 |
|
 |
||
|
||||
 |
הייתי רוצה למשוך את מה שכתבת עוד מידה אחת קדימה. ספק גדול תופס את הדעת אם דעות/עמדות מסוג זו שבתגובתו של אפופידס בכלל ראויות להתיחסות. בדעות אלו ק"נ טעמים איך להתעלם משאלת עריצות הרוב. בעיקר, מציגים כנגד הטיעון הזה את הטיעון של עריצות משפטית. קצת קשה לראות איך מיחסים עריצות לרשות החלשה מבין השלוש, אבל ניחא. הדבר המרגיז ביותר בטיעונים מסוג אלו של אפופידס כלל אינו נמצא בתוכם אלא מחוצה להם. המקרה הישראלית הוא מקרה קצה ודוגמה מספר הלימוד לניסיון לשימוש לרעה בעיקרון שלטון הרוב. הרי באיוולתם של האיסטרטגים ואנשי המשפט עוקרי ההרים רוטלוין, נחשפה לאור היום הכוונה להשתמש בהשתלטות על ביה"מ כדי להכשיר פטורים פוליטיים מהשרות בצבא, להכשיר כהונת שרים שהם עבריינים מורשעים, להכשיר עבירות על החוק המקומי והבינלאומי למען קולוניאליסטים שהם קנאים מוטרפים ולמען לראשי השלטון המושחתים השואפים לחסינות סופית ואוניברסלית שתעמיד אותם מעל שלטון החוק. והאבסורדי מכל, כדי לנקום את נקמתה של ישראל השנייה בישראל הראשונה על עוולות אמיתיות או מומצאות. וכל זאת בשמו של שלטון הרוב. האם יש דוגמה טובה יותר למושג עריצות הרוב? ועוד כמה מילים על דב"ג. בן גוריון היה במידה ידועה דיקטטור נאור. ככזה, הוא תמיד העדיף הסדר פרגמטי על פני חקיקה. זה גם מה שקרה בתחום גיוס החרדים. החקיקה הראשונה בתחום זה היתה אאל"ט ב-2002 (חוק טל) ובכך כמובן אי אפשר להאשים את דב"ג. מה שהתחיל ב-1948 בפטור ל-400 בני ישיבות הלך וגדל כל שנה עד שהגיע ב-1974 ל-2.4% ממחזור הגיוס. ההסדרים היו שונים ומשונים. מלכתחילה נוצרה בעיה מכיון שהנימוק האידיאולוגי (הצלת עולם הישיבות) היה שקר ובפועל החרדים כיוונו לפטור גורף לכל החרדים. כך שבמקביל ל"תורתו אומנותו" היו עוד הסדרים אחרים ובכללם לדתיים הלאומיים שכמעט ולא השתמשו ב"תורתו אמונתו". בתחילה השתמשו בסעיף 12ב כחוק הביטחון כדי להכריז על החרדים כבלתי כשירים לשירות. יותר מאוחר נוסף סעיף 36 שעסק בפטורים מכל מיני מינים ובסוף צויין "או מטעמים אחרים" ובכך השתמשו. בנוסף לאלו שקבלו פטור מוחלט בשיטות השונות, התפתח מנגנון של דחיית שירות, בכל פעם לשנה. בד"כ הדחיות חודשו עד שהמלש"ב הפך לבלתי ראוי לשירות באחת מן הדרכים הטבעיות. ב-1974, בגלל הגידול במספרים, שמעון פרס הגביל את מספר הדחויים בשנה ל-800. עם עליית בגין לשלטון בוטלו המגבלות השונות והוכרז על פטור גורף לכל בני הישיבות, כך שבפועל גויסו בעיקר בני ישיבות ההסדר מן המגזר הדתי-לאומי. במקביל בוטלו כל הדחיות וההסדרים שאפשרו פטור גם לחרדים שלא למדו בישיבות. החרדים התגברו על הבעיה הזו ע"י כך שרשמו את כל בניהם בישיבות בין אם למדו שם ובין אם לא. בספר שלי מי שאשם בבעיה הנוכחית הוא בגין ולא דב"ג (אלא אם כן תרצה להאשים את הבג"ץ). בעניינים אחרים דב"ג פחות זכאי. הוא אחראי לכך שהנשיא בישראל הוא חסר סמכויות, שר המשפטים שלו מינה את שופטי העליון לפי מפתח מפלגתי, הוא בעצם בטל את הכנסת המכוננת (חוקה) ואיחד אותה עם הכנסת המחוקקת ובמידה רבה אחראי לכך שאין לישראל חוקה. אני מניח שאם היה מדובר רק בחוק למינוי שופטים ע"י הפוליטיקאים, דב"ג היה בעד. אין לי שום סימוכין לכך, אבל התחושה שלי היא שדב"ג בניגוד לרוה"מ האחרים היה מודע לכך שישראל היא חברה שבטית (קיבוץ גלויות וכל הג'אז הזה) חסרת מסורת דמוקרטית וליברלית ואין לסמוך על ההמון שידע איך לשלוט. לדב"ג כמו לבני דורו היתה מודעות לסכנה לדמוקרטיה שמהוים הממסדים הדתיים. מה שדרוש הוא דיקטטור נאור שידע לא מה רוצים האזרחים אלא מה הם צריכים. דוקא בגלל שהיה מודע לסכנתם, דב"ג העדיף להימנע מהתנגשויות עם הדתיים והעדיף להגיע להסדרים פרגמטיים עם המנהיגים הפוליטיים (הפרופסור ליבוביץ תאר זאת כקנייה ושיחוד הממסד הדתי וסוג של הפרד ומשול ושנא בשל כך את דב"ג שנאה עזה). לכן, בראייה לטווח ארוך, דב"ג אחראי במידה רבה לשליטה הדי טוטאלית שיש להנהגה הפוליטית החרדית על צאן מרעיתה. מה היה דב"ג חושב היום? אין לדעת. לדעתי, הדרך של דב"ג התבססה על ההנחה שהדתיים, כמו העדות, יעלמו עם הזמן והדיקטטורה האוטוריטרית שלו תבטיח את זה. התכנית הזאת נכשלה כישלון צורב. אני בספק רב אם דב"ג היה מוכן להמר על דמוקרטיה ליברלית אמיתית. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |