בתשובה לalucard, 17/08/23 10:45
הגדה השמאלית וירושליים החדשה 761174
במקרה זה אני מחזק מה שאמרת.
הרי המפנטזים על קנטונים אינם מציעים לבטל את השלטון הפדרלי. הרי ברור שהמשטר הפדרלי ימסה את הקנטונים שלנו ויעביר את הכסף לקנטונים אחרים ויגייס בכפייה את צעירי הקנטונים שלנו להלחם למען מטרות הקנטונים האחרים. זה לא חזון בלהות עתידי. זה מה שקורה עכשיו.
האם פדרציית הקנטונים תאפשר לקנטון ת"א לעשות ג'נטריפיקציה של חובשי כיפות לקנטונים אחרים?
מה אם כן יועילו הקנטונים החזויים ביחס למציאות הנוכחית?
לגבי פירוק המדינה, צריך להגדיר בדיוק על מה מדובר. איני כופר בפיתרון של הגירה (רילוקיישן). אני פשוט לא חושב שזה ריאלי לכל השבט שלנו המונה מיליונים. למרבה הצער, הפיתרון היותר סביר הוא גם פחות ממלא את משאלות ליבנו.
עתה, לאחר ששבט השמאל שלנו הבין שהימין הוא אוייב, כמו אוייבים אחרים (למשל ערביי 48), לא נותר לנו, אלא להבין שהמציאות הסבירה היחידה היא דו-קיום גם עם האוייב הזה.
במסגרת הדו-קיום בין הימין לשמאל בישראל, תנועת ההתנגדות משמעותה מניעת כפיית הערכים של השבטים האחרים על השבט שלנו.
הגדה השמאלית וירושליים החדשה 761177
לעניין הסיפא: בהצלחה.
הגדה השמאלית וירושליים החדשה 761181
על מה הסקפטיות? החרדים עושים בדיוק את זה, יפה מאד.
אני מבין שההכרח אינו סיבה למסיבה. פשוט אין לנו ברירה וצריך להסתגל למעבר מ"חיים את החלום" ל"חולמים לחיות".
הגדה השמאלית וירושליים החדשה 761182
"מה אם כן יועילו הקנטונים החזויים ביחס למציאות הנוכחית"? אני לא מבין מה לא ברור.

כן, יהיה (לפחות בהתחלה) גיוס חובה כמו עכשיו, וכן יהיו העברות תקציבים פדרליות בין קנטונים. אבל המצב יהיה שונה מהותית בדרכים טריוויאליות. למשל אם המשטרה, חלקים גדולים ממערכת החוקים ו-(כמעט) כל ערכאות בתי המשפט יהיו מקומיות, חלק גדול ממאבקי התרבות שמטלטלים את ישראל כבר שבעה וחצי עשורים יתאיינו (רישומי נישואין, שירותים ציבוריים בשבת, מימון ישיבות, זכויות להט"בים, זרמי חינוך עצמאיים...) ובמידה שישארו, הם יהפכו לבעיות מקומיות. למשל כל המשבר החוקתי סביבנו יתאיין, ולא יאיים לחזור בקרוב. למשל חוסר הצדק והיעילות שמונצחים כרגע במערכת המס ותשלומי העברה יקטן משמעותית, והחרדים והמתנחלים יצטרכו לברר בינם לבין עצמם כיצד להתאים את חייהם לאילוצי העולם האמיתי.

ונוסף על כך, הבעיות העקרוניות שמעוררים ההתנחלות והכיבוש הישראלי לא יפתרו מייד. אבל בניגוד לעכשיו, יהיה אפשר לראות פתרונות כלשהן באופק.
הגדה השמאלית וירושליים החדשה 761185
אני צריך לחשוב על זה עוד קצת. יכול להיות שבטווח הרחוק אתה צודק. בינתיים בטווח הקצר אולי תקבל הסלמת העוינות (הקנטונים שלנו יתמרמרו על כפיית הגיוס על הצעירים שלנו ועל שוד המשאבים שלנו ואילו הקנטונים האחרים יתלוננו על העזרה הבלתי מספיקה ויאשימו אותנו באנוכיות ושנאה ו...).
ומה בנוגע לחלק השני? האם הקנטונים שלנו יוכלו לדחוק חובשי כיפות ערבים ואחרים החוצה? אחרת הדמוגרפיה וההגירה ידברו שוב ונמצא בתוך הקנטון שלנו אירידנטות אנטי-ליברליות מטעם הצד השני. האם זה יעמוד במבחן הערכים שהקנטונים שלנו אמורים לייצג?
חוצמזה, החרדים יצרו לעצמם אוטונומיה עצמאית בלי להזדקק לקנטונים פיזיים.
הגדה השמאלית וירושליים החדשה 761186
יאפ.

התסריט הזה הוא לא משהו לשאוף אליו אלא התפרקותה הסופית של מדינת ישראל.
לא רק שזה לא יהיה יותר מדינתו של העם היהודי, ספק אם בכלל תשאר פה מדינה בכלל. זה תסריט בלהות של מלחמות אזרחים, התנגדויות חמושות של מליציות אידיאולוגיות וטרור של הכל בכל. המצב הקיים הוא רע, אבל הוא לא הרע שבכל העולמות כפי שחושב עומר. הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות וכל הג׳אז הזה.
הגדה השמאלית וירושליים החדשה 761266
בתקופה האחרונה כתבתי כאן כמה תגובות בזכות התמיכה במועמדות של גדי אייזנקוט לראשות מחנה השמאל. אני חייב להודות, שאפילו בעיני עצמי זה היה מהלך משונה עד מטורלל. מה מניע אדם כמוני, הרואה עצמו כמטוטלת אנארכיסט-קונפורמיסט לרדת מן הגדר ולהצהיר על תמיכה שלמה בפוליטיקאי שאפאחד עוד לא טען שהוא דבק מנדטים, בעל כריזמה או עילוי בתחום המנהיגות הפוליטית.
המסע נצבע בצבע משונה גם מפני שעדיין לא נתקלתי במישהו שהתנגד למועמד. אם בכלל ניתן ללמוד משהו מן המדגם המזערי שלי, הרי זה שניתקלתי בחוסר אמונה שהמסע הזה יכול להצליח ולא איזושהי התנגדות לאדם.
ברצוני להעביר את הקוראים הספורים כאן, מסע זוטא ללימוד אינפורמציה שעברתי בימים האחרונים, כדי להסביר מדוע אני מתמיד במסע משונה הזה.
בשבועות האחרונים פצח האוייב מימין בספין בנאלי חדש. מסע ההכפשה נגד פרופ' אהרון ברק כנראה לא מספק את השנאה ותאוות הדם של המחנה ולכן פצחו במסע חדש שנועד להציג את אהוד ברק כפרופ' מוריארטי, master mind שטני של המחאה.
מבחינתי המסע נפתח בהאזנה ל
תכנית 5 השלבים של אהוד ברק למהפיכה בולשביקית בישראל שהוצגה לפני 3 שנים ולפני הארועים בהרצאת זום לפני אנשי ח"א מטייסת 555.
שני אנשים משכילים ואינטלגנטיים לכאורה טוענים שיש בידם אקדח מעשן שבו אהוד ברק מציג תוכנית פעולה, מפורטת ומדוייקת, מוכנה לביצוע של המחאה נגד ממשלת המנוול בגלל תכנית הרפורמה המשפטית. האם יש ברירה לקורא המעוניין, אלא לחפש ולקרוא את הפלא הזה של ראיית עתיד ותכנון פוליטי מזהיר? בבקשה:
הפגישה המחתרתית של ברק עם פורום המהפכנים של 555.
יש בסרטון משהו ביזארי. באיזשהו switch של הגורל נוצרה תופעה ייחודית שהמצב לפני 3 שנים (הפגנות בלפור) מספיק דומה למצב הנוכחי, עד שקשה להבחין שברק מדבר על המצב אז ולא מנסה לחזות איזה עתיד בעוד 3 שנים.
ראשית, חובה להעיר כאן על שניים מן העלית האינטלקטואלית של הימין, המתפקדים כאחרוני הטוקבקיסטים, הבוטים ושופרות השלטון המפיצים ספינים כוזבים בעובי שערה, שכל מה שנדרש כדי להפריך אותן הוא שעה להאזין להקלטה מלפני 3 שנים.
לא ראיית עתידנית, לא מיקוד ואבחנה מדוייקת, לא ניסוח מסודר ובהיר, לא מפורטת, לא מדוייקת ולא תכנית בכלל. אוסף הערות ואבחנות של אהוד ברק על המצב אז. איש לא חשד באהוד ברק שהוא טיפש. האיש אומר דברי טעם. אבל אם היתה בידו תכנית מסודרת ומבריקה להפלת הממשלה, הוא בודאי לא היה מציג אותה בזום מוקלט ופתוח ל-‏50 אנשים שהוא לא מכיר.
גרוע מכך, ניכר שאהוד ברק לא השתנה. כאמור, שום אדם נבון לא ערער על הברק של הברק. הוא אדם מתאים לתפקיד רמטכ"ל או מנכ"ל של סטארטאפ. הוא לא מתאים להיות פוליטיקאי. יש לו ליקוי ברור לעין בעבודה בצוות עם קולגות ובפרט שותפים פוליטיים בעלי אגו קולוסאלי. הוא גם, בואו נודה בכך, קשקשן לא קטן. בימים אחרונים התפרסם מאמר עם ציטוטים מספר של דניס רוס, המספר איך ברק שיגע את כל השותפים לדיונים בקמפ דייויד ובראשם את ביל קלינטון שאינו אדם רגיש במיוחד.
בקיצור, אם אהוד ברק היה מועמד היום לרוה"מ, מן הסתם פסק דינו של הציבור הנבון היה צריך להיות "לא מתאים".
רוה"מ בימינו הוא תפקיד קשה מאין כמוהו. הגיע הזמן לדבר על כך שהכישורים למשרה אינם קיצוניות, רדיקליות, והסתת ההמון, אלא שיקול דעת, רסן עצמי ויכולת לא להסחף אל הפינות האפילות של היסטריית ההמון ובודאי שלא לנסות לרכב עליהן.
הגדה השמאלית וירושליים החדשה 761183
יש הבדל עצום בין "דו קיום" לבין "חיים משותפים". אני משתדל לשמור על יחסי ידידות עם שכניי (או לפחות לא לריב איתם), אבל החלטות לגבי אורח החיים בבית? זוגתי ואני מקבלים אותן יחדיו, בלי להתעניין בדעתם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים