוזה יאפיין אותו?
מוסר חוזי, טיוטה 76230
טוב, אני נכנס לקרקע הרבה יותר טובענית ממה שהייתי רוצה. שברירי התשובות שאני יכול בכל זאת לתת הן: האם אתה מקבל בכלל את ההפרדה בין מטא-אתיקה לאתיקה נורמטיבית? אם כן, אז שתיהן צריכות לתת הגדרה למוסר, אבל... הגדרה מסוג שונה לחלוטין. אתיקה נורמטיבית, עד כמה שאני רואה אותה, כן מנסה לתת אפיון למוסר ולא הגדרה, עד כמה שאפשר להבחין בין השניים. הנימוקים הטיפוסיים לאפיון כזה לעומת אחר הם: זה מתאים לאינטואיציות שלנו, זה כדאי לנו, זה מסביר לנו דברים שלא הבנו, וכולי. מכל מקום, התשובה הכי מעצבנת והכי טובה שאני יכול לתת לך היא לשאול את אותן שאלות על התועלתנות. לא בגלל שאתה הצהרת על תמיכה בתועלתנות, אלא כי זו תורה שנחקרה עד זרא, ומקובל לחשוב שאנו מבינים, עד כמה שאפשר, לפחות מה היא אומרת.
מוסר חוזי, טיוטה 76256
הקרקע כאן באמת טובענית. אני מנסה לחשוב על קווי הפרדה בין מטא-אתיקה לאתיקה-נורמטיבית וזה באמת לא ברור לי. עמדתי לכתוב שמטא-אתיקה עוסקת בשאלות כמו מה התנאים שצריכה תורה אתית-נורמטיבית למלא, מה הם דרכי החקירה בסוגיות מוסריות וכדומה. אבל אז הסובייקטיביזם של יום, למשל, נכנס גם תחת ההגדרה של מטא-אתיקה וגם של אתיקה-נורמאטיבית. לפעמים הייתי רוצה את השפה הפורמאלית של גוד (אבל אני מתעשת מהר). או, בקיצור, אין לי הגדרה מבחינה להציע.

לגבי התועלתנות, אני לא חושב שיש מקום להשוואה. *ברמה מסויימת* של הגדרה, התועלתנות מציעה את הנוסחה "מוסר = מעשים שמביאים למיקסום האושר בעולם" (או כל נוסחה אחרת של תועלתנות). יכול להיות שברמה אחרת של הסתכלות באמת נבחר לראות זאת כאפיון. אבל עדיין, אם נשאל על מעשה מדוע הוא טוב? נשיב: כי הוא גורם למיקסום האושר בעולם. אבל זה לא דומה לגישת החוזה! החוזה (בגרסתו ה"רכה" כהגדרתך) לא שווה למוסר, ואפילו לא מאפיין אותו. הוא רק תוצאה שלו. אם נשאל מדוע אסור להפר את החוזה? נצטרך לחפש את התשובה בתורות אחרות.
מוסר חוזי, טיוטה 76298
המקביל החוזי ב"מוסר = מעשים שמביאים למקסום האושר" הוא "מוסר = מעשים בהתאם לחוזה". המקביל בתועלתנות לשאלה "מדוע אסור להפר את החוזה?" היא "מדוע אסור להפחית את האושר בעולם?"
מוסר חוזי, טיוטה 76305
מה פתאום? סימן השוויון בגישת החוזה לא במקום. סיכמנו כבר שהמוסר חיצוני לחוזה, וצריך להניח אותו מראש. בעצם, לפי הגישה הרכה אין באמת חוזה, זה רק סוג של מדיד למעשים.
חוץ מזה, התועלתנות מניחה אקסיומה בסיסית אחת, וגוזרת ממנה את ערכם של המעשים. גישת החוזה משתמשת במושג שהוא עצמו מושג בעל משמעות ערכית כדי להגדיר מוסר.
מוסר חוזי, טיוטה 76347
לפחות אחד מאיתנו כבר מאוד מבולבל בשלב זה. אני חושד שזה (גם?) אני. נראה לי שאני נוטש - אולי גלעד יוכל לעזור.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים