בתשובה לאביב, 01/11/23 14:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יכול להיות שתופתע, אבל בבירור ביני לביני, עולה שסיפור התמיכה בחמאס לדעתי, לא ממש יתפוס בועדת חקירה למשל. א. צריך קודם כל להפריד בין אחריות לאשמה (ע"ע השרץ המכהן כיום כיו"ר הכנסת). אשמה מבחינתי היא מעשה בפועל שעשה הנאשם בעצמו ותרם למחדל באופן ישיר ולא עקיף. ב. המנוול, בעיקר בעידן האחרון, מדבר הרבה ועושה מעט. כך שאין טעם להתבסס על דברים שאמר. האם בפועל המנוול סייע לחיזוק החמאס? המנוול וממשלותיו הרי לא נתנו לחמאס כסף, נשק או אימונים. אני חושב שהכיוון שלי כבר ברור עכשיו ואני קופץ לסוף. ג. המדיניות של דו קיום עם החמאס היתה בדיעבד מדיניות שגוייה והרת אסון אבל לגיטימית (נכונה לזמנה?). המנוול בודאי אחראי לה כמו רבים אחרים שהשתתפו בה. אשמה כנראה שאין כאן אלא חכמת בדיעבד. זוהי מדיניות לגיטימית להניח שאוכלוסיה מזה"תית זקוקה לשלטון אוטוריטטיבי שלא לומר כנופייתי, כדי שהוא יוכל לשרוד ולאכוף את רצונו. אם נסיט מבטנו צפונה נבחין שהחזבאללה הוא כנופייה הממזגת קנאות דתית עם מנטליות של כנופייה, בדיוק כמו החמאס. בנוסף לכך החזבאללה מפעיל הרבה מוסדות דתיים ואזרחיים, משתתף בבחירות לפרלמנט ואפילו ממנה כמה שרים לממשלה. ירצו או לא ירצו, הם חלק מן המשחק הפוליטי ותושבי הלבנון רואים בהם אחראים למצבה של לבנון. כולנו ראינו עכשיו שזה לא בהכרח מנבא טוב של התנהגות "אזרחית" להבדיל מ"כנופייתית", אבל זהו המצב. אם נסראללה יפתח במלחמה מלא מלא עם ישראל, אזרחי לבנון יראו בו אחראי לתוצאות. בעזה, החמאס הוא 100% מן הממשלה, לכן זה הימור לגיטימי שהוא יתעשר במחממי כיסאות ולכלכני טפסים יותר מאשר בשוחטי גרונות. תאוריית הטילים המחלידים הידועה. ושוב: הימור לא נכון אבל לגיטימי למי שלא מצוייד בחכמת הבדיעבד. ד. כאמור, ביני לביני, נראה לי שהאשמה היחידה שכן תדבק בו בתהליך מעין משפטי, תהיה אשמת ההתעלמות מאזהרות שרהב"ט, הרמטכ"ל וראש השב"כ שהמשך המהפיכה המשפטית ללא קונצנזוס עם האופוזיציה העיקרית פוגעת בכשירות המבצעית ופוגעת בהרתעה הצבאית והמדינית שלה. (כאשר הרתעה היא משהו שבאופן הכללי ביותר הוא ההפכי של הסיכוי שהאוייב יתקוף אותה). כולנו זוכרים את המנוול יושב כמו ההוא מהאו"ם בין גאלאנט ללוין ונותן ליחריב לוין לדרוך על גאלאנט. וגם כאן המנוול יכול לטעון שזה באשמת היועצת המשפטית שכפתה עליו נמנעות בנושאים משפטיים. לו אני השופטת ברלינר (אגב מה שלום ועדת החקירה הממלכתית לענייני אסון מירון?), הייתי נועץ את המנוול בטיעון הבא: כרוה"מ היודע שהוא מנוע לעסוק בעניינים משפטיים במשך תקופה ארוכה מספיק כדי שמערכת המשפט החיגרת שלנו תגיע לתוצאה כלשהי, היה עליו למנוע את המהפיכה המשפטית מלכתחילה ולהוריש אותה לרוה"מ שלא יהיה נגוע בעניינים משפטיים. ה. אין לי ספק שחלקו העיקרי של המחדל היה צבאי ולא מדיני. אם אני מתחקה אחרי שורשי המחדל, אני מגיע לקונספציה שאפשר לנהוג בגזרת עוטף עזה כאילו מדובר באזור עורפי בתוך ישראל פנימה. רק כך אפשר להסביר מדוע אפאחד לא ראה משהו חריג בשחרור הביתה של 50% מן הכוח (בין הקצינים הבכירים זה גרוע עוד יותר), כאשר מלכתחילה הכוח היה מדולל. ו. מכאן אפשר להמשיך ולשאול איך נוצר הדילול הזה. רבים תולים אותו בפלסמטיזיס אקסלנטיס (הסתמכות יתר על טכנולוגיה) ואחרים על הסתיידות מחשבתית בנוסח אלוף בריק, האופיינית לממסדים הירארכיים ובפרט צבאיים. בכל אופן קשה למצוא כאן אשמה שניתן להדביק אותה חזק לאישים ספציפיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מי שמטיף שביבי זה לא העניין, אתה קצת אובססיבי לגבי כל העניין הזה של ראש הממשלה. אני דיברתי על מחנה הימין ומדיניותו הדי עקבית לאורך שנים. מדיניות שכללה אוסף של הצהרות פומביות שהיו לפוליטיקאים במחנה הזה כשהם הסבירו לנו למה צריך לתמוך בחיזוק החמאס ולמה מדיניות הזרמת הכסף הקטארי לחמאס היא רעיון טוב. אשמה/לא אשמה במובנים של ועדות חקירה? נשמע לי כמו פורמליסטיקה בירוקרטית ואותי אישית זה פחות מעניין. > ושוב: הימור לא נכון אבל לגיטימי למי שלא מצוייד בחכמת הבדיעבד. עוד פעם עם חוכמת הבדיעבד? זה שאתה לא ראית מראש את הקלקול, זה לא אומר שכולם לא ראו זאת. אם מעלים טיעון לפני, אז זה ״ראיית שחורות״. אם מצביעים על אותו הטיעון אחרי המקרה, אז מדובר בחוכמת הבדיעבד. כשמעלים את הטיעון בזמן אמת תוך כדי ההתרחשויות, אז התשובה היא ״לא זו השעה!״. אם עבר, הווה ועתיד לא באים בחשבון כזמנים מתאימים, באיזה שלב מותר להגיד או להזהיר על משהו שהוא לא כדאי או לא מוסרי? אולי רק עם גישה למולטיוורס? בטח גם אז טיעון הנגד יהיה שזה ״חוכמה של המביט מן הצד״ או משהו בסגנון. אז לא. זה היה הימור לא לגיטימי בעליל. בלי קשר למבחן התוצאה - מדיניות הזרמת הכספים לחמאס היתה לא רק פרגמטיזם מהסוג המטומטם והלא אחראי ביותר, אלא היתה ממש ריקבון מוסרי ממדרגה ראשונה ופתח מסוכן לשחיתות שלטונית. זה היה מעשה שלא יעשה. כל זה היה נכון גם לפני השביעי לאוקטובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה קצת אובססיבי לגבי כל העניין הזה של ראש הממשלה" - לא מבין מה פשעתי בעיניך. כמו כל מחנה השמאל, אני חושב שהמנוול צריך ללכת וישא"ק. מה אני כל כך מיוחד בזה. אני אכן חושב שהמנוול אינו אבן הראשה שנפילתה תפתור הכל. כל עוד לא הפלנו את שלטון ה-64, רק נחליף קויזלינג אחד באחר. "אני דיברתי על מחנה הימין ומדיניותו הדי עקבית לאורך שנים..." אם אתה רוצה לדבר על הימין כולו או ה-64 כפי שקראתי לו, אתה מדבר על הבוחר והבחירות. ועל כך לא כתבתי כלום. תוצאת הבחירות היא שקלול של כל כך הרבה שיקולים וארועים, גם אקראיים וגם מורכבים. אני אקבל בשמחה כל טיעון נגד המחנה הזה שיראה לי תקף. "אשמה/לא אשמה במובנים של ועדות חקירה? נשמע לי כמו פורמליסטיקה בירוקרטית ואותי אישית זה פחות מעניין." - המחדל הצבאי הספציפי הוא כל כך נורא, שאני חושב שזה יהיה מחדל נוסף אם אף אדם לא ישלם מחיר אישי על המחדל הזה. התשלום יכול להיות או בתחום הפוליטי (בחירות) או ועדת חקירה מסוג כלשהו. יש אפשרות אחרת? "עוד פעם עם חוכמת הבדיעבד? זה שאתה לא ראית מראש את הקלקול, זה לא אומר שכולם לא ראו זאת." - לא יודע מה בדיוק דוקא אני לא ראיתי. תמיד חשבתי, שבסופו של דבר, יהיה צורך להכנס לרצועה ולנסות להפיל את שלטון החמאס. עכשיו אני חושב, שזה מוצדק לעשות זאת, גם אם התוצאה תהיה כמו באפגניסטן. גם עכשיו אני חושב, שהניסיון להימנע מכניסה לרצועה היה הימור שקול לגיטימי. וגם עכשיו אני לא שומע כאן הרבה שמטיפים לנצל את ההזדמנות כדי לחסל את הפוטנציאל של החזבאללה או איראן. מדובר בשיקול שהוא לגיטימי לשני הכיוונים. "באיזה שלב מותר להגיד או להזהיר על משהו שהוא לא כדאי או לא מוסרי?" - מותר בכל שלב. אתמול, היום ומחר. אני רק מנסה לומר לך, כי אני, בתור אחד שאינו מחסידיו של המנוול, מבחין כי לא כל ההאשמות, שמטיחים בו עכשיו, באמת נדבקים אליו. אני, כמוך חושב, שרוח המפקד ("דמם של נרצחי חווארה, יהודי יותר מדמם של נרצחי עוטף עזה") בודאי השפיעו על העברת גדוד 12 והסיירת מעוטף עזה לצומת תפוח. רק שאני חושב שזהו מהלך לגיטימי כל עוד לא יוצג מודיעין זמן אמת המזהיר שמדרום תפתח הרעה. "מדיניות הזרמת הכספים לחמאס [...] היתה ממש ריקבון מוסרי ממדרגה ראשונה ופתח מסוכן לשחיתות שלטונית. זה היה מעשה שלא יעשה." - המנוול וה-64 יטענו שמי שאשם בכך הוא הבג"ץ והשמאלנים שכל כך דאגו למצב ההומאניטרי ברצועה. יתכן שביום מן הימים עזה תהיה הונג קונג. בינתיים אני לא חושב שמישהו מצא את הדרך שעזה תוכל להתקיים ללא כסף מבחוץ. אם אתה רוצה הפסקת אש, אינך רוצה להיכנס ולהוציא את החמאס ולא רוצה לדרדר אותה לאסון הומאניטרי, אתה חייב לאשר הכנסת כסף לעזה. נ.ב. אני באמת חושב שהרעבת, הצמאת וניטרול עשרות אלפי אזרחים עזתיים לא תגרום לכניעת החמאס. מנקודת המבט שלהם, האנלוגיה ברורה, רק שבימים אלו איני רוצה לפרט אותה. מישהו עוד עשוי לעצור אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא מבין מה פשעתי בעיניך." לא פשעת. רק ענית לי פתאום על ״המנוול״, out of the blue, למרות שהוא בכלל לא היה נושא הפתיל ולא הבנתי למה פתאום מדברים על האיש הקטן עם הצל הגדול. ״ המחדל הצבאי הספציפי הוא כל כך נורא, שאני חושב שזה יהיה מחדל נוסף אם אף אדם לא ישלם מחיר אישי על המחדל הזה.״ אנחנו לא חלוקים. אבל כמו שהנושא של הפתיל לא היה ביבי, הוא גם לא היה המחדל המודיעיני או הצבאי. הנושא היה דב שמאשים את מדיניות אוסלו כ״אשם העיקרי״ במה שקרה בשביעי לאוקטובר ואני שקופץ לרגע להזכיר את המדיניות האבסורדית של הימין במאה ה-21. למה שקרה בשביעי באוקטובר יש מספר אספקטים ולא חייבים לדבר כל הזמן על כל הדברים. קונטקסט. ״גם עכשיו אני חושב, שהניסיון להימנע מכניסה לרצועה היה הימור שקול לגיטימי.״ להימנע מכניסה לרצועה ולהחליט שעל מנת לעשות זאת אתה צריך לטפח ולחזק את החמאס, זה לא אותו הדבר. זה שהשלמנו שזה חייב להיות אותו הדבר זה מה שכיניתי למעלה ״הקלקול״ או העמדה הבלתי מוסרית בעליל או בעבר בכמה דיונים (לפני ה-7 לאוקטובר) כמדיניות שכיניתי בצורה הכי מדויקת שאני מצליח כמדיניות פסיכית של אנשים שאיבדו את הצפון. ״אני רק מנסה לומר לך, כי אני, בתור אחד שאינו מחסידיו של המנוול, מבחין כי לא כל ההאשמות, שמטיחים בו עכשיו, באמת נדבקים אליו״ אבל שוב - איש קש. לא ניסיתי להדביק ספציפית אליו שום דבר. ביבי ספציפית לא מעניין אותי בהקשר הזה. זאת היתה מדיניות כללית ומוסכמת על הימין הישראלי (מהליכוד ועד סמוטריץ׳) ולא מדיניות אישית של ביבי. אני דיברתי על המדיניות שהיתה מקובלת על מחנה הימין (ואפילו האשמתי בכך גם את המדיניות העלובה מלאת הצביעות של ממשלת ה״שינוי״ - כך שאפשר להגיד שאני אפילו מאשים את הקונצנזוס הישראלי ולא רק את הימין). בקיצור: עזובתי מביבי. ״המנוול וה-64 יטענו שמי שאשם בכך הוא הבג"ץ והשמאלנים שכל כך דאגו למצב ההומאניטרי ברצועה.״ אז יטענו. זה מה שעושים שקרנים. אני צריך לבצע כיול בעמדה שלי עפ״י השקרים שהם מספרים לעצמם ולאחרים? הם עצמם נימקו בזמן אמת למה הם עושים את אשר הם עושים. זה שעכשיו המחנה הזה התחיל בעבודת שכתוב ההיסטוריה זה לא אומר שאנחנו צריכים לאמץ את הנרטיב השקרי שהם בונים. ״אתה חייב לאשר הכנסת כסף לעזה.״ מי שמרגיש שהוא חייב להכניס כסף לעזה חייב להחזיק בעמדה המוצהרת בה החמאס לא שולט בעזה ובאוכלוסיה של עזה. מכאן הדיון ״אז מה כדאי לעשות״ צריך להתחיל ויש אוסף של אפשרויות (כולן גרועות והדיון הוא על מי הכי פחות גרועה). התסריט הספציפי בו מזרימים כסף *לחמאס* הוא הדבר שחורג מהסביר והלגיטימי - לא הדיון של מה יש לעשות עם או בעזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |