הגישה של ד''ר מרטי קליין 76332
מעניינת אבל לא חסרת כשלים - אכן יש מקום לטעון שהחברה מדכאת את ביטויי המיניות העצמאיים של נשים. מצד שני, אפשר לשאול האם הצטלמות ל"פלייבוי" היא מיצויים של ביטויי המיניות הנשיים, והאם היא משקפת אותם בכלל. אשה מצולמת היא, קודם כל, פנטזיה גברית. אפשר כמובן לשתף איתה פעולה (וזה יכול גם להוביל לסקס לא רע בכלל), אבל עד כמה צריך להילחם על הגשמתה, תוך היתלות ב"חופש מיני" וב"ביטויי המיניות הנשית"? אין לי תשובה נחרצת.

שאלה נוספת עולה לגבי הטענה ש"הגברים היו מתים להצטלם". מבחינה עקרונית, הטענה הזו תקפה כמו "נשים לא מגויסות לתפקידי לוחמה, אז הן מרוויחות מאי השוויון בחברה". זו קצת רדוקציה של המצב.

ובלי קשר לקליין - לגבי הייחוד בצילומן של נשות אנרון דווקא, מה ההיגיון שמוביל את קורא "פלייבוי" להתעניין דווקא בנשים של תאגיד שכשל? אני לא גבר, אבל הצעה אפשרית למה שמתחולל במוחו של הקורא הגברי: עכשיו, כשהגברים ה"כל יכולים" מהנהלת החשבונות בגדו בנשים שלהם, כמוהן כאימפוטנטים. והנשים שוב חופשיות לנפשן ומבקשות סיפוק ממקור חיצוני. הנה אני בא...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים