 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מקבל את ההנחה שלך שלפעול עפ״י התסריט הגרוע ביותר דורש חשיבה אי רציונלית / חשיבה פסימית קיצונית / האמנה בחוקי מרפי אמורפיים שאומרים שאם משהו יכול להשתבש אז הוא ישתבש. ניבוי שצופה את הגרוע מכל הוא לא בהכרח ניבוי לא סביר רק מעצם היותו ניבוי שרואה שחורות. למציאות לא אכפת אם אתה אופטימי או פסימי ולא כל מבט קדימה אל הצפוי נותן לך עקומת פעמון שאפשר לחיות עם האמצע שלה בשלום ובשלווה. העולם האמיתי לא עובד ככה. במציאות קורה מה שקורה וזהו. יכול להיות שבהינתן מצב מסוים התסריט הטוב הוא הסביר יותר ויכול להיות שהתסריט הרע מכל הוא הסביר יותר וכל דבר אחר בספקטרום האפשרי וזה תלוי סיטואציה. למשל, אם תבחר לקפוץ ממטוס ללא מצנח, התסריט הסביר עבורך והתסריטים הגרועים ביותר מתחילים להיות פתאום תסריטים חופפים ואי אפשר לבקר את זה שמעז לתת לך ניבוי שהוא רואה שחורות לגבי צפונות עתידך. האמת היא שמה שקרה במציאות היה גרוע יותר מהתסריטים הגרועים ביותר שאני העלתי על דעתי. אז בעצם אתה לא יכול לטעון שאני התנגדתי למדיניות מול החמאס כי דרשתי לפעול על פי התסריט הגרוע ביותר. השאלה היא לא מה התסריט הגרוע ביותר, אלא עד כמה התסריט הגרוע ביותר הוא אפשרי או סביר. התסריט בו החמאס ישתמש בכספים המוזרמים אליו (דרך ישראל) וישתמש באינטרס של פוליטיקאים ישראלים ב״קצת שקט״ כדי להתחמש, כדי לבצע פשעים כנגד האנושות, כדי לדאוג ליצוב שלטונו ומעמדו בעזה וכדי שבסופו של דבר ימצא שעות כושר כדי לרצוח עוד ישראלים וכדי להנציח את הסכסוך, תמיד היה התסריט הסביר ביותר (לדעתי). זה לא קשר בכלל לפסימיות1. זה פשוט תסריט סביר כי אנחנו יודעים טוב מאוד מה היא האידיאולוגיה של החמאס, מה הוא עושה אפילו לפלסטינאים שלא מישרים קו איתו ולא היתה לנו שום סיבה או ראיה בעולם שהאירגון הזה פונה לדרך חדשה או שאכפת לו ממשהו שחורג ממה שכתוב באמנת החמאס. ככל שהחמאס יהיה חזק יותר - כך זה יפעל יותר כדי לרצוח יהודים (וגם אנשים אחרים שבדרך כי למה לא). הדיון על החיזבאללה הוא בכלל דיון אחר לגמרי על סיטואציה אחרת לגמרי. ישראל לא שותפה ולא עוזרת בהזרמת כספים לאירגון החיזבאללה. שם מדובר באויב שנמצא בצידו השני של גבול בינלאומי במדינת אויב ומערכת השיקולים מתי כדאי/לא כדאי להכנס ללחימה בשטח אויב היא גם שאלה לא פשוטה, אבל היא בטוח שאלה שונה לחלוטין באופיה מהשאלות שצריך היה ועדיין צריך לענות עליהן בהקשר של עתיד עזה והאחריות והשליטה שיש עדיין לישראל במה שקורה בה. דין רצועת עזה ודין מה שקורה במדינות בחו״ל זה לא אותו הדין. עזה זה לא חו״ל (בלי קשר לאם אתה איש ארץ ישראל השלמה, תומך נלהב של פתרון שתי המדינות או מדליק נרות בכיכר עם תומכי מדינת כל אזרחיה). ההנחה הישראלית ש״נו יצאנו מעזה״ ולכן ״מה שקורה שם זה כבר לא אנחנו זה הם״ זה החטא המשותף של שני המחנות הפוליטיים בישראל (ופה אני לא מדבר רק על הפוליטיקאים אלא גם על המצביעים / אזרחי המדינה). משום מה נכנס לגולגולת של הישראלי הממוצא (מימין ומשמאל) שהנסיגה מעזה ניקתה אותנו מהאחריות של מה שקורה שם. למרבה האירוניה מה שקרה זה ההיפך מרעיון ההתנתקות: הפכנו לשותפים מלאים בניהול ספר החשבונות, בחימושו וברווחתו של אירגון טירור. הסיפור של החמאס בעזה הוא סיפור בו ישראל פיתחה יחסי סימביוזה ויחסי תן/קח לא בריאים/מושחתים/על גבול פשע מלחמה (כלפי תושבי עזה בצד שלהם ואזרחי העוטף בצד שלנו) בין פוליטיקאים ישראלים לבין הנהגה של אירגון טירור שמטרתו המוצהרת היא רצח, דם ודת פונדמנטליסטית. לדעתי צריך להתחיל להיות עכשיו ברור לכולם שזה מטורף שבחרנו בדרך המזוהמת (מוסרית ופרגמטית) הזאת, בחוכמה שבדיעבד, אחרי אירועי שבת. לא רק בירינו לעצמנו ברגל, הפעם עשינו את זה בראש של התינוקות שלנו. אבל אני בעיקר מצטער שלא חשבנו שזה מטורף גם לפני יום שבת ולו רק עפ״י הפעלת שיקולים על בסיס אינטואיטיבי / על פי שיקולי מוסר בסיסיים. בשיטת הבייבי סטפס: מה דעתכם על כלל אצבע פשוט כמו ״אף פעם לא עוזרים בהזרמת כספים לאירגון טירור שמצהיר שמטרת העל שלו היא רצח יהודים וסופה של הישות הציונית״? בלי קשר ליכולות הניבוי שלנו או שיקולי עלות/תועלת בעניין נקודתי זה או אחר. סתם מן הצעה שכזו. איך הבאנו את עצמנו למצב בו מישהו בכלל צריך להציע כלל אצבע שכזה ושזה לא מובן מאליו/קונצנזוס טריביאלי שחורג מהשקפה פוליטית כזו או אחרת? האם עד כדי כך איבדנו את דרכנו? __________________ 1 עכשיו, כשהחמאס דאג להרחיב קצת את היכולת שלנו לדמיין תסריטים גרועים, אפשר בקלות יתרה לדמיין תסריטים גרועים הרבה יותר של חיים בסימביוזה חולנית עם אנשי החמאס. אני מקווה שלכולנו יהיה קל יותר להעלות בדמיוננו את התסריטים הגרועים ושלא נמשיך לדחות אותם מנימוקי ״לא יעלה על הדעת!״. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היריעה שאתה פורש רחבה מדי לטעמי. אני מנסה להתייחס כרגע רק לשאלה אם הסיכון שנלקח בכך שלא מוטטנו את שלטון החמאס היה סביר. לדעתי כן, למרות שבמבחן התוצאה הציון הוא כמובן אפס מאופס. כל ההבדלים שמנית בין החמאס לחיזבאללה, כמו גם השאלה אם יש לנו שליטה על הכסף שמגיע לידיהם של הארגונים האלה, אינם רלבנטיים לעניין ניהול הסיכונים (ודווקא בעניין החיזבאללה אני פחות בטוח שהסיכון שנלקח בעצימת העיניים מהתחמשותו ומהזליגה של כוחותיו לכיוון הכגבול בניגוד להסכם חתום היה סביר - שם זה נראה יותר כחוסר רצון להתעסק עם תפוח האדמה הלוהט ותקווה שהתשלום יגיע כשמישהו אחר יהיה בשלטון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ''לא למוטט'' ויש ''לטפח''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם זה אני כמובן מסכים, אלא שגם כאן השאלה אם ע"י שיפור התנאים ברצועה ("טיפוח החמאס") אתה יכול לקנות שקט לאורך זמן לא נראית לי טריוויאלית או אולי נכון יותר לכתוב: לא *נראתה* לי טריוויאלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראוי שהיא תהיה לא טריוויאלית. לא ראוי שממשלה תקנה שקט על ידי מתן שוחד לאירגון טירור שמטרתו המוצהרת היא רצח אזרחי המדינה. זה נשמע לי כמו כלל אצבע די טריביאלי לחיות על פיו. לא צריך להמנע מהפרתו רק בגלל שהתסריט הרע מכל הוא סביר, אלא גם בגלל שיחסי תן/קח כאלה בין הפוליטיקאים לבין אירגון הטירור מזמין שחיתות שלטונית. האם היית מוכן לקבל קיומו של צינור כספי, בחסות ממשלת ישראל, לכיסים של אירגוני פשע או קרטל סמים, מנימוקי עלות/תועלת וכדי ״לקנות שקט״? באיזה מובן התסריט עם החמאס פחות מופרך מהתסריט המופרך הזה? איפה אתה רואה פה גוונים של אפור מוסרי ואיך אתה לא רואה שפה כבר מדובר בשחור ולבן? אולי צריך/כדאי לשקול חזרה לתקופות נאורות יותר עם גילדות גנבים שמשלמות מיסים למלך וכל הג׳אז הזה? נקנה קצת שקט. מה כבר יכול להשתבש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה ל''צינור כספי, בחסות ממשלת ישראל, לכיסים של אירגוני פשע או קרטל סמים'' לא תקפה מבחינה זו שמקובל שמדינות (גם מתוקנות) עושות דברים מול גורמים שמחוץ למדינה שלא יעלה על דעתן לעשות מול גורמים בתוך המדינה. אני כמובן מסכים עם הנמשל גם אם לא עם המשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק על התזה/הקונצנזוס במחנה שלנו שעזה זה חו״ל1 באותו מובן שדרום לבנון זה חו״ל. אסור לבלבל בין רצוי למצוי. ההתנתקות (כפי שבוצעה) *לא* הפכה את עזה לחו״ל במעשה קסם. הואקום שנשאר שם ועליית החמאס זו תוצאה גם של המעשים שלנו (ואחר כך התברר שאפילו בעידודנו). האחריות של מה שקורה שם נשארה גם שלנו, גם אם לא ביקשנו את האחריות הזאת וגם אם אנחנו לא רוצים אותה. ניסינו ורצינו לברוח מאחריות, אבל היא בכל זאת לא מרפה. הבעיה העזתית היא (עדיין, עד הודעה חדשה ועד שינוי המצב) שלנו, גם אם נתיאש מלחיות איתה או מלהמשיך לחפש לה פיתרון. זבש״נו. __________________ 1 לא בגלל שאני מאמין באידיאל הימני של ״עזה זה כאן״, אלא בגלל שאני לא חושב שההתנתקות, כפי שהיא בוצעה באופן לא אחראי על ידי הליכוד, היתה מהלך ששינה את המצב באמת ל״עזה זה שם״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לדייק בכוונתי: הבעיה העזתית היא (עדיין, עד הודעה חדשה ועד שינוי המצב) שלנו פה כבעיית פנים בתוך גבולות המדינה שלנו, גם אם נתיאש מלחיות איתה או מלהמשיך לחפש לה פיתרון. זבש״נו ומה שאנחנו עוסקים בו פה זה לא ״מדיניות חוץ״. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הריני מעניק לך בזאת את פרס הקישור ליוטיוב לשנת 2023. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני מנסה להתייחס כרגע רק לשאלה אם הסיכון שנלקח בכך שלא מוטטנו את שלטון החמאס היה סביר." אוקיי. זאת כבר שאלה פרגמטית שהיה צריך לשאול אותה פה ושם בהתאם לסיטואציה ואין בה תשובה מובנת מאליה. מובן מאליו שאני לא מתנגד בהפעלת שיקול דעת אסטרטגית מתי רצוי ו/או כדאי לפעול כנגד אויב כזה או אחר. אם זאת הסוגיה אז אין בינינו חילוקי דעות על העניין העקרוני. דעתי היתה ועודנה שצריך למוטט והיה צריך למוטט את שלטון החמאס (<נימוקים>), אבל ברור שהדיון על כדאיות (או תזמון) הם דיונים לגיטימיים. המעשה הבלתי לגיטימי בעליל שאני צועק עליו ומתאר אותו כ״פסיכי״ זה לא זה, אלא ההשתתפות הישראלית בספר החשבונות של החמאס והפיכת פוליטיקאים שלנו כשותפי-טירור שמנהלים יחסי תן/קח עם הנהגת החמאס. זה המעשה שלא יעשה (ונעשה) שדיברתי עליו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |