בתשובה להפונז, 21/09/23 20:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ליחס למאיר אריאל שמאלנות זו תשובה גרועה לשאלה גרועה. מאיר אריאל בכלל לא היה משורר פוליטי. מה היה למאיר אריאל לומר על מלחמת ההתשה? בָּאֹהֶל מְחַכִּים לִי אוֹר וְתֵה פִּלְחֵי תַּפּוּחַ וְסִיגַרְיָה וְסִפּוּר חָזָק וְטוֹב נדמה לי שהדרך הנכונה להתיחס לאריאל נרמזת בתגובתך: מאיר אריאל היה החלק המשלים של צמד הפזמונאים המייצג את התרבות של ישראל הראשונה: נעמי שמר ומאיר אריאל. נעמי שמר, ללא ספק הפזמונאית הגדולה של דור ישראל הראשונה (ההתיישבות העובדת, תנועות הפועלים החלוציות, מפא"י), היתה משוררת פוליטית. שיריה תארו את ישראל דרך הפריזמה של האידאולוגיה המפא"ית. דן מירון במאמר "זמירות מארץ להד"ם" טען שאין בשיריה אמת כלל. הכל תפאורה במחזה שהציגה מפא"י. גם כאשר סופסוף בגדה בחזית הפוליטית שלה, עברה להיות דוברת של תנועה פוליטית אחרת, תנועת ההתנחלות בהר: אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם, אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם אֶל הַמַּעְיָן אֲשֶׁר פּוֹעֵם בָּהָר שָׁם אָהַבְתִּי תִּמְצָא עֲדַיִן מִי מַבּוּעַ, מֵי תְּהוֹם, וּמֵי נְהַר. מאיר אריאל הוא המשלים ההפוך של שמר. יצירתו השואפת להצגת האמת הפרוזאית משוחררת מכל פריזמה פוליטית. כפי שהצגת, אריאל שבאמת היה שם כתב את 'ירושלים של ברזל' כתמונת הנגטיב של 'ירושלים של זהב'. אריאל הביא את התמונה של החיילים בכותל ללא הקנבס האידיאולוגי של מנהיגי התנועה הציונית בעיר ובכפר. כאשר אריאל עוסק בפוליטיקה הוא מציג פן אנרכיסטי, כמעט ניהיליסטי ('דמוקראסי'), אך מסיים בטון קונפורמיבטי: שֶׁלֹּא תִּמְצָא אֶת עַצְמְךָ יוֹם אֶחָד מִתְחָרֵט מִצְטַעֵר אוֹ אֲפִלּוּ מִתְגַּעְגֵּעַ לָמָּה שֶׁכֹּה דּוֹחֶה אוֹתְךָ הַיּוֹם. והנה אנו מגיעים ליצירת המאסטרפיס של מאיר אריאל 'שיר כאב עובר ושב': הִיא וַאֲנִי יוֹצְאִים כְּבָר דֵּי הַרְבֵּה, בְּעֶצֶם אֵיפֹה הִיא? אֵיפֹה הַפּוֹלִיטִיקָה? הִיא עוֹד בִּכְלָל מוֹצֶצֶת אכן מוצגת כאן הפרדיגמה של השמאל - הנקבה כחטא הקדמון של ישראל בְּסוֹף כָּל מִשְׁפָּט שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים בְּעִבְרִית, יוֹשֵׁב עַרְבִי עִם נַרְגִּילָה אֲפִלּוּ אִם זֶה מַתְחִיל בְּסִיבִּיר, אוֹ בְּהוֹלִיווּד עִם הָבָה נְגִילָהּ אבל איך היא מוצגת? זוהי תשובתו של צעיר ערבי משכיל ומניפולטיבי לקריאת התגר של המשורר: לְאָן תַּגִּיעוּ?", הוּא אָמַר, מַבִּיט בִּי בְּעֵינַיִם" "הֶחֱזַרְתִּי לוֹ מַבָּט, זָרַקְתִּי, "יְרוּשָׁלַיִם" מאיר אריאל צורף ומתיך את הסכסוך הישראלי-פלשתיני למטען כאב העובר ושב בין שלושת קדקדי המשולש: המשורר, זוגתו מוצצת האצבע ואותו צעיר ערבי נשכיל , עד קצות הציפרניים. כבר לא ברור מי שופטת בין היהודי לערבי, האשה או ירושליים? השיר עוסק בתאטרון, בימת חובבים מעורבת של המועצה האזורית שלנו, המעורבבת. תפאורות והסחות מועלות ויורדות, אבל מאיר אריאל חושב על בוב דילן (אי שם במרחב, נבחו כלבים לירח) והכל הכל אינו אלא: שִׁיר כְּאֵב, עוֹבֵר וָשָׁב אֵיזֶה מַזָּל אֲנִי שַׂר עַכְשָׁו שִׁיר כְּאֵב כָּל פַּעַם חוֹזֵר אָז אֲנִי שַׂר עַכְשָׁו - אוּלַי זֶה עוֹזֵר. השיר הפוליטי של המשורר הכי לא פוליטי. אגנוב את הפראזה מאמנון לורד: אמן חד פעמי, לא דומה לכלום. מאחר וחסידיו של מאיר אריאל אינן ילדות בנות 12 המדקלמות טקסטים מטלנובלה וצורחות בפארק הירקון, אין חשיבות למספר המאזינים בפניהם הופיע מאיר. שיר כאב עובר ושב הוא הרבה יותר מאיר אריאל ממאיר אריאל האיש וצאצאיו. לכן כל תשובה לשאלה אם אריאל היה תומך היום בימין או בשמאל היא מופרכת. המשך יבוא ובו יסופר מדוע קוזמו בדרכו שלו, בכל זאת יש משהו בשאלתו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין היום ימין ושמאל. יש צד משיחי, גזעני ואנטי-דמוקרטי, ויש צד ליברלי, מסורתי/חילוני ודמוקרטי שרודף שיוויון. אין שום שאלה באיזה צד מאיר אריאל - המשורר, על פי יצירתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש טעם להשקיע תעצומות נפש בכינויים ושמות. קרא לתומכי השלטון ימין ולמתנגדים שמאל וזהו. נכון שזה לא ממש חופף את מי שהיו אנשי הימין והשמאל, אך לפני שנים מספר, וזה מבלבל, אבל זה מה יש. כל התוויות שהוצעו מסורבלות ולא יקלטו. בנוגע לקרבתו של אריאל למה שקרוי ימין, תצטרך, אם תרצה, להמתין לחלק השני של תגובתי, בקרוב אי''ה. ארמוז רק, שדעתי לא כדעתך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |