בתשובה לשוקי שמאל, 22/05/23 4:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לגבי יאשיהו: אתה מציג את הרפורמה בתקופתו באופן שמדגיש את הסיפורים, המיתוסים והפרשנויות שחוברו סביבה אלפי שנים אחריה על חשבון הפרטים עצמם כפי שהם מסופרים במקרא ומתיישבים עם הידוע לנו על המתרחש באזור ממקורות אחרים. לא פלא, אם כך, שאתה מגיע למסקנות אליהן אתה מגיע: אתה מצייר את החץ סביב המטרה. למשל, אתה כותב "חג הפסח במקדש ירושלים". אבל שום פרט כאן לא נכון: ראשית, אין רמז לכך שהרפורמה בתקופת יאשיהו קשורה לירושלם, כפי שאתה שב וכותב. זו לא נקודה מרכזית לענייננו, אבל זה סימפטום לכך שאתה מחזיק בראשך סיפור מאוחר המבוסס על סיפור תקופת יאשיהו, ולא את הסיפור המוקדם עצמו. שנית, אין בכלל "מקדש" בעולם המונחים של המקרא. שוב, זו לא נקודה מאד חשובה - אבל קשה לקרוא את דבריך ולא לחשוב שאתה מערבב בטעות איזו פנטזיה קוקיסטית אודות חידוש המקדש בהר הבית עם התנ"ך, בעוד שמדובר בשתי מיתולוגיות זרות כמעט לחלוטין. ושלישית, ולגבי "חג הפסח"... מאיפה להתחיל? אולי בהשתחררות מאסוציאציות שמעורר בנו צירוף המילים הזה. ברוב התקופה המקראית "פסח" ו-"חג המצות" היו חגים נפרדים, ואף אחד מהם לא הזכיר אפילו בקצת את ליל הסדר שלנו. הפסח הומצא בימי יאשיהו (מן הסתם ע"י שפן השופר) כפי שטורח ספר מלכים להדגיש בפנינו ("כי לא נעשה כפסח הזה מימי השפטים אשר שפטו את ישראל וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה")1, והוא היה חג קורבני מובהק (בלי הגדה כמובן, ובלי תפילות) - אז איך ריכוז הפולחן בו קשור לעניין בתי הכנסת והתפילה? לגבי קריאת ספר-הברית (אני מעדיף לצטט את מלכים המוקדם, ולא את דברי-הימים המאוחר: "ויעל המלך בית יהוה וכל איש יהודה וכל ישבי ירושלם אתו והכהנים והנביאים וכל העם למקטן ועד גדול ויקרא באזניהם את כל דברי ספר הברית הנמצא בבית יהוה" - שים לב להבדלים), ובכן - מה בדיוק אתה למד מכך? קריאה פומבית ב-"ספר הברית" דומה בעיניך לקריאה העכשווית בבית הכנסת? בעיני אין שום דמיון. הסיטואציה המתוארת לנו שם מאד ברורה: לפתע מצאו2 ספר חדש ונשכח שמכתיב התנהלות פולחנית וחברתית השונה ב-180 מעלות משהיה נהוג קודם לכן ("לא שמעו אבתינו על דברי הספר הזה לעשות ככל הכתוב עלינו"), המלך משתכנע שמדובר בחדשות קריטיות ("ויהי כשמע המלך את דברי ספר התורה ויקרע את בגדיו"), ומכנס את הציבור כדי להבהיר להם שמעתה והלאה - זו הדת החדשה ביהודה3. זו מטרת ההקראה הפומבית: יישור קו לאור החוקים החדשים והדת החדשה. אין כאן אף לא רמז לעיון ציבורי בטקסטים או תפילה. למעשה, ספר דברים (שהוא גלגול מאוחר יותר של אותו "ספר ברית" שיאשיהו מקריא) מדגיש ומבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים שהדת החדשה הזו פולחנית לעילא, וכולה מתמקדת בטקסים החייבים להתנהל בבית-יהוה (ושוב: לא מקדש, ולא ירושלם). אז איפה כאן ההוכחה לכך שקריאת התורה4 התחרתה בפולחן הקרבנות? אני רואה כאן בדיוק, אבל בדיוק, את ההפך5. לגבי בית הכנסת בבבל אשמח מאד להפניה. אני לא מכיר. 1 ... ובכך גם במידה מסויימת סותר את המסופר לנו על חזקיהו, שגם הוא לכאורה ניסה להמציא את הפסח ("במידה מסויימת" כי אפשר לתרץ שחיזקיהו נכשל). 2 זה חומר קומי נהדר. 3 וכפי שמסופר לנו בגאווה, ההפיכה הדתית הזו נכפתה על היהודים ע"י יאשיהו באלימות נוראית. יאשיהו ("וכמהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל יהוה בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו ככל תורת משה ואחריו לא קם כמהו") מצטייר כאחד הנבלים הגדולים בהיסטוריה. 4 ומה לגבי כך שהוא לא הייתה "תורה" בזמן ההוא? מדובר טרם זמנם של ספרי בראשית, שמות, ויקרא ודברים בצורתם המוכרת לנו. איך זה מתיישב עם התזה שלך? 5 וזאת מבלי להכנס לעובדה, שרפורמת יאשיהו בכלל נכשלה. לא משנה. גם אם נתעלם מכך, אני לא מבין איך היא מחזקת במשהו את הנרטיב שלך, ולא למעשה סותרת אותו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאנו מנהלים דו שיח של חרשים וזקוקים למישהו שיחלץ אותנו אין לי מושג על מה אתה מדבר. אני מדברר לך את הפשט של מלכים ב' ודבה"י ב. העתקתי לך את הפסוק בו מסופר על כך שיאשיהו החריב את כל המזבחות שמחוץ לירושליים. ספר דברים שאתה מרבה כל כך להזכיר מצהיר באזננו את קריאת הקרב של יאשיהו או חבר השרים שלו פליטי ישראל לפי גרסה אחרת: שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. הפיכת האל המקומי יהוה לאל לאומי משותף ומאחד את יהודה וישראל, שמושבו בירושליים ואין בלתו. דבה"י אגב כותב בפירוש כי יאשיהו התיר לכוהנים שלא ישבו בירושלים לאכול מצות עם הקהילה שלהם. מה שמעלה על הדעת שאכילת המצות בפסח או לא בפסח היתה עוד פולחן מוכר שהתנהל בבתי הכנסת בזמן שבית המקדש עדיין היה קיים. זו השערה ולא עובדה. על פי כתובת תיאודוטוס שימשו בתי הכנסת בתקופת בית שני כמרכז קהילתי וחברתי, ללימוד תורה, ובחדרים ליד בית הכנסת אירחו עוברי דרכים ועולי רגל. איני יודע מנין אתה כל כך בטוח שפרשת יאשיהו הועלתה על הכתב הרבה שנים אחרי התרחשותה. הרושם שלי הוא הפוך. שמדובר בדברים טריים וספר יאשיהו וספר דברים בן זמנו הם החלק הקדום ביותר של התנ"ך. בכל אופן בתי כנסת במאה הראשונה לא היו נדירים כלל והתלמוד הירושלמי מספר שרק בירושלים עצמה היו בזמן חורבן הבית 480 בתי כנסת. בית הכנסת הקדום ביותר שנתגלה בא"י הוא ביריחו מן המאה הראשונה לפני הספירה. ובגלות בבל ידוע שהיו בתי כנסת עוד מלפני עזרא ונחמיה. אכן אין עדות לתפילות בבתי הכנסת, אבל ידוע שהיתה ברכת כוהנים בכל אתר ואתר. היכן לדעתך יכלה להתקיים? או בבית הכהן, וגם על כך אין עדויות, או בבית הכנסת. מעבר לכך נראה לי שאנו זקוקים למתווך שיתרגם דברינו אחד לשני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שבפסוק שציטטת פשוט לא לא כתוב את מה שאתה קורא (אם כבר, כתוב בסביבתו שיאשיהו החריב את כל המזבחים שבתוך ירושלם), וממילא מדובר בספר מלכים, ובעוד שאת פרטי הרפורמה עדיף לברר בספר דברים המוקדם בהרבה (שאינו מדבר על ירושלם כלל). גם בפסוק "שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד" לא כתוב שום דבר הדומה לפרשנות שלך. ממלכת ישראל1 נחרבה לא מזמן, ורבים ממנה זה עתה היגרו לשטח יהודה. מחבר ספר החוקים שנערך לתוך דברים פשוט מעמיד אותם במקומם כחלק מהפיכת ריכוז הפולחן שהוא מקדם: תקשיבו, יא ישראלים, אתם חדשים כאן ביהודה, אז שימו לב - פה אנחנו עובדים את יהוה (לא את "אל"), ויש לנו רק יהוה אחד. עם דגש על לנו. אין כאן שום טענה בנוגע לקיומם או כוחם של אלים אחרים (להפך! "אלוהינו" רומז כך קיומם של אלים לגיטימיים אחרים). זה בדיוק ריכוז הפולחן: לפני כן (וגם אחרי כן, מכיוון שהריכוז היה פרוייקט שנכשל) היו גרסאות רבות לאלי יהוה מקומיים2, וריכוז הפולחן ביקש שביהודה יעבדו רק יהוה אחד במקום אחד3. זה הכל. "אין בלתו?" זה אפילו לא נרמז. אין מונותאיזם (ואפילו לא פרוטו-מונותאיזם) בסביבה הזו בזמן ההוא. לבסוף, אנחנו דנים על זמן שאחרי פירוק ממלכת ישראל, כך שעל איחוד יהודה וישראל אין מה לדבר בהקשר הזה. ובפעם השביעית: ספר דברים (ממנו, כפי שכתבת, לקוח "שמע ישראל") יוצא מגדרו כדי לא לציין את ירושלם במיוחד, אז מדוע אתה כותב פתאום ש-"מושבו בירושליים"? אתה שוב מערבב מיתולוגיה מאד מאוחרת, ימי ביניימית, עם תקופת המקרא. וזה כל הנושא כאן הרי: הדמיון האפסי בין היהדות היום לבין למה שהתרחש בגבולות ארץ כנען בימי ממלכות ישראל ויהודה. 1 בה ככל הנראה "יהוה" לא היה האלוהים הראשי, אלא "אל". 2 יהוה-תימן, ויהוה-שומרון וכו'. כך היה מקובל בסביבה עם כל האלים (בעל זבוב, בעל חצור, בעל כמוש...). 3 ומן הסתם לא מסיבות "תיאולוגיות" (לא ממש הייתה אז תיאולוגיה), אלא פוליטיות. מונופול על פולחן = כסף וכוח, ע"ע הרבנות הראשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי עכשיו שאתה כל הזמן טוען שבספר דברים ירושלים לא מוזכרת. אין לי בכלל שום עניין להתווכח עם זה ועם התזה הנלוית שהרפורמה של יאשיהו היא במקור ישראלית (צפונית). יהי כך. בעזרת זה אתה רוצה להכחיש את מה שכתוב גם במלכים וגם בדברי הימים שוב ושוב - ריכוז הפולחן בירושליים. בעיניך הקטעים בדברים העוסקים בפולחן ואינם בבחינת כרוניקה הם בני הזמן ואילו הכרוניקה במלכים ודבה"י הדומים לה סגנונית (בכל לבבו, בכל נפשו ובכל מאודו) הם אנכרוניזם מאוחר? הפירוש שלי של קריאת שמע הוא פירוש מילולי שכלל אינו מסתמך על שום פלפול. שמעו פליטי ישראל שזה עתה הצטרפו לממלכת יהודה.אין יותר יהוה שומרון ויהוה ציון. יש רק אל אחד יהווה והוא האל הלאומי של יהודה וישראל גם יחד. לא כתוב שזה יהוה ציון, אבל אם מסכימים שספר דברים הוא מה שקרא יאשיהו בפני כל העם בבית יהוה בציון, ברור שמושבו של אותו אל לאומי הוא במקדש אשר על הר הבית. מי דבר על מונותאיזם. דברתי על פוליטיקה ואיחוד השבטים. אם ירושלים אכן אינה נזכרת בספר דבריםיש לכך הסבר הגיוני בהחלט. הרי הדברים אמורים להיות תות משה, שבימיו ירושליםהיתה יבוסית. שים לב, שגם מלכים וגם דבה"י אינם מתחייבים שמדובר בתורה שנכתבה ע"י משה. הם רק מוסרים שזה מה שטען חלקיהו הכהן. מבחינתם, אם הוא עצמו בשיתוף פעולה עם שפן או אחרים, כתבו אותם להיראות כדברי משה מנביאי ישראל (להבדיל מיהודה), אין הדבר נוגע להם: וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עַל-שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית יְהוָה; |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר התורה = מגילת ההוראות. ספר נחמיה מזכיר בצורה תמוהה את עזרא הסופר שקורא באוזני העם מספר תורת אלוהים, או ספר תורת משה1. אבל די ברור שלקראת סוף ימי בית שני מדובר על מגילות נפרדות: מספר מקורות שונים ממגוון השקפות מתייחסים אליהם כספרים. אני לא יודע ממתי בדיוק נוצר ספר תורה אחד. 1 מזכירים בסקירה ההיסטורית שם את יהושע בשם ישוע. אם הם רק היו הולכים לפי ההיסטוריה של יהושע כ 'ד, היו צריכים להזכיר שם דווקא את ספר תורת ישוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שהיו נסיונות לרכז את הפולחן, ובוודאי שחלקם התמקדו בירושלים. אין לי שום וויכוח עם זה. בוודאי גם שרבות מן המגילות שנערכו לתוך התנ"ך נכתבו על ידי הקבוצות שדחפו לריכוז הפולחן, וחלקן ע"י פרו-ירושלמים. גם עם כך אין לי וויכוח. הוויכוח שלי הוא לגבי מידת ההצלחה של הניסיונות האלה, לגבי הקונצנזוס ש-(לא) היה סביב ירושלם, ובעיקר, לגבי המציאות הדתית\פולחנית ששררה בגבולות כנען בזמן האלף הראשון לפני הספירה, והדמיון שלה (או לשיטתי חוסר הדמיון שלה) לדת היהודית היום. ולגבי "שמע ישראל", אני כנראה לא ממש מסכים עם הפרשנות שלך1, ובעיקר כשאתה כותב "ברור שמושבו של אותו אל לאומי הוא במקדש אשר על הר הבית" (למה זה כל כך ברור? זכור למשל שהשומרונים עד היום משוכנעים שמדובר בכלל בהר גריזים, ואני לא חושב שאתה יכול לטעון שאתה יודע יותר טוב מהם - והיו עוד מועמדים טבעיים). חוץ מזה, לא אתה דיברת על מונותאיזם כשכתבת "ואין בלתו"? את התירוץ שמצאת לאי-הזכרת ירושלם בספר דברים אני לא מקבל, אבל דיון בכך יגרור אותנו למחילת ארנב חדשה לגמרי. בקצרה: השתכנעתי שספר דברים הוא איחוד של כמה מקורות, מתוכם שני העיקריים הם "ספר הברית" שחיבר שפן הסופר ועליו בסיס יאישהו את הרפורמה שלו, ו-"ספר נאום משה" כפי שמשתקף במגילות שפירא (ככל שעובר הזמן הולכים ומתחזקים הסימנים שהן היו בעצם אותנטיות אחרי הכל, וסיפור אובדנן הוא אחת הטרגדיות הגדולות שידעה הארכיאולגיה המקראית). לכן סיפור המסגרת של משה אינו הסבר משכנע לתוכן ספר הברית, מכיוון שמדובר בספרים שונים. אבל גם אם לא תקבל את הגרסה הזו, הרי מן הסתם אתה לא חושב שתוכן הספר הוא באמת ציטוט של איזשהו משה היסטורי, נכון? אז צריך להסביר (אם אתה מניח שמובן מאליו שמדובר היה בירושלם) למה המחבר החליט להציג את תוכנו באופן שמעלים את ירושלם ממנו? בפרט, שלא היה צריך אפילו לבחור סיפור מסגרת אחר, מכיוון שאין שום בעיה ספרותית לשים דברים נבואיים בפיו של משה למשל (כמו שאברהם קיבל מידע-פנים מיהוה בנוגע לשעבוד במצריים הרבה לפני התרחשותה וכו'). 1 זה כנראה אנכרוניסטי לדבר בזמן הזה על איחוד השבטים ועל האל הלאומי של ממלכת ישראל, ואני לא רואה כאן סנטימנט שרוחו "יש רק אל אחד", וכו'. אבל זה לא מאד עקרוני כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי עכשיו מדוע מתנהל בינינו דושיח של חרשים. אתה מתוכח עם איש קש ואני כל הזמן זז לך ממנו. לא היתה לי שום כוונה לטעון למונותאיזם בימי יאשיהו. מבחינתי, התאוריה על כך שאת המונותאיזם הביאו עזרא ונחמיה בעקבות הרפורמה הדתית של כורש. אין לי די ידע בנושא כדי לקבוע עמדה אישית מוצקת, אבל זה נראה לי מתקבל על הדעת. אין לי גם כוונה להתווכח בנושא, מתי התחילו להתפלל בבתי כנסת תפילות במובן הקיים היום. אני לא יודע ואם מדובר בתקופת נשיאי הסנהדרין מיוחנן בן זכאי ועד יהודה הנשיא, אין לי בעיה עם זה. אני לא מכיר את העניין של מגילות שפירא ויש לי חוסר מביך של ידע בנושא שיטת המקורות הנפרדים של התנ"ך. אבל אני יודע שאתה טועה בעניין הכתיבה הלינארית-כרונולוגית של כותבי התנ"ך. למיטב ידיעתי אינם חורגים ממסגרת הזמן הסיפורית והחריגה הכרונולוגית בגלוי היחידה המוכרת לי היא בספר מלכים כאשר הנביא שבא מן הצפון מתנבא בימי מלך יהודה אחיה ומציין את שמו של המלך יאשיהו, 250 שנה לפני לידתו. לדעתי זוהי אחת ההוכחות הטקסטואליות לכך שמחבר פרקי מלכים אלו חי בערך בימי יאשיה. אני בכלל נוטה לפרשנות פשט של המקרא אצל חילונים התפתחה הטיה לטעון שכל מה שכתוב בפשט המקרא אינו נכון וצריך לחפש את האמת על דרך הדרש, הרמז והסוד. דעתי היא שמחברי התנ"ך ושומעיהם היו אנשים יודעי קרוא וכתוב והיה להם ידע לא מבוטל על עברם. אתה טועה במה שיחסת לי בקשר ל"אין בלתו" ו"שמע ישראל" ולא היתה לי שום כוונה מונותאיסטית או תאודיציונית. הפירוש שלי הוא על דרך הפשט. הממלכה הקטנה של יאשיהו שהקיפה את העיר ירושליים, חוותה התפתחות ופריחה עצומה בימי יאשיהו בגלל התפוררות הממלכה האשורית האחרונה ועלייתה השנייה של בבל. יהודה קלטה המון פליטים מן הממלכה הצפונית ויאשיהו כנראה הצליח לספח לפחות חלקים מסויימים מן הטריטוריות של הממלכה הצפונית. הניסיון של יאשיהו ושריו היה ליצור איחוד לאומי ודתי של יושבי יהודה הותיקה והפליטים החדשים ממלכת ישראל. ה"אין בלתו" שלי התיחס לאיחוד יהוה הצפוני הדרומי לאל אחד ומשותף לכל שנים עשר השבטים. אני חושב שסביר להניח שהיה מאבק נגד אלים מקומיים אחרים, פשוט מפני שזה כתוב. אין כאן שום טענה על אלוהות אוניברסלית או יחידה. גם "שמע ישראל" שלי, אינו הצהרה מונותאיסטית או דתית אוניברסלית, במובן המקובל היום. אני קורא אותה כהצהרה פוליטית-דתית מקומית. כולנו, נתיניו של המלך יאשיהו, שייכים לעם אחד ויש לנו אל לאומי משותף. זהו האל יהווה שאותו עובדים במקדש שבבירת הממלכה. לגבי בתי הכנסת אני טוען שהיו קיימים לפני המאה הראשונה, בגלות בבל ובא"י (בית הכנסת ביריחו, ראשיתו מתועדת למלכות אלכסנדר ינאי. ע"פ הטענה, בעת חורבן הבית, היו בירושליים 480 בתי כנסת. בנוגע למה שעשו באותם בתי כנסת, אתה כנראה צודק. הכתובת שהבאתי ונמצאה בירושליים מספרת שבבית הכנסת קראו ולמדו מגילות קודש. בחדרים הצמודים לבית הכנסת התארחו מבקרים ועולי רגל. באופן אישי, קשה לי לתאר לעצמי, שהרבנים הפרושים לפני ואחרי שלמדו עם תלמידיהם, לא ברכו והתפללו איתם. אבל זה יכול להיות. בעיניי היה יפה שהכיוון ההפוך היה קיים בוודאות. טקס "הקהל" משמר את הזיכרון של המלך-כוהן החשמונאי שהיה קורא בספר התורה באוזני המון עולי הרגל שהתכנסו בחצרות בית המקדש. אנו יודעים גם שהפרושים התנגדו והפריעו להקרבת הקורבן לשלום הקיסר ולכן מן הסתם חלוקת העבודה בין הכוהנים לרבנים הלא-כוהנים לא היתה מוחלטת. כוהני המקדש אולי קראו בספרי הקודש והרבנים אולי פסקו על כשרות קרבנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגילות שפירא: להבנתי גם היום רוב החוקרים חושבים שהם זיוף. הטקסט שלהם דווקא די דומה לטקסט של ספר דברים (עם שינויים קטנים, יחסית). אותי זה די מפתיע כי הייתי בטוח שגם טקסט שהתקדש יעבור יותר שינויים ברבות השנים אחרי עשרות מחזורי העתקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית הכנסת בבבל "היו יודעים שבתחילה, כאשר גלו ישראל בגלות יכניה והחרש והמסגר וכמה נביאים עמהם, הביאום לנהרדעא. ובנו יכניה מלך יהודה ואנשיו בית כנסת ויסדוהו מאבנים ועפר שהביאום עמהם מבית המקדש, כדי לקיים את הפסוק "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו", וקראו לאותו בית כנסת "בית הכנסת שנעקר וישב בנהרדעא", כלומר שנסע בית המקדש וישב כאן. והייתה השכינה עמהם, כמו שנאמר במסכת מגילה 'בבבל היכן מצויה השכינה? רב אמר בבית הכנסת בהוצל ושמואל אמר בבית הכנסת שנעקר וישב בנהרדעא. ואל תאמר כאן ולא כאן, אלא לפעמים כאן ולפעמים כאן. אמר אביי: 'תיתי לי' ('תהא לי', לשון התפארות) שכאשר הייתי מרוחק פרסה משם הייתי בא לשם להתפלל'.) — אגרת רב שרירא גאון וכן תאור מעניין ומפורט יחסית של מה שנעשה בבתי הכנסיות בירושליים בזמן שהמקדש היה קיים: כתובת תאודוטוס בן וטנוס [ויקיפדיה] הווה אומר בתי כנסת התקיימו בכל מיני מקומות כבר מרגע שחרב בית המקדש הראשון. הם שמשו בעיקר לקריאה ולימוד כתבי הקודש. תפילות כנראה התחילו בבתי הכנסת אחרי חורבן הבית השני. זה מתאים יפה לתמונה שבה בתי כנסת ובית המקדש התקיימו זה בצד זה במשך כל ימי הבית השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איגרת רב שרירא לא קדמה בהרבה לזמנו של הרמב״ם. הוא הכיר מסורות מקומיות, אבל מדובר על מסורות שהיו צריכות להיות בנות 1500 כמעט שנים. גם אביי הוא מתקופת התלמוד בבבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ר' נחוניא בן הקנה1 היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה אמר לו מה טיבה של תפלה זו אמר להן בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי. בכלל כדאי לצורך הדיון לקרוא את מסכת ברכות, המסכת הראשונה במשנה, תוך שימת לב שהדברים כולם מיוחסים שם לתנאים אחרי רבן יוחנן בן זכאי. מדובר על קריאת שמע, על תפילת שמונה עשרה (שחרית, מנחה, ערבית ומוסף), על מעבר לפני התיבה ותפילת שליח ציבור. מה שאין שם זו התייחסות למניין והביטוי בית כנסת (אם כי ש"ץ ומעבר לפני התיבה הם רמזים עבים מאוד). _______________ 1 תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי, חי בסוף המאה הראשונה ובמאה השניה לספירה |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |