בתשובה להקשה המקשה, 12/10/23 10:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהנחה שהבנתי נכון את ההצעה שלך, ושאתה עכשיו שואל ברצינות: שסע בין בני המשפחה והחברים של החטופים והשבויים, לבין (חלק מ-) שאר אזרחי ישראל. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שתהיה תמיכה ציבורית רחבה שתדרוש את שחרור השבויים?° | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולנו מאוחדים ברצון להחזיר את החטופים באופן מיידי, חיים, בריאים ושלמים (ככל האפשר). אבל עם כל הכבוד לרצון הנ"ל, צריך לבחור דרך פעולה. אפשרות אחת היא לשאת ולתת עם החמאס ולסגור איתו מחיר. יצא שלא רק זימברו אותנו, אנחנו גם משלמים פרוטקשן. זה מעביר לאויבינו מסר של חולשה - שאנחנו חבורה של רכיכות בכייניות ומפונקות, שכל אחד מוזמן לחגוג עליה. זה יתן רוח גבית אדירה לטרור, והוכחה שהם בדרך הנכונה. ממה שלמדנו מתקדימי שליט-רגב-גולדווסר-שאול-גולדין, הנבלות גם ישמחו למרוח את המגעים על פני חודשים ושנים, כדי להתעלל במשפחות ובכולנו. אפשרות שנייה היא כניסה קרקעית. זה לא זירז את שחרור שליט, וזה עדיין מסכן את שלום החטופים. בנוסף, ברור שהחמאס התכוננו היטב לתרחיש, כך שכנראה יהרגו חיילים רבים בנוסף לכל אלה שכבר איבדנו, וסיכון בחטופים נוספים. הכניסה הקרקעית גם תקשה עלינו במקרה שתפתחנה חזיתות נוספות. אפשרות שלישית היא מה שהצעתי לעיל. כל דרישה למחווה הומניטרית מצדנו תענה בדרישה למחווה הומניטרית כלפינו (קודם כל שחרור כל החטופים). יש לך עוד אופציות להציע? אני מתפלא שאני צריך לכתוב באריכות שוקישמאלית את מה שאמור להיות מובן מאליו. גילוי נאות: ככל שידוע לי עד רגע זה, אני לא מכיר אישית אף אחד מהחטופים. ועדיין אני כותב את הדברים בברכיים רועדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבין ומסכים עם כל מה שכתבת, ולשאלתך - אין לי עוד אופציות להציע. מה שניסיתי לומר הוא שבמסגרת האפשרות השלישית - "הברירה העזתית תהיה בין גוויעה בצמא וברעב ובין כניעה ללא תנאי" - אנחנו צפויים (בין השאר) להוצאות להורג של החטופים, אולי אפילו משודרות לכל העולם. כשזה יקרה, בני המשפחה של החטופים יעדיפו את האפשרות הראשונה שלך (ואולי גם את השנייה), ויילחמו על זה פי מאה יותר בעוצמה מכפי שאני וחבריי נלחמנו בתשעת החודשים האחרונים כדי להחליף את הממשלה שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כניסה קרקעית לא תגן מפני הוצאה להורג של חטופים. אנטבה 2.0 כנראה לא תהיה ראלית. משפחות החטופים תעשנה ככל יכולתן לקדם פתרון, והסימפטיה הציבורית (ושלי) תינתן להם מקיר אל קיר. אני לא בטוח שכולן תהיינה מאוחדות מאחורי האפשרות הראשונה, וגם אם כן, זה לא ייצור שסע של סלידה הדדית כמו ההפיכה המשפטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה פינה שדי נשתכחה מסיפור מבצע אנטבה - 18:40 בסרטון הזה. החברה הישראלית נעשתה מאז יותר רגישה לאובדן חיי אזרחים (וחיילים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החברה הישראלית טועה ולא יכולה להמשיך לתת לסנטימנט הזה לשלוט בקבלת ההחלטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה נכונה. אבל אתה טועה בהשלכה לעתיד. א. ההפרטה של החברה הישראלית, שעליה אתה מצביע, אכן לגמרי כאן. הביטוי חוסן לאומי נשמע הרבה בימים אלו. יאמר שלישראלים יש כנראה מושגים מאד משונים של מה זה חוסן לאומי. ב. מה שהחסרת הוא שלמעשה כבר אין עם ישראל בכלל. יש כאן לפחות שני עמים. החטופים שייכים לשבט מסויים. מהומת ה"לשחרר ויהי מה" שכבר מתחילה בשבט הזה, יהיו לה השלכות שונות בכל שבט ושבט. גם האנטיפוד באזורי הסמוטריץ קיים. ההתנגשות שאתה חושש ממנה, לדעתי לא תקרה, מפני שבין האנטיפודים מפרידים הרבה קבוצות פחות מעורבות. מי שימנע את ההתפרצות יהיו כרגיל הערבים. אני לא חושב שמו"מ רציני על שחרור אסירים יקרה לפני שהתפתחות האירועים תוציא את הצדדים הניצים מעמדות הפתיחה שלהם. החמאס הוא ארגון רדיקלי פאר אקסלנס והוא מתקשה מאד לתפקד בתוך מו"מ, שם הוא נאלץ להתפשר עם המציאות. ג. לכן האפשרות הראשונה של הקשה (מו"מ לחילופי אסירים) אינה שווה דיון, מפני שסיכוייה לקרות נמוכים. המו"מ אם יתקיים, יתקיים בתנאים שונים מאד ממה שיש היום. ד. האפשרות השלישית של הקשה (האסון ההומניטרי) היא מאוד פופולרית בקרב הישראלים, מפני שרבים מהם נמשכים למחוזות של סבתות ותינוקות פלשתינאים גוועים ברעב ובצמא. משום מה ישראלים רבים מאמינים שבתסריטים האלה טמון פתרון הקסם. נראה לי שחלקים נרחבים בחברה הישראלית נגועים באינפנטליזם של לקבל הכל מבלי לשלם דבר. החברה הפלשתינית היא מגוייסת ב-100%. מתי ראיתם בפעם האחרונה פלשתינאים הקובלים על הנהגת החמאס שלקחה מהם את ילדיהם ושלחה אותם למות ? לא ראיתם. כנראה גם לא תראו. השלטון האזרחי בעזה כפוף לגמרי למנהיגי הכנופיות החמושות. לרצונות ולשאיפות של האוכלוסיה האזרחית אין שום השפעה על השיקולים של ההנהגה הצבאית הזאת. אני לא רואה את החמאס נכנע בפני אסון הומניטרי. הדרך היחידה להכניע את החמאס היא להביא אותו למצב בו אין לו סיכוי לשרוד צבאית. ה. בעיניי לפחות, כתישה והשמדה של האוכלוסיה האזרחית לא זו בלבד שלא תביא לשחרור האסירים, אלא להיפך. היא דוקא תקדם אולטימטומים והוצאות להורג. עד עתה החמאס לא נהג כך. אבל כעת, לא תהיה זו דרך הפעולה הראשונה שהוא אימץ מדאעש. ו. האופציה השנייה (כמו האחרות) של כניסה רגלית לרצועה היא יותר צומת דרכים מאשר קטגוריה. היא מסמנת נקודת מוצא ממנה יכולות לצאת התפתחויות שונות. נוכחות של צה"ל בתוך הרצועה דוקא עשויה לפתוח פתח לחילוץ החטופים הישראלים, אבל מה ששומר את החטופים בחיים הוא בעיקר הרצון של החמאס לשמור על הקלף הזה. ז. בסופו של דבר, ההיסטריה ההמונית של קבוצות ושבטים אזרחיים בישראל היא רעש רקע להתפתחויות, מסיבה פשוטה. בפועל, לממשלת ישראל, יש השפעה מעטה מאד על גורלם של החטופים. גורלם של אלו, נתון רובו ככולו בידי הנהגת החמאס ועוזריהם. המשמעות ברורה: הממשלה צריכה לפעול כאילו אין חטופים. השפעת מהלכיה על שלומם של החטופים ממילא מוגבלת מאד. ח. דוגמה? נניח שישראל מסכימה מיידית לשחרר את כל האסירים הפלשתינאים בתמורה להחזרת החטופים. החמאס מייד יעלה דרישות חדשות ו"יציע" מו"מ ממושך שהוא non starter מבחינת הממשלה הישראלית. ט. הפרוגנוזה ברורה: בעניין החטופים יהיו הרבה דיבורים והזדהות ומעט מאד מעשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר אנטבה - כרגע נראה שבסיכום היסטורי משפחת נתניהו חייבת לנו מאה חטופים בערך. אפילו בחלומותי הגרועים לא חשבתי שזה יגיע למצב נוראי כזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |