 |
האלימות הפיזית עצמה היא כבר תוצר של משהו גרוע עוד ממנה, האלימות המילולית.
לא הייתי מטריד אתכם בנאומיה של גלית דיסטל אלמלא נפלתי גם אני בפח השטחיות של התקשורת לפני כשבוע. לדיסטל היתה פליטת פה (אם בכלל ניתן להשתמש בביטוי זה לגבי הנ"ל שכל דבריה ראויים לתיאור של פליטות פה). היא התיחסה לשואה בביטוי "זה המשפחות שלכם שנשרפו שם" והתוודתה שזילות השואה כבר לא עושה לה את זה. רוב אמצעי התקשורת הביאו קטע של דקה וחצי מן הנאום עם ההתבטאות המרשיעה. שמעתי את הקטע בלי להזדזע. היא התלוננה שם שמשווים אותה לגבלס. חשבתי שדבריה שייכים לקטגוריה של לא תופסים אדם בשעת צערו. באשר לזכר השואה, כבודם של היהודים שנשרפו שם, אינו תלוי בה ובשכמותה.
ואז קבלתי סרטון של ליאור שליין המציג כמה חצאי אמיתות ושקרים שהיו בנאומה, וגיליתי שחסד עשו עמה אמצעי התקשורת שדגמו את נאומה. הנאום המלא בן ה-13 דקות גרוע הרבה יותר מהשימוש התגרני של דיסטל בזכר השואה.
נאום השטנה המלא של שרת התעמולה.
הלוואי שהיו לי הזמן והסבלנות לחשוף ולפרט את כל השקרים וביטויי ההסתה שיש בנאום הזה. (דוגמית: "מתחפשות לכיפה אדומה ... כאתנחתא מזוייפת לדיכוי מזוייף בחיים המשעממים כשהן עושות את התואר שאבא ואמא משלמים", ...)
למען אלו שנאומים של דיסטל גורמים להם בחילה או לחילופין דיכאון קיומי, אפנה לדוגמית מוארת ומפורשת ע"י ליאור שליין.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש