בתשובה לשוקי שמאל, 27/11/23 16:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש לי הרגשה ברורה ש"תמיכה ארגונית באיפכא מסתברא" היא מן השפה ולחוץ, אחרת אותה תוכנית חמאסית שהיתה ידועה צה"ל היתה מביאה בהכרח לקבלת החלטה אחרת באותו ליל שבת - וליתר דיוק בכל פעם שהחמאס היה עורך תרגיל שע̲ל̲ו̲ל̲ לשמש שקרש קפיצה למבצע של ממש. ע̲ל̲ו̲ל̲ במובן שהגב' איפכא העלתה אותו לדיון, ובסוף אותו דיון התקבלו החלטות שלקחו בחשבון גם את דעתה. למשל, משהו כמו "אין כרגע עדויות תומכות שהתוכנית הזאת היא תוכנית פעולה של החמאס, ואם היא תהיה בת-בצוע נדע על זה ממקור ..., ... או ... בהתראה מספקת, אבל בהתחשב במחיר השגיאה האפשרי, בניתוח כל התנהגות חריגה של החמאס יש לקחת בחשבון גם את האפשרות הגרועה ולהערך בהתאם. הוראות בעניין זה יועברו ל.... וירועננו אחת ל... השב"כ ינסה למצוא הוכחות נוספות לקיומה/אי קיומה של התוכנית המדוברת ולהתקדמותה, וידווח את ממצאיו לא יאוחר מ...בלה-בלה-בלה." במסגרת הידיעה הכללית שהמצב הפנימי בישראל מתפרש כחולשה ע"י אירן ושלוחותיה (ידיעה שאפילו גלנט הכיר וכמעט פוטר בגללה) מסקנות אותו דיון היו מועברות שוב לגורמים הרלבנטיים בלי לחכות לתקופת הרענון השגרתית. זאת נשמעת חוכמה בדיעבד אפילו לאוזני, אבל כמה עולה העלאת הכוננות של אותו גדוד וחצי שהיה באזור? כמה עולה טלפון למפקד האוגדה שיוודא שכל השומרים נמצאים במקומם ערניים ודרוכים ואולי אף יעבה את השמירה? כשהרמטכ"ל וראש השב"כ מסכמים על "נדבר על זה מחר בבוקר" אני אומר: איפכא מסתברא מיי אס. הדיונים האיפכא-מסתבראתיים (שאני בטוח שנערכו) הסתיימו בלי שום מסקנה אופרטיבית, או לפחות בלי שום מסקנה אופרטיבית שכוללת דרכי ביצוע ופיקוח. האפשרות האחרת היא שכל ראשי מערכת הביטחון יותר סנילים ממני ופשוט שכחו את התו"ל. בחר מה יותר נראה לך. אחזור רק עוד פעם אחת על מה שאני מנג'ס עליו בפתיל הזה: הבעיה האמיתית בעיני היא שה"קונספציה" נתפסה ככשל נקודתי של טרום מלחמת יוה"כ. אני בטוח שכל איש מודיעין ראוי לשמו שהיה נשאל על כך היה אומר "קונספציה? הו, לא, אנחנו למדנו את הלקח מאז" - בלי להפנים שכולנו חיים בקונספציה כל הזמן, שבעצם אי אפשר בלי קונספציה, ושהחוכמה היא לדעת איך לטפל בקושי הזה בלי להקפיץ את כל הצבא בגלל שאיזה פלשתינאי נפח נפיחה ליד הגדר, ומצד שני לאיין, או לפחות למזער מאד, את האפשרות לקטסטרופה של ממש. כלומר: הקונספציה לא צריכה להיות נושא שנדון בפני עצמו אלא הנחת היסוד של כל דיון שמנפיק הערכות עתידיות. (סליחה שזה יצא קצת מבולבל. אגב, כמי שבקיא בהיסוריה, אתה מכיר עוד דוגמאות לקונספציות כאלה שהתנפצו אל סלעי המציאות? אולי קו מז'ינו? האם האמריקאים חשבו שהיפנים לא יעזו לתקוף את פרל הרבור או שהאפשרות בכלל לא עלתה על דעתם, וזאת הרי מלכת הקונספציות?) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שלא קראת את התגובה שענית עליה ביתר תשומת לב, מפני שהגבתי שם על חלק מן הדברים שכתבת כאן. א.המחקר המודיעיני- המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין רק אם הדבר ממש בוער בעצמותיך. ב. נדמה לי שמה שמסכם את הדיון הכי טוב הוא הציטוט מיהושפט הרכבי במוטו "כל העוסק במודיעין, מהלך בשדה מוקשים, שתקלות יכולות לקרות בו על כל צעד ושעל מכיוונים שאין לצפותם מראש". ג. כפי שכבר כתבתי המודיעין לגמרי התיחס למתודולוגיה של רכישת המודיעין מעבר לקונספציה הספציפית של מלחמת יום הכיפור. מעולם לא הגעתי לדרגים הגבוהים של חיל המודיעין ולכן זה יהיה מביך לספר באילו ארועים והזדמנויות שמעתי על הכשל המתודי של ניתוח המודיעין. מדובר בפעילות שהיא אקויולנטית לפעולה בקן נוער של הצופים. ד. כפי שכתבתי בתגובתי הקודמת אבחנתך היא בבחינת כלב הנושך זנבו. אנשי המודיעין המחוננים ביותר הם שלא במקרה הנתונים יותר מכולנו לכשל האישוש.אופי עבודתם דורש זאת. ה. כאשר ניסיתי להגדיר בחדות מצמצמת מה היתה בעצם הקונספציה הכי מזיקה שהביאה למפולת, הגעתי למסקנה שמדובר בכך שהתיחסו לגבול החם עם רצועת עזה כאילו מדובר בשטח עורפי. אני מזכיר זאת כאן, מפני שאחת הנגזרות מכך היתה שגם אם במקומות רבים היו נומינלית כוחות משמעותיים, חציים היו בבית (אצל המפקדים יותר), וחלק גדול מדי של הנותרים נתפסו ישנים. רוצה לומר ללא אתרעה ממוקדת מסוג "מתקפה בסד"כ חטיבה בתוך 24 שעות" אפאחד לא היה מצליח לתקן מצב שלא היה צריך להיות מלכתחילה. ו. שאלת הקונספציות ההיסטוריות מעניינת. פרל הרבור דומה ושונה ממחדל 7.10. האמריקנים אכן העריכו שהיפנים לא יתקפו אותם, אבל הערכתם היתה מוצדקת יותר. מפני שהיפנים והאמריקאים היו בעיצומו של משא ומתן. האמריקאים העריכו בצדק שאי אפשר להכות את ארה"ב במהלומת פתע אחת. הם לא העריכו שהיפנים מספיק מטורפים כדי לנסות את זה. ז. לדעתי הקונספציה הקלאסית היתה של סטלין ב-1941. הוא העריך שהגרמנים לא יתקפו את רוסיה לפני שינצחו ב"מלחמה הקפיטליסטית". איכשהו גם אחרי שהגרמנים הכניעו את צרפת במערכת בזק, הוא עדיין סבר שיש לו זמן. ידוע ש-48 שעות לפני המתקפה, חייל גרמני קומוניסט ערק וחצה את הגבול, כשהוא מביא איתו את פקודת המתקפה. חוקריו אנשי הנ.ק.ו.ד והגנרלים הרוסים האמינו לו, אבל סטלין הורה להוציא אותו להורג כמרגל ופרובוקטור קפיטליסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שמיציתי את מה שיש לי לתרום לעניין. אעיר רק (שוב) שהאמירה שציטטת מיהושפט הרכבי נכונה, אבל הבעיה היא איך מסיקים ממנה מסקנות מעשיות. תודה על סעיפים ו' וז'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב. עושה רושם שאתה מבין משהו שאני לא מבין. התחקיר של אילנה דיין מצייר תמונה חדשה. לא "תצפיתניות" אלא "נגדית מוערכת", עובדת עם ענף מחקר. היא לא אמרה למישהו במסדרון, אלא התעקשה לפנות בכתב למפקדיה וספקה אתרעה די ממוקדת למה שפחות או יותר קרה ב-7.10. נראה לי שהמפקד הבכיר שהחליט שהיא טועה יצטרך להסביר מדוע ומן הסתם לשאת בתוצאות החלטתו. תגובה 764528 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל השיח (גם כאן, ובעיקר בתקשורת) על כשל מודיעני הוא, במחילה, בולשיט. זו חוכמה קטנה מאד לספר סיפורים (גם כאלה מנומקים ומגובים במודיעין קונקרטי). מן הסתם כל אנליסט זוטר יכול להעלות עשרים ושלושה תרחישי "איפכא מסתברא" מבוססים לעילא לפני ארוחת הבוקר. וכנראה רובם גם עושים את זה. על כמה תרחישי יום-הדין פרי-עטם של חוקרים נון-קונפרמיסטים מבריקים שמעו מפקדים באמ"ן בחמישים השנים מאז יום כיפור? 2 בשבוע? 10 בשבוע? אתם מצפים שעל כל אחד כזה הם יעצרו את הרכבת ויהפכו עולמות? לרשות ראש אמ"ן עומדת חטיבת מחקר, ומן הסתם הוא צריך להקשיב למסקנותיה ולא למיילים שהוא מקבל מנגדים ונגדות אקראיים. ה-"קונספציה" היא בכלל לא הבעיה. מן הסתם המערכת צריכה "הנחת עבודה", ומן הסתם הנחת העבודה שתתקבל תהיה תמיד מבוססת על הערכה מודיענית שמרנית יחסית, ואף פעם לא דעת יחיד אלרמיסטית. לא יכול להיות אחרת, ולא צריך להיות אחרת. הבעיה הייתה (ועודנה) מבצעית, פיקודית וארגונית. לא מודיענית. כל ארגון צריך הנחות עבודה, ועם זאת כל ארגון (קל וחומר צבא) צריך לנהל מדיניות מושכלת של ניהול סיכונים, ולא לשים את כל הביצים על תרחיש ייחוס אחד ולהתעלם מכל האחרים. זו פשוט איוולת, ועם זאת, ברור כבר שבדיוק כך מערכת הבטחון נוהגת כל הזמן. במקום לפרוש מרחב-אפשרויות של תרחישים, לשקלל אותם לפי סבירות, ולגזור דרכי פעולה רובסטיים (תחת אילוצי העלות-תועלת, כמובן). לא מדובר כאן על גיוס סודי של צבא מצריים שהצליח לחמוק מעיני ישראל. מדובר כאן (בהגזמה רטורית מאד מאד קלה) על 2000 איש שרצו לתוך ישראל. והמודיעין אכן ראה אותם מתארגנים לרוץ לתוך ישראל, צפה בהם ומתאמנים ונערכים לרוץ לתוך ישראל. המודיעין היה שם. אף אחד לא היה צריך לשכנע אף אחד שבוודאות זה הולך לקרות, בשביל שכוחות צה"ל יתארגנו לקראת האפשרות הזו (אפילו אם איש לא מאמין בה רצינות, מסיבות טובות מאד שבוודאי היו לחטיבת המחקר לא להאמין בכך). קל וחומר שבמקרה הקונקרטי שלנו מדובר בכוח אפסי ומאורגן בקושי. אפילו אם לא היה מודיעין כלל, ההערכות בשגרה הייתה צריכה לאפשר לצה"ל ולכיתות הכוננות להתמודד עם כזה אירוע בהפתעה מוחלטת. הבהרה: לא שירתתי במודיעין, ואין לי לא אינטרס ולא צורך פסיכולוגי להגן על המודיעין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים מאד. ומוסיף - כמו בכל בעיית קלאסיפיקציה, צ'רי פיקינג של פרמטרים דוגמאות 1,2,3 שרמזו על תוצאה A, הוא לא מספיק כדי להבין מה קורה. והרי אם היו מאתיים מקרים שבהם 1,2,3 הופיעו אבל התוצאה היתה B, זה שם באור אחר את המובהקות של הפרמטרים האלה. בהחלט יכול להיות - ודי ברור - שהיו כאן גם מחדלים טקטיים רבים. אבל מעבר לזה - גם כשל מודיעיני לא צריך להיות חזות הכל. בדיוק כמו שפריצת מכשול פאסיבי (גדר חכמה/שדה מוקשים/קו בר לב/חפיר עם מים) לא אמורה להיות כשלון קולוסאלי, אלא שהמערכת אמורה להתמודד איתו גם כשהוא קורה. כי כידוע מכשול תמיד רק מעכב, לא מונע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עומר, אני חייב לומר לך, כי לענ"ד אתה לוקח את הארועים אל כל הפינות הלא נכונות. אתן לך רק דוגמה אחת. נדמה לי שהתכנית של אילנה דיין עדיין לא שודרה ואני מדבר על סמך הפרומו שהיא עשתה לה. כך שאיני יודע מה יש שם בפועל. ע"פ התאור של דיין, הנגדת המוערכת ו' תארה במסמך ששלחה למספר בכירים באמ"ן, אימון לקראת פשיטה חטיבתית עם כיבוש בסיסי צה"ל וישובים. זה נכון שכל ארגון עובד לפי קונספציות והנחות עבודה, אבל מדוע מפקדים באמ"ן יקחו על עצמם את האחריות להתעלמות מאזהרה חמורה? האזהרה היתה צריכה להגיע לדרגים הבכירים ביותר והם היו צריכים להחליט מה לעשות. אתה צודק כי לכאורה לצה"ל היה צריך להיות די כוח על הגדר כדי לסכל את הפשיטה. אתה צודק שחלק מרכזי במחדל היה מה שננעשה עם הכוחות שהיו. אבל לדעתי יש קשר חזק בין המחדל הזה לבין התלות הגוברת של צה"ל במודיעין ואתרעות. איך אתה מסביר את שני הפנים של צה"ל, הפנים של 7.10 שם ראינו בקתה רקובה שספקה בעיטה והפנים של הכניסה הקרקעית, שם ראינו צבא מתקדם מאד המבצע בהצלחה שילובי פעולה מורכבים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש בינכם באמת ויכוח. מה שהיה היה. מה שעומר מדבר לגבי העתיד - לא צריך תרחיש אחד אלא 3-4 תרחישים - מה שנקרא ניהול סיכונים. ברור שהתראה על תרחיש בלתי סביר היא מועילה מאד מאד. אבל אם יש תרחיש עם סיכון גבוה חייבים להערך אליו גם כאשר הוא בלתי סביר. באנלוגיה, ביטוח הרכב שלך מכסה טוטאל לוס, למרות שההסתברות לכך נמוכה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |