בתשובה להאייל האלמוני, 26/07/23 11:07
מתווה העמב''ב 760035
אמנם לא יורים ברחובות (בינתיים), אבל זו מלחמת אזרחים - לא מחלוקת פוליטית.

חוסר האמון בבתי המשפט (בצורתו הרלוונטית לעניין) הוא נושא מנופח לחלוטין מעבר למשקלו האמיתי בקרב הציבור, ומלכתחילה הוא כלל אינו בעיה אורגנית של בתי המשפט‏1 - אלא תוצרת התעמולה של (חלק גדול מ-) אותם גורמים שעכשיו עמלים על ההפיכה המשטרית. הם לא מעבירים אותה כי הוא נוצר, אלא הוא נוצר כדי שיוכלו להעביר אותה. לביטול עילת הסבירות אין מן הסתם שום סיכוי לשפר את מערכת המשפט או את האמון בה. להפך. זה red herring אחד גדול. ממילא, פשרה בנושא לא תואיל במאום לעניין זה, ובכל מקרה לא תתקבל ע"י הקואליציה אלא אם היא משרתת את מטרתה המהותית. מטרה זו אינה "תיקון המערכת והחזרת האמון למערכת המשפט", אלא power grub. ריכוז כוח מוחלט בידי הרשות המבצעת, הבטחת השליטה שלהם ברשות הזו לאורך זמן, וניצול עמדת הכוח לכמה מטרות עיקריות (לגורמים שונים בקואלציה מטרות שונות): שחיתות ורווח אישי, קידום אידיאולוגי של חברה פונדמליסטית ואנטי-ליברלית, קידום אידיאולוגי של הפרוייקט החרד"לי, וביסוס וחיזוק האוטונומיה החרדית.

הקואליציה הבהירה הלוך וחזור שאין לה שום כוונה לנהוג באופן ענייני. לו הייתה לה כוונה זו, היא הייתה שמה לה למטרה לגבש תכנית שאינה זוכה להתנגדות (שלא לומר זעזוע) מכל המומחים שעוברים על פרטיה‏2, היא הייתה מקבלת מיוזמתה פידבקת מהאופוזיציה (לעומת האופן המחפיר בו רוטמן ניהל את הועדה), היא הייתה מאיטה את הקצב ולא מתנהלת בכזו דחיפות אגריסיבית, היא הייתה עובדת בשיתוף עם אנשים מתוך המערכת (שופטים, יועצים משפטיים) ולא נגדם, היא הייתה שמה למטרה לשכנע את הציבור שבכך שהתוכנית טובה ומועילה - ולא משתמשת בהתנגדות הציבורית העזה כלפיה כקרדום לחפור בו, והיא לא הייתה "מתאבדת עליה" ומוכנה בחדווה ובגיל לשלם מחירים כ"כ גבוהים‏3 תמורת תועלת עניינית אפסית אפילו לשיטתם שלהם. לאור כל זאת אין שום אפשרות לייחס להם דבר מלבד זדון.

ושים לב שכל מה שציינתי כאן הוא פרוצדורלי, ולא מתייחס כלל לתוכן (שבעצמו לא משאיר מקום לספק לדעתי, ע"ע זעזוע המומחים שהוזכר לעיל). ואף ומילה על ראש ממשלה השקוע במשפטים פליליים (ברבים), שעסוק בריסוק המערכת השופטת אותו ושליטה על שופטיו, וכל זאת תוך הפרת התחייבותו לבית המשפט, שלשם הפרתה הקואלציה כולה התיישרה מאחוריו ושינתה חוק יסוד במיוחד בשבילו ולצורך העניין. אתה מתבונן על מכלול הנסיבות השלם הזה, וחושב שמדובר במחלוקת עניינית שאפשר לפתור בדיונים ופשרות?

בשלב הזה, כל פשרה (למעשה, כל שיתוף פעולה) עם הקואליציה רק יחזק אותה בכך שהוא ירדים את ההתנגדות הציבורית ואת המרי האזרחי המתהווה. רק להם יש סיכוי לעצור את הקואליציה. לעסקנות פוליטית בכנסת אין סיכוי כזה (ולו מהסיבה הפשוטה שהקואליציה יציבה ושולטת בכנסת. יש להם, כפי שהם טורחים להזכיר כל הזמן, 64 אצבעות). דרך הפעולה הכי אפקטיבית מנקודת המבט של הקואליציה היא להגיע לשרשרת פשרות חסרות משמעות, עמוסות בפרטים טכנייים, שיתגבשו לחקיקה בתהליך איטי, ארוך ופרוס לפרוסות דקות. ובהתאמה, החשש הכי גדול שלי הוא שהאפוזיציה תשחק איתם את המשחק הזה.

המטרות צריכות להיות לכל הפחות עצירת הקואליציה והתליך החקיקה בכל אמצעי אפשרי (מחאות, שביתות, מרי-אזרחי, וכן הלאה), ואז שינוי מוסדי\חוקתי עמוק שלא יאפשר לזה לקרות שוב לעולם (כולל מלחמה בפרוייקטים בשמם ההפיכה מתבצעת: החרדיות וההתנחלות). אישית, כפי שכתבתי בעבר, אני מקווה ליותר (קנטוניזציה\פדרציה). בשלב הזה, פשרות והעמדת פנים שכל העסקים כרגיל זו הדרך בטוחה לכישלון.

1 אני לא טוען שאין בעיות אמיתיות במערכת המשפט.
2 המינימום שהיה מאפשר לנסות לייחס לקואלציה כוונות שאינן זדוניות הוא לו תוכניותיה היו שנויות במחלוקת בקרב המומחים, אבל כשיש קונצנזוס כ"כ חזק נגדה, לא נותר מקום לספק.
3 פרור צה"ל, משבר דיפלומטי עם ארצות הברית, פגיעה באקדמיה, בריחת מוחות, משבר כלכלי פוטנציאלי...
מתווה העמב''ב 760036
חוקה עכשיו!
מתווה העמב''ב 760037
תודה על התשובה.

אני מסכים שחוסר האמון במערכת המשפט הוא לא מוצדק לגמרי ותוצר של מפעל בולשיט מכוון. אבל, על פניו המפעל הזה הצליח. גם אם ביטול עילת הסבירות יערער את יכולתו של בית המשפט למנוע החלטות לא סבירות של הממשלה, וגם אם שינוי שיטת בחירת השפוטים תגרום למינוי של יותר סולברים ופחות מזוזים (שזה רע לדעתי), נראה לי עדיף בית משפט פגום עם אמון ציבורי על פני בית משפט ללא אמון ציבורי. גם אם אתה צודק, ונראה לי שאתה צודק, שישראל תצא מזה מדינה מושחתת יותר וליברלית פחות, אני לא רואה איך מניעת פשרה תמנע את התהליך הזה. נראה לי שטקטיקה מוצלחת יותר תהיה לנסות לעקב אותו ולשכנע את הציבור בטמטומו.

אם המטרות של הקואליציה הן להגיע לפיצוץ (ואני מניח שזה המטרה של חלקם הגדול) כניסה למשא ומתן על פשרה לא תעקב את זה?

אני מתבונן על המכלול ומשוכנע למרות שלא מדובר על מחלוקת עניינית‏1 אפשר להגיע לפשרה שבא אף אחד לא יהיה מרוצה לגמרי.

ונגיד שההתנגדות הציבורית תעצור את התהליך (איך זה יקרה?) מה אחרי זה? מי השחקנים הפוליטיים שיתמכו בשינוי חוקתי שימנע מהמשך הפלסטליניזציה של החוקה הישראלית? כמה תמיכה יש להם בציבור? כמה תמיכה המחאה מייצרת?

יש הבדל בין העמדת פנים שהכל בסדר לבין אי כניסה למשא ומתן. נראה לי נכון טקטית לשלוח את ה"זרוע הפוליטית" למשא ומתן בזמן ש"הזרוע המעשית" תמשיך במחאה כמו שהיא.

1 משני הצדדית אגב. אני בספק כמה גנץ, ליברמן, לפיד, רגב, אוחנה ונתניהו באמת מאמינים במה שהם אומרים ולא היו אומרים את ההפך בנסיבות הפוכות. חלקם אף אמרו.
מתווה העמב''ב 760038
עקב לצד אגודל. כל עכבה לטובה.
מתווה העמב''ב 760040
אבל גם: תעקב: תרמה. יכול להתאים שם.
מתווה העמב''ב 760041
יש על זה פרשה שלמה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים