 |
|
 |
||
|
||||
 |
הצרה היא שנזק שאנו גורמים לעזאתים, ללא הצלחה במטרות המוצהרות שאיתן יצאנו למלחמה (כל עוד החמאס יוצא מנצח מהסבב), הוא הישג חמאסי ולא הישג ישראלי. לישראל אין שום אינטרס ושום רווח ב-״שיטוח עזה״. הריסת שכונות מגורים לשמה היא לא מטרה צבאית שיש לישראל. לא רק שפעולות אלו כשלעצמן לא ירתיעו את החמאס בעתיד, אלא פעולות אלו כשלעצמן יעודדו את החמאס לפעול בעתיד. כשירצה החמאס תמונות של הרס ומוות פלסטינים (וזה הלחם והחמאה של הארגון), הוא יודע מה הוא צריך לעשות כדי לקבל את התמונות הללו בהזמנה. עוד סבב ועוד סבב זה משהו שמשרת את אירגון החמאס ולא אף אחד אחר. ״אם כן נחסל את החמאס, האם זה ירתיע את הצורר הבא״ בניסוח כל כך גורף, לא ספציפי ועם נפנופי ידיים, זאת שאלה רטורית מהסוג המסוכן. הרי אתה *תמיד* יכול לשאול אותה לגבי כל סוג של גורם שיש להלחם בו. מה לומדים מהשאלה הזאת חוץ מאיך לקפוא במקום ואת המידה ה״טובה״ של לא לעשות כלום? ״באיזה מובן המצרים והסעודים הימרו עלינו, ומה האלטרנטיבות שלהם?״ האיסלאמיזם הרדיקלי של תנועת האחים המוסלמים ונגזרותיה (החמאס) זה לא בעיה אישית של מדינת ישראל. גם המצרים והסעודים מתקוטטים עם החבר׳ה האלה (וגם הם בסכסוך מול איראן שנלחמת בהם באמצעות כוחות פרוקסי). גם הסעודים וגם המצרים מעוניינים בטיפול בבעיה החמאסית בעזה ולניצחון החמאס בעזה יהיו משמעויות לא נעימות גם אצלהם בבית. אם ישראל היא לא גורם שעוזר ליציבות והרתעה, שיתוף הפעולה איתה קוסם קצת פחות. האלטרנטיבות שלהם הן להחליט לזרום פחות עם ארה״ב (ומדינות הלווין שלה ישראל / ירדן) ולהתקרב יותר לציר של איראן-רוסיה-סין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
> לא רק ש[שיטוח עזה וכו'] לא ירתיעו את החמאס בעתיד, אלא פעולות אלו כשלעצמן יעודדו את החמאס לפעול בעתיד. אני לא בטוח. החמאס כרגע מתנהג כארגון פשע שהשתלט על אוכולוסיית עזה ואין לו עניין בפופולריות בקירבה. אבל יש גם מודלים אחרים: חיזבאללה מציג את עצמו כמגן לבנון מפני ישראל, ספג ביקורת על ההרס בלבנון במלחמת לבנון השנייה, ואולי זה מה שגם מרתיע אותו מלפעול יותר בעוצמה מאז אותה מלחמה ועד עכשיו. בעתיד אולי גם חמאס, או ארגון אחר שיהיה דומיננטי בעזה ובכל טריטוריה עויינת-ישראל אחרת, ירצה אולי להצטייר ככזה. >> אם כן נחסל את החמאס, האם זה ירתיע את הצורר הבא? > הרי אתה *תמיד* יכול לשאול אותה לגבי כל סוג של גורם שיש להלחם בו. מה לומדים מהשאלה הזאת חוץ מאיך לקפוא במקום ואת המידה ה״טובה״ של לא לעשות כלום? מה שאני לומד הוא שכוח הוא תמיד מוגבל, והרתעה היא תמיד מוגבלת; זה לא אומר שלא צריך להשתמש בכוח ולא אומר שאין טעם בהרתעה. רק צריך להפעיל שיקולי עלות ותועלת, ולא להתאבד על זה. ממה שאני מבין, למצרים אין בעיה עם החמאס כשלעצמו, כל עוד הוא פועל נגד ישראל ולא נגדם. בדיוק אתמול צבי בראל כתב על העליות והמורדות ביחסי מצרים והחמאס. הבעיה הגדולה יותר של הממשלה שם היא עם האחים המוסלמים אצלם ודאע"ש בסיני, ואני לא חושב שהם בונים על ישראל לטפל בהם. סעודיה בטח לא מוטרדת מהחמאס. יש לה את החותים ואת איראן. גם בחותים ישראל לא צפויה לטפל. באיראן אולי, אבל אם תהיה מלחמת ישראל-איראן היא תהיה כל כך שונה מהמלחמה בעזה, שאני לא חושב שאפשר להסיק משהו מזו על זו. אתה כל הזמן כותב על התסריט שבו הלוחמה האינטנסיבית נגמרת כעת כ"ניצחון של החמאס", ואני לא משוכנע בכלל. יש אומרים שגם אם ישראל תשמיד את החמאס ותשחרר את כל החטופים, בלי נזק כבד לה, אבוד לה כבר מלהרגיש שזה ניצחון אחרי ה-7 באוקטובר (באייל זכור לי שהפונז ייצג את הסנטימנט הזה). אני חושב שהחמאס במצב דומה: גם אם הוא לא יספוג שום פגיעה נוספת בקרוב, ואפילו אם הוא יביא שחרור של עוד אסירים, יהיה לו קשה לטעון לניצחון לנוכח ההרס בעזה, הפגיעות שהוא עצמו ספג, והרס מעמדו הבינלאומי (מזוודות כסף מקטאר נדמה לי שלא יהיו any time soon). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהפער בינינו גדול מידי בקריאת המציאות ואני לא יודע איך לגייס את המילים כדי לגשר. לי זה נראה טריביאלי שהפסקת הלחימה בשלב זה תחשב כניצחון מוחלט (ואף מהדהד) של החמאס על ישראל, על ידי כל הצדדים (שזה כולל את כולם - ידידי ואויבי ישראל כאחד). הפסקת הלחימה בשלב זה יהיה הרע שבכל העולמות. אם זה מה שצפוי ומתוכנן, עדיף שישראל לא היתה נכנסת בכלל להרפתקה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היעד של ישראל הוגדר לא נכון לדעתי. ההגדרה הנכונה צריכה להיות „הפסקת שליטת החמאס ברצועת עזה״. זה יעד שאפשר להשיג. אבל גם הוא מתרחק ככל שהפסקת האש מתארכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה נוספת: יש לי תחושה שיש אצלנו אי הבנה לגבי מה הציר סינוואר-קטארים-איראן מנסים לעשות ואיך הם מנסים לנצח את המלחמה נגד ישראל, באמצעות הפסקת האש. אני לא חושב שמה שהחמאס מנסה להשיג זה השרדות באמצעות הרגעת הרוחות. אני חושב שיחיא סינוואר הפסיכופט מנסה ללכת על כל הקופה ושהוא עלול להצליח אם ישראל לא תיקח את המופרע הזה ברצינות הראויה. מאז תחילת ימי הפסקת האש, אל ג'זירה (שהם בשגרה מכונת פרופוגנדה אנטי ישראלית) התחילו לנצל את התמונות שהפסקת האש עוזרת להזרים מעזה כדי להעלות הילוך. זה כבר נראה יותר מהעמדה האנטי-ישראלית הרגילה ונראה כמו ניסיון מכוון (של הקטארים) לשלהב בימים האחרונים את הפלסטינים של הגדה המערבית לצאת לפעולות כנגד ישראל. את הפסקת האש מנצל החמאס כדי: - לשלהב את יצר הנקמה על פשעי היאהוד (ההתנגדות מוצדקת) - לקבל תמונת ניצחון בעיסקת החטופים (ההתנגדות משתלמת / עובדת) הפסקת האש הזאת לא רק מסכנת את משימת חיסול החמאס בעזה. הפסקת האש הזאת יכולה להוביל ליצירת חזית נוספת בגדה המערבית (ואולי, מי יודע, גם בקרב חלקים מאוד מסוימים מערביי ישראל). אם התסריט הזה יקרה, החיזבאללה יתחילו להרגיש שזה ממש טפשי מצידם לא להצטרף גם כן לחגיגה וזה עלול לתת לחמאס בדיוק את התסריט שהוא ניסה להשיג (ונכשל בשלב זה) בשביעי לאוקטובר. הפסקת האש חסרת האחריות הזאת עלולה להוביל את ישראל לתסריט שהיה נראה שהיא הצליחה להמנע ממנו בתחילת הלחימה. (אותי)זה מדאיג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שאני חושב על זה יותר ככה אני הולך ומשתכנע שככל שיתפרסמו עוד תמונות של הרס בעזה, של מוות של ילדים עזתים, ושל חיילים ישראלים שרים על בנייה מחדש של גוש קטיף, ככה יגדל כח הגיוס של החמאס (או הארגון הקיצוני יותר שיחליף אותו בעזה, בגדה, בירדן, בלבנון, באירופה, בפקיסטן ו/או בצפון אמריקה). אלה תמונות הניצחון של החמאס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שאני חושב על זה יותר ככה אני הולך ומשתכנע שהעמדה שטוענת שמה שישראל/ישראלים עושים זה הסיבה העיקרית לתופעת הרדיקליזציה בעזה, בגדה, בירדן, בלבנון, באירופה, בפקיסטן ו/או בצפון אמריקה דווקא היא חלק בלתי נפרד מתמונת הניצחון של החמאס. לישראל יש יכולת זניחה להשפיע על הריקבון המוסרי שעובר על ה - Umma. תופעת הריקבון הזאת תלך ותחמיר עם או בלי הסמוטריצ׳ים למינהם. הבעיה הזאת היא קודם כל בעיה פנימית ואיננה קשורה (בעיקר) לשום דבר שקורה בישראל. אם כבר, אז חץ הסיבה-תוצאה הוא בכיוון השני. הישראלים נהיים דומים יותר ויותר, בחלוף השנים, לשכנים המטורללים שלהם משום שישראלים סבירים נהיים ציניים ומאבדים תיקווה מול גל הרדיקליזציה באיסלאם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסינו בכח, ניסינו בעוד יותר כח, ניסינו בהרבה כח, כל מה שנשאר זה לנסות בהכי הרבה כח? (אבל ברצינות, אחד הדברים המוזרים ששמתי אליהם לב, ואני מניח שזה היה ידוע לכלום מזמן ורק עלי זה נחת עכשיו, זה כמה "תודעת הקורבן" משחקת תפקיד שונה בין המטורללים הישראלים למטורללים המוסלמים. העדויות של גיוסים לארגונים איסלמיים קיצוניים כללו בדרך כלל התייחסות לבוסניה ואחר כך עברו לעיראק. למיטב הבנתי, הם כוללים מעט מאד תמונות של נאסראללה או של הכיבושים של דעאש. לעומת זאת, נראה לי שלחלקים ממכונת ההסברה הישראלית, גם אחרי טבח נורא ואיום, מתעקשת שלא לבקש עזרה, שלא להראות את הסבל, שלא להתפס כקורבן, וכל הזכרת שואה רק נעשית על מנת להבהיר ש"אנחנו זה לא הם", ו"לא נלך כצאן לטבח" ושאר שטויות שאם היו נאמרות על ידי גוי היו נחשבות להכחשת שואה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שמכונת ההסברה הישראלית מנסה להראות לכל מי שיכול להשפיע את סרט הזוועות, לא? או שאני לא מבין למה אתה מתכוון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי בעיקר לראיון עם הזה עם אלה קינן שגרם לי לחשוב מחדש על חלק גדול מההסברה הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליח למצוא את הקשר בין מה שכתבתי לבין מה שענית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם טום נאש מודאג מזה, ומוסיף למדורה גם את ערביי ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה נוספת 2: להישג שחרור האסירים יש מטרה נוספת והיא כדי לעשות דה-לגיטימציה לרשות הפלסטינית בעיני הפלסטינים בגדה המערבית. ישראל, שוב, לא רק שהיא בוחרת לא לנצח את החמאס בעזה, נראה שהיא בוחרת לחזק את החמאס בעזה וגם לחזק את החמאס בגדה המערבית. זה לא לשחק בהפסקת אש. זה לשחק באש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |