תרבות המערב, מקצה שיפורים: וורדסוורת' 766745
אז התחלתי באוסף שורות שנמנה על הזיבורית שביצירתו של ויליאם וורדסוורת':
And to the left, three yards beyond,
You see a little muddy pond
Of water–never dry
I measured it from side to side:
‘Twas four feet long, and three feet wide.
----------------
gpt-3.5 הציע להחליף זאת ב:
Behold, to the left, just there beyond,
A humble pond in mud embond,
A pool that never dries.
I gauged its span from edge to edge,
Four feet in length, and three in pledge.
----------------
בעוד ש-gpt-4-0125 בעל הנשמה היתרה הציע את:
There, to the left, a span beyond where grasses sway,
a pond, a modest mirror to the sky's array
Its waters, murky whispers from the earth's embrace,
never succumb to the sun's arid chase.

I paced its edges, soul touched by humble grace,
Four feet in breadth, three in length—it's a tranquil space.
Where nature's pulse in quiet resounds, wide and deep
In this little realm of peace, where time does gently sleep.
----------------
אני נוטה יותר לשני, אבל אני מבין בשירה בערך כמו פול דיראק, חתן פרס נובל לפיזיקה שכתב לחובב השירה הידוע רוברט אופנהיימר:
In science one tries to tell people, in such a way as to be understood by everyone, something that no one ever knew before. But in the case of poetry, it’s the exact opposite!

הדבר הבא שביקשתי ממנו הוא לשפר סרט... בהמשך.
תרבות המערב, מקצה שיפורים: גארפילד 766764
מן הסרט המצויין "זומבילנד", נודע לי על קיומו של סרט שאינו מצויין, תופעה שמקומה לא יכירנה בעולם החדש.

gpt-3.5: חושב שהשחקנים לא ייצגו היטב את דמויות הקומיקס ועדיף היה הסרט על טהרת ה-cgi.
קו העלילה נעדר את היחוד הגארפילדי, דבר שקל היה לתקן אם הכותבים היו שואבים יותר מתוך הקומיקס שהוכיח את עצמו.
כך גם לגבי הבדיחות בסרט שנעדרות את השנינות והאיזון שבין הומור לרגש שקיים בקומיקס אך לא בסרט.
הוא גם ביקר את גילומו של אודי הכלב והבחירה בביל מאריי כקולו של גארפילד. במקומו הוא הציע כמה אלטרנטיבות: ג'ים דייוויס, שדיבב את החתול הג'ינג'י במקור ועליו כותב gpt:
He had a deep, laid-back delivery that many fans associated with the character. Using him for the movie would have maintained a sense of continuity and nostalgia.
מעניין שהוא כותב על דייוויס שנפטר שלוש שנים קודם שיצא הסרט בזמן עבר, אבל עדיין מציע את ליהוקו.
שחקני קול אחרים שהוא מלהק עבור קולו של גארפילד: פרנק וולקר, ג'ים קאמינגס, ה. ג'ון בנג'מין ובילי ווסט (שזכור לטוב כ"בנדר" ו"סטימפי").

gpt-4-0125 השיב באופן מדוייק ומלוטש יותר:
Animation and Integration:
The CGI used to create Garfield didn't seamlessly integrate with the live-action elements of the film. The interaction between the animated character and the human actors often felt unconvincing, which detracted from the immersive experience of the movie.
Modification: Utilizing advancements in CGI and animation techniques seen in more recent films could significantly improve Garfield's integration into the live-action
environment. Employing motion capture technology, similar to what was done in movies like "Planet of the Apes" or "Paddington," would create a more lifelike and interactive Garfield.

Characterization and Voice Acting:
While Bill Murray's voice acting as Garfield was one of the more positively received aspects, some felt that the character's personality didn't fully align with the original comic strip. Garfield's trademark sarcasm and laziness were there but didn’t fully capture his essence.
Modification: To address this, the script should lean heavily into Garfield's iconic character traits, grounding his humor and attitude more deeply in the source material. Dialogue that sharper reflects his unique brand of humor, matched with situations that highlight his cunning, laziness, and love for lasagna, would help. Furthermore, involving voice actors who can bring depth to the supporting characters will enrich the overall narrative.

Story and Humor:
The plot was considered simplistic and not engaging enough for older audiences, while the humor didn't always hit the mark, failing to capture the cleverness and charm of the comic strip.
Modification: A plot restructuring could provide a richer storytelling experience. Incorporating a mix of humor that appeals both to children and adults — something films like "Shrek" and "Pixar" movies excel at — could broaden its appeal. The story could delve into more adventurous or heartwarming territory while still maintaining Garfield's characteristic disdain for effort, giving it more depth and engagement.

Faithfulness to the Source Material:
Fans of the original "Garfield" comics and cartoons felt the movie did not stay true to the essence of the characters and the universe they inhabit. Key characters felt underdeveloped or inaccurately portrayed.
Modification: Strengthening the narrative with subplots and character arcs that are reminiscent of the beloved comic strip storylines would honor the source material more faithfully. This includes giving more screen time and development to characters like Jon Arbuckle, Odie, and Nermal, ensuring that their personalities and relationships with Garfield are well explored.

Visual and Thematic Style:
The movie’s visual style was criticized for being too generic and lacking the vibrant, distinctive aesthetic characteristic of the comics.
Modification: To enhance the visual appeal, the film could incorporate more of the comic strip's visual elements, using a color palette and production design that evoke the warmth and whimsy of Garfield’s world. Thematic elements such as Garfield’s commentary on pet and human relationships, the absurdities of daily life, and his philosophical musings could also be woven into the narrative more thoughtfully.

In summary, to make the 2004 "Garfield" film better, it would require a holistic approach that includes technological advancements in animation, a deeper dive into character development, a more engaging and age-inclusive script, greater fidelity to the source material, and a visually distinctive style that captures the essence of Garfield's universe.
---------------

כשביקשתי ממנו להחליף את ביל מאריי, הוא פתח בהספד לדייויס, תוך שהוא מציין את הסטנדרט הגבוה שזה הציב ב- capturing the perfect tone of ennui and sarcasm.
הוא הציע את ניק אופרמן, ה. ג'ון בנג'מין, ג'ק בלאק ואת ג'ון גודמן, עם נימוק לכל אחד מהם. למשל על גודמן הוא כתב:
Goodman has a warm yet commanding voice that can carry both tenderness and a gruff edge. His range as a voice actor is evident in roles such as Sulley in "Monsters, Inc." and Pacha in "The Emperor's New Groove." Goodman's capacity for playing both lovable and cantankerous characters could have made him an interesting choice for Garfield.

הבא בתור (ואחרון): "התפסן בשדה השיפון".
תרבות המערב, מקצה שיפורים: גארפילד 766765
ממתין בכליון עיניים לשפן בשדה התיפסון.
תרבות המערב, מקצה שיפורים: התפסן בשדה השיפון 766776
רק לאחרונה קראתי אותו לראשונה. אחלה ספר כמובן, אבל לא מן השורה הראשונה ואולי גם לא השניה של הספרות המערבית דהיום. על כן מניתי זכויותיו והפלתי תחינתי למען תוקפץ עטרת ראש נכדו של הרב שמעון סלינג'ר אל הליגה הראויה לה, וכתבתי אל הבינה כהאי לישנא:
Suggest a slightly modified plot for "The Catcher in the Rye" to make it more compelling, while preserving other qualities of this book

gpt-3.5 בחר להרחיב את המסע של הולדן, גיאוגרפית, חברתית ומתוך כך גם כרונולוגית, אולי מתוך נסיון לממש את חלום הרומן האמריקאי הגדול, זה שמפעם בליבם של כותבים אמריקאים רבים. באמצעות אודיסיאה הנפרשת לרוחב ארה"ב על מגוון נופיה וספקטרום אוכלוסייתה, נחשף הולדן לא רק לזיוף של עולם המבוגרים, אלא גם למורכבויות החברתיות של ארה"ב של אחרי מלחמ"ע ה-II. הוא מתמודד עם מערכות יחסים, מתפתח מוסרית וחווה קשיים נפשיים בעטיו של מות אחיו. חרדתו מפני השפעת זיופי עולם המבוגרים על תמימות הילדים פוגשת את חוסר הצדק החברתי בו הוא נתקל, מה שמביא אותו לצמיחה אישיותית, אבל גם לטיפול נפשי.
הערה: הסתפקתי בניסיון ראשון, אבל כדאי לזכור שאפשר לעשות כמה ניסיונות, תוך שמתקנים ומכוונים את gpt.

מה אומר ומה אוסיף? הרי הבטחתי לסבתא על מיטת חוליה שלהבא אסכור את פי - אלא אם תהיה לי מילה טובה לומר על משהו. לפני שעצמה את עיניה לעד היא עוד הספיקה לפלוט "למה לשים תנאים? ולמה אסכור את פי במקום אשתוק? אתה לא יכול פעם אחת לדבר כמו בנאדם נור...". כל יום אני מתגעגע אליה. אסתפק לכן בציטוט של סומרסט מוהם (לא מצאתי ברשת, בין המקשרים יוגרל לייק) שבז לכתיבה מסוג זה: 'מי שכותב לא בשביל הקהל של היום אלא למען הנצח, יישאר בלתי קריא לנצח'.

gpt-4-0125 לעומת זאת שמר על רוחב היריעה המקורי, תוך שהוא מוסיף לעלילה אלמנט של דחיפות ומטרה - מחלת אחותו של קולפילד. דאגתו לה מתנגשת עם נקודת מבטו הצינית, מה שמוסיף רובד נוסף לאישיותו, אבל גם משרתת גישה זו מאחר והוא צריך עתה להגן על האחות התמה מפני עולם המבוגרים:
In an alternate version of "The Catcher in the Rye," protagonist Holden Caulfield is not merely a troubled teenager wandering the streets of New York City, disillusioned by the phoniness of the adult world. Instead, this narrative introduces a compelling twist: Holden has a younger sister, Phoebe, who is seriously ill. This crucial plot element adds an underlayer of urgency and purpose to Holden's journey.

The story begins as the original does, with Holden being expelled from his prep school. However, in this version, his immediate concern upon leaving school early isn't to avoid his parents’ disappointment, but to spend time with Phoebe, fearing he may not have many more opportunities to do so. The depth of his affection for Phoebe and his fear of losing her contrasts sharply with his cynical view of the world, adding layers to his character and making his disdain for adult hypocrisy even more poignant. He sees in Phoebe a purity and innocence he believes is worth protecting at all costs, fueling his fantasy of being "the catcher in the rye."

As Holden wanders through New York City, his escapades and reflections are tinged with this added dimension of familial love and fear of imminent loss. The various encounters he has – with former teachers, nuns, old acquaintances, and strangers – are colored by his internal struggle between maintaining his connection to childhood innocence through Phoebe and facing the inevitable realities of adult life, which he views as fundamentally corrupt and devoid of authenticity.

Holden's visit to the Museum of Natural History becomes even more symbolic; it's not only his own childhood he wishes to preserve in amber but also Phoebe’s. His later decision to run away and live a reclusive life, inviting Phoebe to join him, stems from a desperate attempt to save her not only from the physical illness that threatens her life but also from the metaphorical diseases he perceives in society.

In the climactic carousel scene, as Holden watches Phoebe ride round and round, his realization deepens. The beauty of the moment lies not in preserving Phoebe in perpetual innocence but in allowing her the freedom to grow, change, and even fail. This moment of clarity brings a more profound conclusion to Holden's journey, portraying not just a young man's cynical view of adulthood but a poignant narrative of coming to terms with the complexities of life, the inevitability of change, and the power of letting go.

This modified plot preserves the fundamental essence of "The Catcher in the Rye" – the alienation, the struggle with identity, and the critique of societal norms – while adding a layer of emotional depth and narrative drive through the looming tragedy of Phoebe’s illness. Holden is not just a disaffected youth but a brother grappling with looming loss, making his journey a universally resonant story of love, fear, and the painful process of growing up.

לדעתי זה אכן מוסיף על המקור.
-----------------------------------------------

כללית יותר, ניסיתי לחשוב מה ארגיש כשאני קורא ספר שחלק משמעותי ממנו נכתב בעזרת LLM.
המחשבה הראשונה היתה שארגיש מתומרן ע"י משהו שסונטז אלגוריתמית ללא רגש אמיתי.
המחשבה השניה היתה שזה בעצם עיקר מה שעושים סופרי פרוזה - הם כותבים על דברים שהם לא עברו ורגשות שלא חוו.
השלישית היתה שזה תלוי במה שאספר לעצמי - אני יכול להפנים שכל התובנות הספרותיות, הפסיכולוגיות וההיסטוריות, כולל מחקרים מדעיים, הביאו את ה-LLM אל קווי עלילה עשירים יותר ותובנות על החברה ונפש האדם, שמהימנות יותר מן הניסיון המוגבל של סופר בשר ודם. אז אולי ארגיש מה שכתוב מחבר אותי בצורה אותנטית יותר להוויה האנושית ושהעלילה מבוססת יותר.
הרביעית היתה אחרי שקראתי את הצעתו לעיל של gpt-4. די מהר זה לא באמת חשוב לי: אם התוכן מרתק ומתגמל, אשקע בו; אם לא, רק אז אולי אתלה זאת בדרך בה נוצר הספר, או בפרומפטים של ה"סופר", או בבחירות של הלקטור, או מה שזה לא הולך להיות.
תרבות המערב, מקצה שיפורים: התפסן בשדה השיפון 766777
טוב, אז הוא הפך את זה למלודרמת נטפליקס בינונית וקלישאתית.
אולי יותר טוב מהמקור, אבל כידוע אני בכלל לא ממעריציו, אז זה לא רף גבוה מבחינתי.
תרבות המערב, מקצה שיפורים: התפסן בשדה השיפון 766789
לפעמים תיאור באורך כזה אכן די בו כדי להבין את מגבלות הספר/הסרט.
אבל אני לא יודע אם הצגה מוגבלת כזו של העלילה, לא היתה מפילה אל אותה הקטגוריה גם כמה קלסיקות. פרטי הביצוע ולא סכימת העלילה הם שהפכו את חלקן לנכסי צאן ברזל שליחם טרם נס.
תרבות המערב, מקצה שיפורים: התפסן בשדה השיפון 766792
מסכים בהחלט.
וזה בנפרד מההתפעמות שלי מהיכולת של מחולל טקסטים לתת תשובה כזו בכלל.
תרבות המערב, מקצה שיפורים: התפסן בשדה השיפון 766778
מעניין, תודה!
תרבות המערב, מקצה שיפורים: התפסן בשדה השיפון 766815
רק לציין את המובן מאליו, אתה והמודל עשיתם פה תרגילים שונים קטגורית.

בשירה, המודל ממש מילא את תפקיד האמן, ויצר פרגמנט של יצירה. בסרט, המודל לא תפקד כקולנוען אלא כמבקר - אמנם מבקר קונסטרוקטיבי, אבל זה נראה עדיין רחוק (לפחות חודשיים של טכנולוגיה!) מיצירה של הסרט המשופר (או לפחות סצינה ממנו). בספר, זה נראה לי בין לבין: הוא שרטט סקיצה של שיפור, שממתינה להגשמה (כתיבת הטקסט עצמו) - אבל זה מן הסתם כבר עניין "טכני" פעוט ל-LLM או לכותב אנושי מיומן.
תרבות המערב, מקצה שיפורים: התפסן בשדה השיפון 767054
חודשיים, אמרת? https://openai.com/sora
תרבות המערב, מקצה שיפורים: וורדסוורת' 766814
מה היה הפרומפט שלך? הזנת את השורות המקוריות וביקשת "שפר את זה"?

מה שניכר מאוד לאוזן הוא של-‏3.5 יש מעט מאוד חוש משקל, ו-‏4-0125 עוד פחות. חריזה בלי משקל זה קצת עצוב בעיני. מבחינת תוכן, התוכן ששניהם כתבו נראה בעל פוטנציאל מרשים, אבל כשמדובר רק בקטע משיר שלם זה כמו שתיקח מתכון בן שישה שלבים לעוגה, תיתן רק את השלב הרביעי ותבקש לשפר אותו.
תרבות המערב, מקצה שיפורים: וורדסוורת' 766912
השאילתא היתה:
The following poem by WILLIAM WORDSWORTH is not one of his best:
[poem]
Can you improve it?

עכשיו ביקשתי מהם להוסיף משקל (meter באמריקאית, או metre בבריטית):
gpt-3.5:
To the left, just yards beyond,
A murky pond, a solemn bond,
Its waters never dry.
I measured from its edge astride:
Four feet in length, three feet wide.

gpt-4-0.125:
To the left, beyond a brief expanse,
There lies a pond, by chance glance,
A tranquil pool, enduring and serene,
Its breadth and length, a measured scene:
Four feet across, in width but three,
A simple spectacle of harmony.

In this rendition, the endeavor is to enhance the imagery and emotion evoked by the original text, while maintaining the essence and measurements that form the core of Wordsworth's lines.

מעבר לזה, מסכים איתך. אבל אפשר לבקש ממנו להגות ולכתוב סיפור/ספר שלם. מניסיוני, עדיף לעשות זאת באמצעות חלוקה של המשימה ואיחזור קונטקסט באופן מסויים (שלפחות בסיכומים התברר לי כמוצלח, גם אם איטי ויקר להחריד בגירסת הטרום אלפא שכתבתי).
תרבות המערב, מקצה שיפורים: וורדסוורת' 766928
מוזר, 3 נתן משקל למופת, ואילו 4, למיטב אוזני (אבל אני לא קורא מאוד משופשף של שירה אנגלית) לא עשה משקל בכלל. ליתר דיוק, כל שורה לעצמה קצבית, אבל אין קשר משקלי בין השורות, ובשתי האחרונות גם החרוז גרוע.

אולי 4 מודרניסטי יותר...
תרבות המערב, מקצה שיפורים: וורדסוורת' 766931
או שמרוב אילוצים, הולך gpt-4 ומתחרפן.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים