בתשובה לשוקי שמאל, 29/10/23 12:13
דו''צ משחק באש 764785
אני חולק עליך, ומשתף פה משהו שכתבתי על כך:

את סרטון הזוועות צריך לשחחר ולהפיץ. עכשיו. לצרף אזהרה, לטשטש פנים וזהויות עד כמה שניתן, אם יש בקשה מצד משפחה ספיציפית אז כמובן להתחשב ולצנזר קטעים רלוונטיים. אבל הכיוון הכללי חייב להיות - להפיץ כמה שיותר.

אנחנו חיים בתרבות שיש בה דאגה ומודעות עצומה ל״הגיינה של הנפש״. תרבות של אזהרות טריגר, שעוטפת כל דבר קשה בצמר גפן רך, שמצנזרת אפילו מילים וביטויים פוגעניים, שמקדשת ומעלה על נס את הפגיעות והרגישות. הרצון להגן במיוחד על ילדים וצעירים מפני זוועות העולם - הוא בעיקרו דבר חיובי. אבל יש סיטואציות שבהן צריך להגביל אותו. אסור בשום אופן להרשות שזוועות אמיתיות שהתרחשו לא יחשפו לציבור הרחב, ידחקו אל מחוץ לתודעה האנושית - בשם הצורך להגן על נפש הצופים. אנחנו חיים בעידן ויזואלי. מה שלא קיים על מסך - נחשב כאילו לא התרחש. ואסור לנו להרשות שהשואה שקרתה לנו תחשב כאילו לא התרחשה, גם אם המחיר הנפשי גבוה. כל העולם מביע דעה נחרצת על מה שקורה כאן. ואם העולם מרשה לעצמו להתערב - אז העולם צריך לראות בדיוק מה קרה כאן. גם אם המראות קשים.

״אבל מי שלא מאמין - שום סרטון לא ישכנע אותו! יגידו שזה זיוף, אז בשביל מה? זה לא יועיל וסתם נגרום לעצמינו נזק נפשי!״

לפי ההגיון הזה צריך לסגור את יד ושם, ואין טעם לשמור עדויות מתקופת השואה. הרי מי שירצה להכחיש את השואה - יכחיש אותה למרות העדויות (כפי שאכן קורה - מכחישים את השואה עוד משנות השישים למרות העדויות הרבות) אז מה הטעם בעדויות בכלל? סתם גורם טריגר. ובכל זאת - שומרים עדויות, מספרים על מה שקרה. תמונות הזוועה של השלדים המהלכים וערימות הגופות מאשוויץ פורסמו בכל העיתונים מיד בסוף המלחמה. האם אפשר להעלות על הדעת שלא היו מפרסמים אותן, מתוך רצון להגן על הנפש של משפחות קורבנות השואה?

נכון, יש כאלה ששום דבר לא ישכנע אותם. מי שיסרב להכיר בטבח יטען שזה דיפ פייק או שהסרטונים מבויימים. אבל לא כולם כאלה, אולי אפילו לא הרוב. הרבה אנשים מתנדנדים, ופרסום הסרטון יכול בהחלט להטות את דעתם לכיוון שלנו. זה חשוב גם מבחינה הסברתית. נראה שהנשיא ביידן עתיד לשלם מחיר אלקטורלי עצום על התמיכה בנו, כזה שאפילו יכול לעלות לו בבחירות. יתכן שהוא יבהל מהסקרים ויחליט להפסיק את התמיכה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו את זה.

אבל הסברה, חשובה ככל שתהיה, אינה העיקר כאן. העיקר הוא לצעוק. כשקורה דבר כזה - צריך לצעוק אותו, להדהד כך שכל העולם ישמע. העולם צריך לדעת.
דו''צ משחק באש 764803
העלית בתגובתך כמה נקודות שעל רובן איני חולק. בכלל, איני חולק על הצורך לתעד את מעשי הזוועה בפוגרום של 7.10 ולערוך את העובדות באופן שיבטיח את מקומן בהיסטוריה. אני גם לא חולק על הצגת החומר בפני קובעי דעת הקהל בחו"ל.
הטענה שהעליתי נוגעת לנושא שבעיניי הוא החשוב ביותר ואליו לא התיחסת. כל מי שמשקיף על הציבור הישראלי מבחין מייד שמדובר בנמר עשוי מזכוכית. הצורה המופקרת והאינפנטילית שבה מתבטאים קרובי החטופים, מעידה היטב על זרמים של אנוכיות, אנרכיזם, סקטוריאליזם והתפרקות.
הזכרתי את פרשת דיר יאסין מ-‏1948, שבה הפלשתינים העלו והפריזו במקרה בו אנשי אצ"ל ולח"י בשירות צה"ל הרגו כ-‏100 אזרחים בכפר הערבי ליד ירושליים. התוצאה העיקרית של הפרסום הרועש של הפרשה היה הפחדה של האוכלוסיה הפלשתינית שגרם לרבים שם להמלט מן הארץ.
וככל הידוע לי באוכלוסיה הפלשתינית של 1948 לא היתה מחצית שעוד לפני ארועי מלחמת 48 חשבה על רילוקיישן כעתיד המועדף עליה.
דו''צ משחק באש 765049
בעיני צריך לשחרר את הסרטון ואתו את כל העדויות שיש לנו, ובמקביל גם לקחת אחריות ולהזים את השמועות הלא-נכונות והמוגזמות שנפוצו (היתה כתבה ב''הארץ'' על חלק מהן). השמועות הפרועות נובעות בין השאר מכך שאנשים לא צופים בסרטונים ואז מפיצים מידע שגוי ובטוחים שהוא מוכח בסרטונים, כך שכל מי שלא מאמין לו בעצם מתכחש למראה עיניו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים