 |
מובן שזה אמצעי. המטרה הטקטית המדוברת שלנגד עיני, כרגע, היא פירוק היכולת התשתית והארגונית של איזשהו ארגון מעזה להוציא מבצע כלשהו לפועל או להקים כוח צבאי משמעותי בעתיד הנראה לעין, וקביעת סידורי בטחון חדשים על הגבול (חישוף, הגנה, ביצור), ואולי הקמת תשתית שתאפשר פיקוח מודעיני אפילו הדוק יותר מהנוכחי על המתרחש בעזה, ותפשט כניסה עתידית לרצועה אם יהיה בכך צורך. אני שוב מדגיש שאני מומחה צבאי עלוב ביותר, אבל למיטב הבנתי אפשר להסדיר כך - בכוח - את הבטחון לשנים ועשורים קדימה.
אסטרטגית, מטרת התקיפה צריכה להיות איון הצלחת המבצע של החמאס. הקהל המיועד הוא החיזבאללה, סעודיה, האמירויות, איראן וכו'. חובת ההוכחה על כך שפעולות אלימות שתפגענה ממש בישראל (כפי שקרה, לראשונה מזה עשורים רבים) אינן משתלמות לצד הפוגע - כרגע מונחת על כתפי ישראל, וישראל חייבת להדגים בפני כל מובילי המדיניות של יריבותיה שהנחת העבודה הזו, שאומצה לאט לאט על ידי העולם הערבי, עדיין תקפה ונכונה. את הפלסטינים זה לא ישכנע להפוך לפציפיסטים, זה מובן מאליו. אבל את מדינות ערב האחרות זה עשוי לשכנע שמוטב לבחור בישראל כבת ברית במקום כיריבה, ולהפך, העדר תגובה תקיפה עלול לשכנע אותם שישתלם להשקיע יותר בעימות צבאי (ישיר או באמצעות פרוקסי) בישראל.
לגבי כך שהכיבוש הוא נוראי, ושזה בכלל אינטרס ישראלי לטפח את הרווחה של הפלסטינים - אתה מטיף למקהלה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש