 |
הכותבים הקודמים כבר ציינו את שתי הנקודות העיקריות שכל מי שזכה להכיר את עידו לא יוכל להתעלם מהם: מוחו המבריק, ואופיו המיוחד. טוב-לב, היפר-אקטיבי, חייכן, וישר במידה שלא תאומן, באופן שגבל בתמימות ממש.
עידו תרם רבות לענווה בעולם, בשני אופנים שונים: ראשית, ענוותו שלו. למרות כשרונותיו המרובים, הוא כאילו סירב להכיר בערך עצמו, והיוהרה היתה ממנו והלאה. שנית, הענווה שהנחיל לאחרים. לא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי נלחם בבעיה בתחום עיסוקנו המשותף, שעידו פתר ללא הינד עפעף כמעט. אני בטוח שרבים מאלו שנתקלו בו במהלך חייו זכו ללמוד ממנו שיעור בענווה.
את הידיעה המרה קיבלתי מאחיו הבכור וחברי, אסף, ולרגע העולם עצר מלכת. אם היה דבר שהייתי בטוח בו בקשר לעידו הרי שהיה זה עתידו המזהיר; הוא היה מסוג האנשים ששום דלת במסלולם המקצועי לא תשאר סגורה בפניהם. העובדה כי עתיד זה לא יבוא לידי מימוש מסרבת להיקלט בהכרתי.
אסף, נדב, ושאר בני המשפחה: היו חזקים. זכרו של עידו יחיה לנצח בליבם של כל מכריו הרבים.
יהי זכרו ברוך.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש