בתשובה לalucard, 07/03/23 10:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כך, הם לא סוחרי סמים אלא סוחרי נשק. מגיבים לביקוש אבל כמעט ולא יוצרים אותו; עושים את הונם מפעילות מפוקפקת מוסרית בלי עכבות תוך מודעות מלאה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי האנלוגיות האלה לא תופסות את הסיטואציה, וה-"ביקוש" שמניע את התעשייה הזו הוא לא לדיסאינפורמציה אלא לאותה וריאציה של עוררות שהניעה למשל תנועות פופוליסטיות ופשיסטיות, סיפורי איכרים, מסעות צלב, אגדות אורבניות, ציד מכשפות ופוגרומים. במובן הזה אין שום דבר מיוחד בפוקס-ניוז או בערוץ 14. במובן אחר, יש משהו מיוחד: תקשורת ההמונים (במובן הרחב שכולל גם את פייסבוק, טוויטר וטיקטוק) מאפשרת מניפולציה הרבה יותר ממוקדת ואפקטיבית של הלך-הרוח המדובר. האפשרות הזו מנוצלת גם ע"י פסיכופתים עם מוטיבציה פיננסית, גם ע"י bad actors (ידועים גם בשם "פוליטיקאים") במאבקם לכוח לשררה, וגם כזירת התגוששות בין זרועות הל"פ של מדינות, והתוצאה היא כאוס. ------ עמדתי (הלא פופולרית): יש להגביל בחריפות את חופש הדיבור. המגבלות צריכות לחול על פלטפורמות, לא על אנשים, והיקפן צריך לעמוד ביחס ישיר לחשיפה שלהן. אדם פרטי יוכל להמשיך לומר שטויות כאוות נפשו בסלון ביתו, ברחוב או באודיטוריום. אבל כל פלטפורמה שחוצה רף מסויים של תפוצה1 תהא נתונה לרגולציה ולחבות משפטית הולכת וגוברת על פרסומיה עד שכל פלטפורמה שמגיעה לתפוצה מאד רחבה (מאות אלפים או מיליונים) תהא (למשל) חשופה לתביעות (גם ללא הוכחת נזק) על כל פרסום מטעה שאינו ממוסגר באופן ברור כבידיון או כסאטירה, וחובת ההוכחה שהיא התאמצה בכנות לברר את האמת לפני הפרסום, ולא בנתה נארטיב מטעה בכוונה - יהא מוטל עליה,ולא על התובעים. זה כמובן ידרוש שינויים קיצוניים מצד כל הפלטפורמות: מהדורות החדשות ותכניות האקטואליה שמגיעות לתפוצה רחבה יאלצו לעבור שינוי קיצוני ולהפוך למאד שמרניות בתכניהן, ופלטפורמות כמו טוויטר ופייסבוק יאלצו להגביל מאד את החשיפה אליה מגיע כל חשבון בודד, אלא אם הוא מזוהה באופן שמותיר להם להעביר את האחראיות המשפטית על הפרסומים שבו לבעליו, ובלוג אישי שהופך פתאום לפופלרי מאד יהיה מחוייב להתחיל להגביל את מספר הקוראים בו או לחילופין להתחיל להתנסח מאד בזהירות. אבל זו בדיוק המטרה. יש כמובן פרטים רבים שצריך לסתום בהצעה לעיל (מה דינם של אורחים ומרואיינים שמפיצים מיסאינפורמציה? איך מוכיחים שנארטיב אינו "מטעה בכוונה"? איך מונעים שטיקים כמו תפעול הרבה פלטפורמות קטנות שמתפקדות בתיאום כפלטרפומה אחת גדולה תוך עקיפת המגבלות?). מן הסתם אין פתרון הרמטי לחלוטין שסותם את כל הבעיות, אבל לא קשה לחשוב על הצעות (שבוודאי אפשר עוד לשפר) לגבי כל העניינים האלה שיתמדדו איתן בצורה טובה ומעשית, בוודאי בהשוואה למצב הנוכחי (שאולי קשה להאמין, אבל להערכתי עוד יש לו הרבה לאן להדרדר). 1 נגיד, 10,000 איש, ולא משנה אם זו רשת טלוויזיה, בלוג-אישי, חשבון טוויטר, או האייל הקורא ביקום מקביל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העמדה שלך הופכת בזאת לפופולרית יותר ב-1. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אומר שלא יהיה לך אייל. כלומר: יהיו אולי מאמרים, אבל לא יהיו פתילים ארוכים. ואז מה אם כרגע האייל הוא אתר נישה. לך תדע אם מחר הוא לא יהפוך פתאום להיות הדבר החם הבא, ואז הוא יאלץ לסרוק ברצינות את כל תכניו. זה אומר שבאינטרנט ישרדו רק כמה גופים ענקיים שיוכלו להרשות לעצמן את תהליך עריכת התוכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב כך. אני מציע שהדרישות יחמירו עם החשיפה. עד (נניח) 10,000 חשיפות שבועיות הדרישות מינימליות (כמו היום) ואז הן יחמירו, אבל לא מייד יקפצו למקסימום. אם יקרה לאייל נס והוא לפתע יהפוך למאד פופולרי, מפעיליו יוכלו לבחור; האם להפוך אותו לסגור (קריאת וכתיבת תגובות תותר רק לאיילים רשומים, ותיהיה מגבלה של 10,000 רשומים פעילים) או החמרה מסוימת של מדיניות העריכה. בכל מקרה זה לא ביג דיל תחת ההנחה שהפופלריות שלו תגדל כל כך. ממילא קשה לדמיין שהאייל ישרוד את זה, בלי שום קשר להצעה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שמה שיש לי בראש אינו האייל אלא רשת חברתית: אקטיביטי פאב (מה שמכונה מסטודון (רשת חברתית) [ויקיפדיה], על שם השרת הפופולרי ביותר ברשת זו). בשנת 2017 הוקם שרת ישראלי בשם תווות.ים ואני הצטרפתי אליו די מהתחלה. באותו הזמן בערך הקים עוד ישראלי שרת „מסטודון״ (למעשה: מריץ תוכנה אחרת: פלרומה) בשם היו.ש שרץ על מחשב נוסף אצלו בבית. עד לפני כמה חודשים לא הייתה שם הרבה פעילות. אבל לפני כמה חודשים עברה על טוויטר השתוללות של איילון מושק בחנות חרסינה וחלק מהמשתמשים באו למגוון שרתים ברשת שלנו. כבר בשנת 2019 התברר לכל מיני אנשים בימין שבפייסבוק ושות’ לא אוהבים מה שהם כותבים כי זה מפר את תנאי השימוש של דיבור שנאה וכדומה (כנראה שדיבור מתלהם מדי גם מפריע ליותר מדי משתמשים אחרים ולכן גם את זה המפרסמים לא אוהבים) והחלה לסלק אותם. חלק מהם הבינו שהם יכולים להשתמש ברשת הזו: בשרתים קיימים או להקים לעצמם שרתים חדשים. התוצאה הייתה „לא בבית ספרנו״: התוכן שלהם מזהם לנו את הפיד. זה מפריע והם לא מפסיקים. אז אנחנו לא מקשיבים להם. המנגנונים של רשימות שחורות של שרתים התפתחו (את התוצאה אפשר לראות, לדוגמה בתחתית דף אודות באותו שרת („שרתים מוגבלים״). נפטרנו מהבעיה (רעש). שרתים ברשת מתוחזקים כיום באופן כללי מתרומות (הרוב המוחלט) או על ידי משתמשים משלמים (נדמה לי שיש גם כאלו) או גופים שמחזיקים שרתים משל עצמם. יש כמובן שירותי אירוח. אני אישית מחזיק גם שרת על תת־רשת אחרת של אקטיביטי־פאב אבל השרת שלי רק יוצר תוכן וכמעט לא מקבל מאחרים. היום אני סומך על המשתמשים שלי. אם הייתי צריך להתחיל לבדוק כל מה שהם שמים שם, זה היה הרבה יותר מסורבל וכנראה שלא ממש עובד, או שלפחות מצריך צוות מתנדבים גדול יותר. כרגע זה ממש שרת שהקמתי בזמני הפנוי. בתווות.ים יש שישה מנהלים על כמה אלפי משתמשים. אין לי מושג כמה משתמשים פעילים. אין שום סיכוי שזה היה יכול לעבוד אם הם היו צריכים לאשר ידנית כל דבר. אם פתאום הייתה נוחתת עליהם מכה של סריקת כל התוכן אחורה, הם בכלל לא היו טורחים. ואם מסתכלים גם על התוכן שהם מקבלים משרתים אחרים: זה אומר שפתאום החוק הזה חל על כל העולם, או שצריכים להחרים שרתים משאר העולם, כי השרת שלי מראה אוטומטית תוכן משרתים אחרים. כלומר: חוק כזה מאפשר רק לגופים עם כיסים גדולים להיות באינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני במסטודון (לא בשרתים שהזכרת). לרשתות מהסוג הזה דווקא קל מאד להסתדר עם ההצעה שלי: כל שעליהן לעשות הוא להבטיח שהפרסומים של כל משתמש ספציפי לא יקבלו תפוצה מוגזמת, אלא אם המשתמש מאומת באופן אמין ומוכן לקבל על עצמו את החשיפה המשפטית הכרוכה בפרסום לקהל רחב (ואז החבות המשפטית עוברת מהפלטפורמה למשתמש, והיקף החשיפה עליו גדל עם היקף התפוצה לה הוא זוכה, כרגיל). זה מצב עניינים נהדר, מבחינתי. אני לא רואה בזה שום בעיה. למה שאתרים ושירותים קטנים וקהילתיים יפגעו? אתה מוזמן להמשיך להריץ כמה שרתים שאתה רוצה, וכל עוד היקף התפוצה של כל משתמש הוא קטן2, אז אין בעיה. זה ממילא לא מאד ריאלי ששרתים מהסוג עליו אתה מדבר יגיעו לסדר הגודל בו יוטלו עליהן מגבלות חמורות3. ואם הם בכל זאת יחצו את הסף באופן אורגני, אז תעמוד בפניהם הבחירה האם להגביל מלאכותית את היקף תפוצת הפרסומים בהם, להכריח את המשתמשים שזוכים לתפוצה רחבה לקחת על עצמם את האחריות המשפטית, או להחמיר במידה מסויימת את המודרציה. שתי האפשרויות האשונות הן טריוויאליות עבור הפלטפורמה, והשלישית היא מידתית לאור כך שככל שעולה הגודל, כך קל יותר להעמיד עוד משאבים לצרכי בקרה (ואם במקרה ספציפי לא, לא נורא - שישארו "קטנים"2). 1 אתה זוכר שמידת החבות המשפטית תלויה בהיקף התפוצה? אמנם על חשיפה של חצי-מיליון צופים בשבוע מדובר בחבות מחמירה מאד, אבל על חשיפה של 10,000 צופים בשבוע יהיה מדובר בסיכון משפטי קטן בהרבה. לדוגמא (וזו באמת רק דוגמא לצורך הדיון, ולא איזו הצעה רצינית ומחושבת): במקרה של 500K חובת ההוכחה במקרה של תביעה תהיה על הנתבע, במקרה של 10K על התובע. במקרה של 500K תספיק דוגמא אחת של שקר או הטעייה רצינית כדי לבסס תביעה, במקרה של 10K על התובע יהיה להוכיח דפוס פעולה ולהוכיח שהוא השתדל להביא את העניין לידיעת הפלטפרומה לפני התביעה, וכו'). 2 "קטן". כמה משתמשים אצלך זוכים לחשיפה של מעל 10,000 צופים בשבוע? 3 בסדרי גודל כאלה, כבר ממילא לא מדובר בקהילות קטנות וחמודות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יותר דומה לסרסורים (בכל זאת, סוחרי נשק משפיעים על השוק)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנלוגיה הכי קולעת: הם כמו אירגון חדשות שמוכר שקרים לציבור שחפץ לשמוע אותם ורומז במסמכים רשמיים של החברה שאמירת אמת עלולה לפגוע לו במותג. נראה לי שפספסתי לחלוטין את המשמעות של המילה ״אנלוגיה״, אבל הם פספסו לחלוטין את המשמעות של המילה ״חדשות״ אז... ככה! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |