בתשובה ליהונתן בר, 17/09/23 0:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מתוך הקישור שהבאת: "ניתן לראות שאוכלוסיות המהגרים הותיקות יותר שכבר הספיקו טיפה להתחזק כבר לא גרות באזור התחנה המרכזית". מלכתחילה הממשלה העבירה אותם לדרום ת"א ומנעה מהם להתפרנס מן הסתם כך נוצרה שם קהילה, ולא בגלל אפשרות התחבורה הנוחה (לאן בדיוק הם רוצים לנסוע? לנופש בכינרת?) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הממשלה העבירה אותם לדרום ת"א, אבל כמו שהדגשתי, אם היו מעבירים אותם למקום אחר - הם היו לוקחים אוטובוס לדרום ת"א. הם לא היו שוכרים דירה בארסוף גם אם היו מקבלים לשם מונית ספיישל מהגבול. התחנה המרכזית היא המקום הנהדר ביותר למהגר לגור בו - מחירי הדיור זולים מאוד, אבל הגישה למקומות העבודה (בעבודןת כמו שוטפי כלים ונקיון) גבוהה. בירוחם אולי הנדלן יותר זול, אבל אין שם עבודה. לגור בלב ת"א יותר נח מבחינת עבודה, אבל שכר הדירה גבוה. באשר ל"מנעה מהם להתפרנס": בהתחלה המדינה הבטיחה שלא תאכוף את החוק. לאחר הבניה של מתקן חולות, החוק נאכף, עד שבג"צ ביטל את התיקון לחוק ההסתננות והורה לסגור את מתקן חולות. להלן סקירה קצרה שמצאתי בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה היה קורה אם היו שמים חלק בבאר שבע וחלק בחיפה. האם היו לוקחים אוטובוס לדרום תל אביב או לא. נכון שבתל אביב יש יותר משרות של שטיפת כלים, אבל אילו היה ניתן להם מלכתחילה להתפרנס באופן חוקי אולי חלקם לא היו נשארים בשטיפת כלים. משפט המפתח מבחינתי בקישור שהבאת הוא: "מטרת המדיניות של משרד הפנים היא ברורה – הרתעה של מעסיקים מפני העסקה של מבקשי מקלט." המעסיק (במיוחד מעסיקים גדולים) אומר לעצמו- למה לי להסתבך. במיוחד שרשיונות השהיה של המסתננים הם לשלשה חודשים בלבד. מעסיק זקוק לאופק העסקה וככל שהמשרה דורשת הכשרה האופק שהמעסיק זקוק לו רחוק יותר. שוטפי כלים אפשר להחליף מהיום למחר, אבל אפילו סדרן ירקות בסופר לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו יודעים שאנשים בדר"כ מגיעים למקום שאליו הם רוצים להגיע, אלא אם יש להם מגבלות תחבורתיות כלשהן. למסתננים לא היו מגבלות תחבורתיות ולא מגבלות ידע: הם ידעו בדיוק לאן עדיף להם להגיע, ולכן אפשר להגיד שמקום המושב שלהם בפועל מייצג את הרצון שלהם. המדינה "שמה" אותם בדרום תל-אביב רק כאשר היא הגיעה למסקנה שזה המקום אליו הם בכל מקרה היו מגיעים. כמו שכתבתי, אי אפשר להנדס את הרצון של אנשים להתגורר במקום המועדף עליהם, ויעידו על כך עשרות שנים שהמדינה לא מצליחה לגרום לאנשים לעבור פיזית להתגורר בנגב, שלא לדבר על נסיונות תוקפניים יותר יותר כמו הנסיון של סין לשלוט בפיזור האוכלוסיה באמצעות ההוקואו [ויקיפדיה] והנסיונות של רוסיה עם ה Propiska in the Soviet Union [Wikipedia]. מעבר לכך, המסתננים לא היו רק בת"א כמובן, כמו שלא כל אוכלוסיית ישראל מרוכזת בגוש דן: היו לא מעט באילת, ומסיבות דומות: מקום שבו הם יכולים לעבוד ושיש בו קהילה. מסתננים הועסקו כל הזמן, באופן חוקי יותר או פחות; משנת 2010 אין אכיפה בפועל כנגדם, רשיונות השהיה מחודשים שוב-ושוב, המסתננים ממשיכים להגיע לעבודה, ולהבדיל ממה שכתבת, אין מספיק אנשים שמעוניינים לעבוד כשוטפי כלים במסעדות, כך שאי אפשר באמת "להחליף אותם מהיום למחר". אתה יכול לקרוא עוד בנושא בכתבה מ The Marker: "ענף הניקיון סובל ממילא ממחסור בעובדים" ו"הם אמנם רק 5% מהעובדים, אבל אין להם תחליף", אומר שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדות ובתי הקפה. "אי אפשר לתפעל את העסק בלי שוטף כלים" או "מעסיקים אותם כי אין אלטרנטיבה. עובדים ישראלים לא מוכנים לעבוד בעבודות האלה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. "נוהל גדרה-חדרה" נועד לפזר אותם, ובוטל. לעניין הפיסקה האחרונה שלך- יש הרבה עבודות שיהודים (ולא ישראלים, כלשון ה PC של הציטוט) לא מוכנים לעבוד בהן, גם בתמריץ כספי1. פעם היו מאות אלפי פלסטינים שמילאו את החסר, וכעת הרוב עובדים זרים. המדינה ראתה במסתננים איום והתייחסה אליהם בהתאם. הסטטוס שלהם היה זמני. זה שאצלנו אין דבר יותר קבוע מהזמני לא משנה. בוא ניקח מעסיק גדול כמו שופרסל, לדוגמה. אם אני סמנכ"ל כ"א בשופרסל אני לא אתלהב להכשיר מסתננים לעבודה אצלי כי אני לא יודע מה יהיה הסטטוס שלהם מחר. לכן המסתננים הועסקו בעבודות נטולות הכשרה, קצרות מועד ואצל מעסיקים קטנים. הכוונה שלי לא היתה המחסור או העודף בשוטפי כלים אלא ששטיפת כלים היא העבודה נטולת ההכשרה מכולן ולכן אתה יכול להחליף שוטף כלים מהיום להיום. אפילו קליטה של סדרן ירקות בסופר היא תהליך ארוך ומורכב יותר. _______________ 1 חקלאות, בנייה, תעשייה ומלאכה, תחנות דלק, בתי מלון וטיפול באנשים עם מוגבלויות, כמפורט בעבודה נדרשת. קל וחומר שאתה לא רואה יהודים שעובדים בשטיפת כלים, וגם ב 98% מהמקרים שאתה רואה מלצר מעל גיל 30 זה יהיה במסעדה מזרחית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם פלסטינים, כמו שמוזכר בכתבה, שכל יום יכולים להטיל עוצר/סגר/כתר ואז אין לך עובדים. מסתננים לפחות יגיעו כל יום. המדינה לא ידעה מה לעשות עם המסתננים: היא חתומה על אמנות שמחייבות אותה לדאוג לפליטים. מי שלא פליט אפשר לגרש, אבל כאן שורש הבעיה: אין לאן. למדינת האם אי אפשר לגרש אותו - ומסתננים שגורשו לשם מצאו את מותם. למדינה שלישית אי אפשר לגרש בלי הסכמה שלה, בפרט מדינות אחרות במערב שלא ששות לקבל פליטים. לכלוא אותם "עד שנחליט מה לעשות איתם" זה בעייתי מוסרית ומהווה מוקד מחלוקת בשלל מדינות המערב (בארה"ב למשל מותר, בקנדה אסור), מה גם שבישראל כלאו רק חלק - ולכן הדבר נפסל בבגץ (בגץ מבקשי מקלט 2013, 2014 ו 2015). בהמשך הייתה "מדינה שלישית" (רואנדה) שהסכימה לקבל פליטים אם הם מגיעים אליה מרצון, ובית המשפט העליון פסל (בצדק לטעמי) את האפשרות לכלוא אותם "עד שיסכימו לעזוב מרצון", שכן אין כאן באמת רצון חופשי אמיתי. ברגע שהוחלט שהם נשארים, היה ברור שיתנו להם אישור עבודה; פליטים בלי אישור עבודה עדיין עובדים, במקרה הטוב הם עובדים ב"שחור" ובמקרה הרע הם עובדים ב"פשע". אדרבה, הם עובדים בעבודות ללא הכשרה כמו נקיון ושטיפת כלים בשכר מינימום, עבודות שאף אחד לא עושה - אבל בהחלט לא "קצרות מועד": חלקם נשארים שנים, והיה עוד בגץ שאסר על חילוט הרכוש שלהם שצברו כדין (בגץ פיקדון מבקשי מקלט 2020). בכל מקרה, אולי חוסר הוודאות היה קיים בהתחלה - עם השנים הסתבר שהמצב המשפטי שלהם די יציב, וגם אם יהיו שינויים בעתיד, הם יהיו איטיים ויתנו למסעדנים מספיק זמן מראש להתארגן מחדש. ללא קשר, "עבודה נדרשת" זה רעיון מסואב ומטופש כלכלית שבו הממשלה נותנת כסף למעסיקים מסויימים תוך פגיעה בחיילים. כלל אצבע: אם רוצים לעזור לחיילים - צריך לתת להם כסף. לתת להם מענק אם הם עובדים בעבודה מסויימת זה בפועל להעניק את המענק למעסיק. הרי אם המעסיק היה יכול למצוא עובדים בשכר מינימום, הוא היה עושה את זה גם בלי המענק. כיוון שהוא לא מוצא, הוא מבקש מהממשלה שתממן את ההפרש בין השכר שהוא מוכן לשלם (מינימום) לשכר בשוק, וההפרש הזה ניתן כמענק לחיילים. למה שהממשלה תממן את השכר בתחום X ולא בתחום Y? מה מותר מוכר הפיצוציה בלוד מעובד ב Yellow בתחנת דלק מחוץ ללוד? את מענק העבודה המועדפת צריך לבטל, את הכסף להעביר לחיילים, ושהמעסיקים יתמודדו בכך שיעלו את השכר לעובדים (שלא כולם חיילים משוחררים...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העוול המרכזי, הראשי, שממנו נבעו כל העוולות האחרות, היה שלא היו מוכנים לבדוק את זכאותם למעמד פליט. כי אם היו בודקים, אז אוי ואבוי, חלקם היה זכאי חלילה למעמד פליט. This shall not be. ואז התחילו למרר להם את החיים כדי שילכו "מרצונם". חרפת עולם. מדינה שהזרז ראשי להקמתה היה לספק בית לפליטים, לאודים המוצלים מהאש, לא מוכנה לקלוט פליטים, ולו כזית. לא מוכנה לבדוק בכלל. כי הם לא מהדת הנכונה, לא מהצבע הנכון ובכלל הם פראי אדם פושעים. אבל האמת, כי הם היו עלולים חס וחלילה להוות תקדים. איפה היו כל הליברלים אז? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להערכתי יש גם משקל לכך ששלא ניתן כלל לגרש את מי שאינו פליט - נניח, מי שנמלט מרעב או אפילו ממלחמת אזרחים, אך שלא צפוי לרדיפה בארצו. לאחר שהגיעו למסקנה שאם יפסלו המסתנן מסטטוס פליטות עדיין לא ניתן יהיה לגרש אותו, התייתר (מבחינת משרד הפנים) היתרון בבירור סטטוס פליטות והם עברו ל''אי החלטה'' כאסטרטגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי שזה המצב. לפי אמנת האו"ם אסור לגרש פליט. לא נאמר שם על מי שנבדק ואינו פליט, אבל זה נראה לי ברור שמה שלא אסור מותר. מהגר עבודה מסתנן לישראל, נבדק ונמצא שאינו זכאי למעמד פליט ועדיין אסור לגרש אותו? לא נשמע לי הגיוני. מקור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר לגרש אותו, השאלה היא לאן. אי אפשר לגרש אותו למקום שמסוכן לו, כמו מקום שיש בו רעב (נניח), גם אם רעב אינה עילה לפליטות כשלעצמה. ברגע שלא היה ניתן להחזיר את המסתננים שלנו לסודן או לאריתריאה, או לחלופין ברגע שהובן שלא ניתן להכריע האם מסתנן פלוני הוא באמת פליט או שמא רק מסתנן, לא ראו צורך בקידום הבירור. ר' למשל מאמר: הגדרת ה"פליט"... הינה מצומצמת ביותר, ומעניקה הכרה והגנה לאנשים שנמלטו ממדינתם עקב "פחד מבוסס היטב" מפני רדיפות או לאחר שנרדפו בפועל, אבל אך ורק על רקע של רדיפה מטעמי דת, גזע, לאום או שתייכות לקבוצה חברתית מסוימת (והפרשנות המקובלת היא השתייכותם הפוליטית). ואולם כיום לא די בקריטריונים אלו על מנת לתת מענה לפליטים בימינו, כיוון שהגורמים לפליטוּת העכשווית ולהגירה הכפויה בת-זמננו הם גם מלחמות, מלחמות אזרחים, סכסוכים מקומיים, כיבוש חיצוני, הפרות סדר, פגיעה בזכויות אדם בסיסיות, משברים כלכליים, אסונות טבע, רעב ובצורת, מחלות ומגפות, אפליה, צבע עור, מוצא, מגדר... מנגד יצוין כי בבתי המשפט ממלאת הפסיקה תפקיד מכריע בעיצוב מחויבותה של המדינה לעקרון "אי-ההחזרה", Refoulement-non, הקובע כי לא יישלח אדם "למקום שבו חייו או חירותו יהיו בסכנה", אף מעבר למחויבות הממוסדת ב"אמנת הפליטים... הפעלת ה"נוהל" אינה נוגעת, באופן כמעט פרדוקסאלי, למרביתם של המסתננים, אלו שבאו מסודאן או מאריתריאה. הראשונים נחשבים "נתיני אויב" שאין לאפשר להם שהייה אלא עד שיימצא להם פתרון במקום אחר, אך אין קשר עם סודאן שיאפשר החזרתם, והאחרונים, שבאו מארץ אוכלת יושביה, אף הם אינם "בני-גירוש" על פי בקשת הנציבות העליונה להעניק להם "הגנה קבוצתית" משיקולים הומניטריים שמחוץ לעילות הפליטוּת שבאמנה בשל המצב הקשה שבארצם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב למי אתה מקשר. המכון לאסטרטגיה ציונית [ויקיפדיה] הוא זרוע של פורום קהלת. אני חושב שאם היו בודקים זכאות לפליטות היו יכולים להחזיר את השאר למצרים, ממנה באו. ההמנעות מבירור לא היתה צריכה סיבות כלל כי היא היתה תכלית בפני עצמה. אם אתה לא מקבל את זה אנחנו מדברים בקווים מקבילים ניקקדה יפגשו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זה לא באמת משנה, אני משוחח על העובדות ולא מבצע שיפוט מוסרי. בתחום הזה, גם קהלת יכולים לסייע. 2. אפשר להחזיר למצרים, אם הם לא ישיבו את הפליטים לארתריאה או ל"איזורי סכנה" אחרים, ואם לא נשקפת להם סכנה במצרים, ואם המצרים יסכימו לקבל אותם ועוד כהנה וכהנה. זה כלל לא פשוט להחזיר את הפליטים לשם, ואולמרט נאלץ לבצע סיכום עם מובראק; מהכתבה: ""בעבר הבהירה נציבות האו"ם לפליטים בישראל שתתנגד להחזרת הפליטים (למצרים) אם לא יינתנו ערובות שלא יגורשו לסודאן". 3. למה הכוונה "תכלית בפני עצמה"? קשה לי לקבל את זה; יש סיבה להמנע מבירור, למשל שזה מאפשר גמישות מקסימלית בגירוש עתידי, או מונע את הצורך לספק את כל ההטבות הסוציאליות שפליט זוכה בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה שלי ב"תכלית בפני עצמה" היא שקודם כל ישראל לא מוכנה לקבל פליטים (הממוצע של 81 בשנה לא השתנה עם גל המסתננים), ואחר כך ממציאים סיבות למה. ________ 1 שמונה. לא שמונת אלפים. שמונה בודדים. אני חושב שאין לזה אח ורע במדינות OECD |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהמדינות שמבררות זכאות מחזירות את מי שלא זכאי, אבל טעיתי: "לפי הצעה של שבדיה, המכהנת כנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, בדיקת הזכות לקבלת מקלט באיחוד האירופי תתבצע על הגבולות החיצוניים של האיחוד, ולא לאחר כניסה לשטח האיחוד. במצב הנוכחי של בדיקת הזכות למקלט בשטחי האיחוד האירופי, אין כל אפשרות להחזיר את מסורבי המקלט לארצות מוצאם".האם האיחוד האירופי יטיל קנסות על מדינות שמסרבות לקלוט פליטים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסתננו לדבריך כמה פייקים שהפיקו תומכי המנוול. להזכירך, אחת ההצעות של אב"ג בעקבות התפרעות האריתראים היתה להעביר אותם לצפון ת"א. צריך לזכור שעסקינן בחדלי אישים שלא מסוגלים למנוע חסימת דרכי תחבורה כל שני וחמישי ועיקר כוחם בלשון השקר שלהם. כך הם מנסים להתמודד גם עם בעיות אמיתיות. לדעתי, מעולם לא היתה מדינה שלישית שהיתה מוכנה לקלוט מסתננים מגורשים (הכוונה לרואנדה ואוגנדה). זו היתה מזימה שרקחו לייב מחלוף דרעי ומאיר בן שבת ראש המל"ל עם כל מיני מאפיה ומושחתים באותן מדינות. הרעיון היה להעניק למגורשים מענק כלשהו ולהטיס אותם למדינה שלישית באפריקה שתקבל תגמול בצורת שוחד או עסקאות נשק וכיוב'. בין היתר ההסדר נועד גם לשכנע את בית המשפט בישראל (המחוזי אאל"ט) לאשר את ההסדר הזה. וביה"מ אכן אישר את ההסדר. וכאן התחילו הבעיות. דרעי (היה אז שר הפנים אני חושב) סרב לחשוף את ההסדר בפני ביה"מ בטענה שהדבר יפוצץ אותו (וביה"מ בכל זאת אישר את ההסדר על סמך הבטחת דרעי להביא את המסמכים מאוחר יותר). ההסדר המדובר היה גם מעורפל בעניין הסכמת המגורשים. ההצגה הרשמית שכולם קיבלו היתה שמדובר בגירוש בהסכמה עם לחץ פיזי מתון ובשילוב מענק של כמה אלפי דולרים. מה שבתי המשפט פסלו היתה הכוונה לעצור את המסתננים במחנות מעצר בנגב ללא הגבלת זמן עד שיסכימו ל"גירוש מרצון". לאחר שכמה קבוצות נשלחו בנתיב הזה (לאוגנדה) נחשף, שלמרות שהמגורשים לא התנגדו, הם לא התקבלו שם ע"י גורמים רשמיים, אלא ע"י מאפיה בלתי מזוהה שגזלה מהם את המענק שקבלו ולא סיפקה למגורשים את תעודת הפליט שהובטחה להם. יותר מאוחר, רוב המגורשים גורשו שוב באיומי רצח והפכו שוב למסתננים בארצות אחרות. דרעי גם לא עמד בהבטחתו להציג את ההסכם בפני בית המשפט. בתקשורת התפרסמו טענות על ניסיונות של שליחי ישראל לזייף הסכם כזה ובסופו של דבר, גורמים רשמיים גם ברואנדה וגם באוגנדה הכחישו שהיתה כוונה לקלוט שם מסתננים מגורשים מרצון ובודאי לא כאלו שגורשו בניגוד לרצונם. זה היה המצב כאשר התחילה הפרשה הידועה כהסכם עם נציב הפליטים של האו"ם (שם דובר על קליטת המסתננים במדינות מערביות שיעניקו להם מעמד פליט). השורש של הבעיה בישראל ולמעשה בכל העולם, הוא ההסכמים וההתחייבויות הבינלאומיות לטיפול בפליטים. ההסכמים הללו באופן משונה, מעניקים לפליטים תנאים מפליגים והם מתאימים למציאות שבה יש כמה אלפי פליטים בכל העולם שיכולים להתמזג בקלות בים המהגרים המוסדרים. זו אולי היתה המציאות בזמנים מסויימים, אבל ממש לא מתאימה למציאות של גלי הגירה. מדינות המערב הסכימו להעניק לפליטים תנאים כל כך מפליגים שממש קשה להאמין. לאזרחים מסויימים בישראל עדיף להיות פליטים במערב אירופה אם רק יצליחו לזכות במעמד הזה. אני מניח שתנאים אלו בלתי קבילים כלכלית בחלק מן המדינות וכנראה בלתי קבילים ציבורית בכולן ובישראל כפרט. נוצר מצב שמדינות חייבות לעשות מאמצים מאד גדולים כדי לעקוף ולהימנע מקיום התחייבויותן לחוק הבינלאומי. האסטרטגיה של ישראל להימנע מבדיקת הזכאות למעמד פליט היא רק אחת מהן. אפשר להבין את ההסתייגות המוסרית של אריק מן האסטרטגיה הזו. קל לטעון שלא היה מתרחש שום אסון אם ישראל היתה קולטת כמה מאות או אלפי פליטים (כפי שנעשה עם הוייטנמים או האוקראינים). הבעיה היא שהראיה הזו אינה עומדת במבחן המציאות. המציאות של ישראל עם המסיתים והמתפרעים המכהנים כאן כשרי ממשלה וחברי קואליציה, כמה מאות שחורים פליטים היו מתפקדים באותו אופן כמו עשרות אלפים במעמד פליט. מצד אחד הם היו מפרנסים ומקדמים את בן גביר, שפי פז, מאי גולן ושאר החלאות ומצד שני הם היו אבן שואבת לעוד עשרות אלפי מסתננים חדשים ששום גדר הייטקית לא היתה עוצרת. מבחינה מוסרית ישראל קלטה עשרות אלפי מהגרים מאפריקה השחורה שלא בטובתה אבל בהתאם לאידיאולוגיה הציונית ולדעתי היא מלאה בכך את חלקה למוסר, די והותר. מדוע כתבתי "שלא בטובתה"? אנו נמצאים כעת בשלב בו מתלהבים מכל עולה אתיופי שמצליח להיות עו"ד או קצין בצה"ל או לסיים תואר ראשון. בשלב הבא מה שיבלוט יהיה חריגותם של החבר'ה האלה והמעמד הנמוך שבו ישתלבו רוב העולים האלו ואתה לך ספר להם שלא מדובר בקיפוח בשל צבעם אלא בתוצאה של הגירה מחברה המפגרת במאות שנים אחרי החברה הישראלית הטכנולוגית. אני גם לא מתרשם מהטיעונים על ה"ישראלים" שלא רוצים לעבוד. לענ"ד מדובר בטיעוני סרק. לא קרה שומדבר נורא בגלל שהמדינה העניקה מענקים לכמה עובדים בתחנות דלק או לבנות חרדיות שהשתלבו בהייטק. יתכן שהיה זה כסף מבוזבז שהשפעתו תעלם כמו אדווה על פני המים. יש כאן תהליך של "הגירת" מקצועות. אפאחד לא טען שהישראלים לא רוצים לעבוד במקצועות ההסעדה, הבניין והשיפוצניקים. והנה מרגע שעובדים זרים השתלטו על התחום קשה מאד למצוא ישראלים שם. הבעיה לעיתים קרובות אינה סוג העבודה אלא המסגרת המקצועית של עבודת דחק קצרת מועד שאינה מאפשרת קיום אורח חיים סביר לאורך זמן עם תשלום משכנתאות וחיים ברמה סבירה. ברגע שאתה ממלא מקצועות מסויימים בעובדים זרים, אתה חוסך למעסיקים את הצורך להתמודד עם הבעיה של תשלום שכר ראוי. כאשר בעל מסעדה ניצב בפני הדילמה בין לשלם כמה מאות שקלים לשוטף כלים סודני לבין העסקה לאורך זמן של עובד מסעדה עם זכויות סוציאחיות מלאות, ברור במה יבחר. איכשהו כל אותם המתלוננים על כך שאינם מצליחים למצוא ישראלים שיעבדו אותם, מצליחים לספק לעצמם רמת חיים העולה בהרבה על זו של שכיר ישראלי ממוצע. מי קבע שכל חקלאי או בעל מסעדה בישראל צריך להיות בעל בעמיו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנת הפליטים נוסחה ונחתמה אחרי מלחמת העולם השניה וחלוקת הודו, כשהעולם הוצף בעשרות מליוני פליטים (ולא באלפים בודדים). ישראל חתמה עליה באוגוסט 1951 (והיתה מהראשונות לחתום עליה). הרעיון של לשלוח הפליטים למדינה שלישית צץ בעוד כל מיני מדינות מלבד ישראל (אוסטרליה, דנמרק, בריטניה והאיחוד האירופי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שיהיה מאוחר מדי והשטח ייתפס ע''י מעצמות קולוניאליות, את אנטרקטיקה המתחממת יש לייעד למדינה חדשה רפיוג'ילנד שמה, שם יחיו בשלום בן אריתריאה, בן סוריה ובני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון ולא נכון. אמנות הפליטים אכן נחתמו בשנות ה-50 וה-60 תחת הרושם של מיליוני הפליטים והעקורים של המחצית הראשונה של המאה ה-20. אבל בזמן שהאמנות נחתמו ונכנסו לביצוע היו יחסית מעט מאד פליטים, ביחס למה שקורה היום. אין לי מספרים להוכיח, אבל לדעתי היום יש יבשת שתיים שתושביהן רובם ככולם היו מהגרים אילו יכלו. זה לא דומה למצב בשנות ה-60. באשר לישראל, תמיד הרגשתי אי נוחות ביחס לצדקנות הישראלית-יהודית. אני זוכר את האופן בו דיברו על שוויץ כאילו היתה שותפה לפשעי הנאצים וזאת למרות ששוויץ נתנה מחסה במהלך מלחמות העולם לפליטים במספר די מכובד. כעת ישראל משלמת את המחיר על צדקנותה לשעבר. אכן הרעיון של גירוש למדינה שלישית קיים בכמה מקומות. באוסטרליה לא מדובר בגירוש לאפריקה אלא למדינות איים זערוריים (נאורו אאז"ן). אני לא זוכר אם הדבר רק נבדק או בוצע, אך מדובר בכל מקרה במדינות איים זערוריות וממילא מדובר בקליטת מספר זעום של פליטים. באירופה הרעיון עלה בשתי מדינות: בריטניה ודנמרק. כשבדקתי לפני כשנה, בשתיהן מדובר בבדיקת החוקיות בבתי המשפט המקומיים והאירופאים. שומדבר מזה לא בוצע. נהפוך הוא. דווח שם כי מחכים לראות את תוצאות הניסיון הישראלי כדי לברר אם נשקפת שם סכנה למגורשים. חשבתי אז, שהדיווחים ממה שקרה למגורשים מישראל שמו קץ לניסיונות שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אזרוק כאן את שבע האגורות שלי, שמבוססות בעיקר על חוסר ידיעה: כשנחתמו האמנות בצילה של מלה"ע השניה ההנחה בבסיסן היתה שפליטות היא מצב זמני עד שהמהומה תשכח והפליטים יחזרו למקומות מהם הגיעו. כעת ההנחה היא שפליט שקיבל אפשרות להשתקע בארץ חדשה לא יוותר על ההזדמנות לתת לילדיו עתיד טוב יותר ממה שצפוי להם במולדתם, גם אם המצב הפוליטי מאפשר את חזרתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון.אשרת הפליט מוגדרת כזמנית. כאשר המצב בארץ המוצא חוזר לתקנו, אשרת הפליט פוקעת ובעיקרון הוא אמור לחזור למולדתו. מה שהאמנות פספסו זה מדינות ואזורים שהם במצב אסון במשך עשרות שנים. מאחר ואשרת הפליט אינה מוגבלת בזמן, ספק אם לאותו פליט ובודאי לילדיו שכבר נולדו כפליטים, יש בכלל מולדת. עד עתה לא ראינו במערב מהלך עקבי ויסודי של החזרת פליטים רשמיים למולדתם, גם בניגוד לרצונם וספק אם זה בכלל אפשרי. אף מדינה (כולל מצריים) לא תסכים שיגרשו לשטחה מסתננים בלי או עם הסכמתם. המציאות מלמדת שהמדינות היחידות המאפשרות הגירה בלתי מוגבלת אליהן, הן מדינות שאיש אינו רוצה להגר לשם. במצב זה אין הצדקה לבוא בטענות על האיסטרטגיה של ישראל: לא להכיר במעמד פליט אלא במקרים מיוחדים. ההתקוממות המוסרית של אריק ואחרים על הנוהל הזה מתבססת על הפרדיגמה שמדינות המערב יכולות וצריכות לקלוט מספר מוגבל של פליטים. באופן כללי אני מניח שהביטוי "מוגבלים" מעורר בעיות ומעמיד בספק את כל הפרדיגמה. בפרקטיקה, הניסיון מלמד שכל "הלבנה" של גל פליטים מביא גלים חדשים של מסתננים בלתי חוקיים. במקרה של ישראל, מאחר והיא קלטה מרצונה עשרות אלפי מהגרים מאפריקה,לדעתי, אין זה מוצדק לבוא אליה בטענות הומניטריות. לבסוף, מוח רציונלי היה מסיק מן המצב הכאוטי שהגענו אליו בישראל (המהפיכה המשפטית), שיש לבטל את חוק השבות ולהחליף אותו במדיניות הגירה מסודרת ורשמית. לפני כל המחאות הציוניות, אומר שאפשר לחשוב על משהו כמו בגרמניה שיאפשר רפטריאציה של קבוצות שיש להן זיקה תרבותית למדינת ישראל. נדמה לי שיותר מדי מהגרים למדינת ישראל לוקחים את חוק השבות for granted. נראה שהם בטוחים שהמדינה חייבת להם יותר ממה שהם חייבים למדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשכך (אלא אם התכוונת לתישכח.) (קח את זה כמחמאה שטרחתי לתקן.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס,תודה. מסממני הגיל או סתם רשלנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחזרה לרעיון ה"ציוני" לאוגנדה... מה פתאום לשבת ביישובים ערביים אם לא מאמינים במולדת התנכית? סתם גזענים-שמאלנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם עם התוספת של המענק עבור עבודה נדרשת המשוחררים הטריים לא מסכימים לעבוד בחקלאות. החקלאים סובלים במשך שנים ממחסור בידיים עובדות בגלל המכסות של עובדים זרים, מחסור שלפי החקלאים ומשרד החקלאות המשוחררים הטריים לא מוכנים למלא. אבל האמת היא כנראה באמצע. בטח שאני טוען שהישראלים לא מוכנים לעבוד במלונאות, בבנין ובשטיפת כלים. העובדה היא שבכל המקצועות האלה אתה מוצא בעיקר עובדים זרים ופלסטינים ומעט יהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור שזאת שאלה של משכורת? אם מצאו ישראלים שמוכנים לכהן כשרים בממשלת נתניהו תמורת 40,000 שקל בחודש, אוטו צמוד ופנסיה, יש לך ספק שיהיו ישראלים שיסכימו לעבוד בחקלאות תמורת 30,000 שקל בחודש ופנסיה (ומן הסתם, גם ישראלים מוכשרים יותר)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון למליון מקצועות, אבל האילוצים הכלכליים הופכים את הנקודה ללא רלוונטית. תמורת "40,000 שקל בחודש, אוטו צמוד ופנסיה" אפשר להשיג אפילו מורים שלא כותבים בשגיאות כתיב. אולי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכאן - לא נכון לכתוב ''הישראלים לא מוכנים לעבוד במלונאות'' אלא העלות של העסקת ישראלים במלונאות הופכת את העסקתם ללא כדאית. בהנתן עולם עם גבולות סגורים להגירת עבודה זולה, או שהישראלים יעבדו במלונאות (ואז, או שהעלות של המלונות תעלה, או שימצאו הישראלים שיתפשרו על שכרם או שימצאו הדרכים לתפעל מלונות עם פחות עובדים), או שלא יהיו מלונות. זה נכון לישראלים כמו שזה נכון לכל אוכלוסיה אחרת, ואני לא מבין איך הרצון של חברי האוכלוסיה משפיע על התוצאות האפשריות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |