 |
נדמה לי, עומר, כי אתה מחטיא את הנקודה.
גם אם נקבל את העמדה כי כל תכליתה של התרבות לשרת את חבריה כפרטים, לא מובן כי "מוסרי" שתעשה כאות נפשך. ואכן: ניתן לנתח כיצד תראה חברה בה הפועלים (השתמשתי במונח השוה "סוכן" במאמר) מנסים למקסם את תועלתם הפרטית (ראה Robert Axelrod, The Evolution of Cooperation). אך צפייתך כי הפועלים האחרים לא ישימו לב לפעילותך אינה אלא נאיבית: לא משום ש"לא מוסרי" שתנהג בהם כך, כי אם - לא סביר שהם _יאפשרו_ לך לנהוג כך! וממילא, עם בגישה זו בחרת, מוטב שתחקור כיצד מערכת בה הכל פועלים למען עצמם מתפתחת. ודאי תופתע לגלות כי הנורמות שמופיעות שם הן, על פי רוב, נורמות של שיתוף פעולה.
אך האשמתי אותך בפספוס הנקודה, ותרם הסברתי מדוע. אין לי בעיה שתגרוס כי מוסרי שתקדם את אינטריסיך, ותתן נימוקים לכך. בזאת תעסוק בתחום המוסר. אך נראה כי אתה מתעקש להשאר, בדיונך, ברמה של "טובתי - מוסרי" בלי לחקור את ההשלכות של אמירה (הלגיטימית לכשעצמה) זו.
אה, ובנוסף, אציין כי לתורתו של קאנט פרספקטיבה מעניינת בדבר הגדרת הקריטריון לקביעת הטוב. האם התיחסת כלל לפרספקטיבה זו?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש