בתשובה לשוקי שמאל, 19/02/24 1:01
הערה עם שאלה בסופה 767089
קשה לי להבין למה אתה חותר. מה, לדעתך, היה צריך לעשות כתגובה לאסון השבעה באוקטובר. לא לעשות כלום? להגיב רק עם חיל אוויר? להיכנס קרקעית לזמן קצר ולצאת כמו במלחמת לבנון השנייה? להיכנס ולצאת אחרי כיבוש צפון הרצועה? היכן לעצור? אם נראה בעתיד את סינואר בתחתונים גם לא תשתנה דעתך?
הערה עם שאלה בסופה 767098
אני לא חותר לשומדבר. אני בסה''כ מנסה לפרש את המצב הבטחוני-מדיני ע''פ דיווחים שונים של הכתבים הצבאיים בערוצי חדשות אמיתיים (להבדיל מערוצי תעמולה חד צדדית). אני משער שהכתבים האלו מדבררים גורמים בתוך הממסד הצבאי בישראל. אין לי דרך לדעת את האמת מלבד לאמת את הדיווחים האלו מול העובדות הידועות לכולנו.
לענ''ד היה צריך לדבוק בתכנית הראשונית ולחתור להשגת נכחות ישראלית בכל שטחי הרצועה, גם אם הדבר היה כרוך באבידות רבות יותר ובהשארת כוחות טרור מאחורי הקוים. עדיף להשיג הישגים קטנים בזמן היעוד מאשר להמר על ''נצחון מוחלט'' ו''סינוואר בתחתונים'' בזמן בלתי ידוע כלשהו בעתיד הרחוק.
אני כותב על עניות דעתי, לא כביטוי ריק. אני לא באמת מצוייד ומסוגל לתכנן את דרכה המדינית-בטחונית של ישראל. זהו תפקידם של המנוול, גלאנט, גנץ, אמסלם ובנגביר (ככל שזה לא מוצא חן בעיניי). אני פשוט פורט לראווה את שתי הפרוטות שלי, מתוך הבנה מלאה שזה מה שהן שוות.
מה שאני כן מנסה לעשות, זה לייצג ''תפישת עולם'' מורכבת יותר שאינה רואה את המציאות דרך החרך של ''הכו בערבים והצילו את ההתנחלויות''.
בתמונת העולם שלי ''ניצחון מוחלט'' ו''סינוואר בתחתונים'' הם אבסטרקטים מחשבתיים שמתארים את המשתמש בהם ולא מציאות. ''סינואר בתחתונים'' זו תמונה טובה לאולפני הטלביזיה. במציאות זה אומר שאבו ג'ילדה אחר יתפוס את מקומו לפני שתצליח להגיד יאסר עראפאת.
אני חושב שהסיכוי שתראה את סינוואר בתחתונים בזמן כלשהו הוא קלוש (יש תסריטים יותר סבירים). אני זוכר היטב את סדאם חוסיין בתחתונים, ואת מה שהתגלה כעבור זמן קצר. התגלה שהפלת סדאם חוסיין העיפה את הפקק מעל הבקבוק שכלא את הג'יני האיראני. המציאות מלמדת אותנו, שגם לנצח יותר מדי, זה סוג של הפסד.
הערה עם שאלה בסופה 767108
את המלים ''סינואר בתחתונים'' זרקתי לא בגלל שאני חושב שאירוע כזה צריך להיות מטרה במלחמה (הגם שיתרום למורל וגם ישרת את המטרה עצמה), אלא כדי לשמוע את דעתך, שלא הייתה ברורה לי. אבל לפי מה שאתה כותב עכשיו אני מבין שאנו רוצים באותה מטרה ''לחתור להשגת נוכחות ישראלית בכל שטחי הרצועה''. אני חושב שזו בדיוק ההנחיה שניתנה לצבא על ידי הדרג המדיני, כשנתניהו חוזר על כך שוב ושוב כמעט בכל ראיון. איני חושב שהמטרה הזאת הייתה רק ''תוכנית ראשונית'' שהשתנתה תוך כדי הביצוע, אלא שהצבא מנסה להוציאה לפועל בדרך הכי טובה והכי יעילה שהוא יודע לעשות, והדבר הזה לא פשוט, ודורש זמן וסבלנות. עברנו מאזור לאזור בשטח ונותרה רפיח הבעייתית בגלל המון הפליטים המרוכז בה ורגישותה של מצרים.
כש''ברנע ומרעיו'' התחילו לדבר על כך שהדבר אינו אפשרי, והמליצו לעצור את הלחימה, הבנתי שמבחינתם אין אנו צריכים לשאוף למטרה הזאת, ואתה הצטרפת אליהם ותמכת בהם. לכן עמדתך כרגע די מבלבלת (או שאתה חושב שאתה יודע להשיג את המטרה הזאת יותר טוב מהצבא).
הערה עם שאלה בסופה 767144
יש הבדל רב בין מה שהבנת מתגובתי לבין מה שרציתי לכתוב. ניכר שקראת את הכתוב ברפרוף וזו זכותך כמובן. במקום לכתוב הכל מהתחלה שוב, אני חושב שעדיף שאתמקד ואפרט עניין אחד משמעותי בעיניי.
הנאראטיב שלי אומר שצה"ל נכנס לעזה עם תכנית שאזנה בין תמרון ואש (שני היסודות של הקרב). הכוונה היתה להכריע את המסגרות הצבאיות של החמאס, לפגוע בשליטה המרכזית, כאשר צה"ל מתמרן כדי לבתר את הרצועה, לתפוס את נקודות השליטה ולכתר ולבודד את ישובי הרצועה. הלו"ז היה להתייצב בדצמבר על ציר פילדלפי.
כנראה שלמן ההתחלה התברר שהתכנון לא עובד. היו לכך סיבות רבות וטובות. אחת מהן היתה שההתנגדות היתה קשה מאד, אבל כלל לא מן החמאס כארגון הצבאי אלא מלוחמת גרילה של החמאס. הכוונה המקורית היתה לא להיכנס למנהרות ולסמטאות של מחנות הפליטים ולהשאיר את הטיהור של השטח מלוחמי הגרילה לשלב השני והשלישי.
אני חושב שמה שהתברר למפקדים היה שההישג של השתלטות על שטח הרצועה בתום השלב הראשון יהיה רחוק מאד ממה שאנשים כמוך מפנטזים עליו כניצחון מכריע.
מה שקרה הוא שתוך כדי תנועה, שינו את הטקטיקה. התמרון בוטל. הכוח רוכז כל פעם בחזית אחת שבה התקדמו מבית לבית, מסמטה לסמטה וממנהרה למנהרה, מתוך כוונה ל"זכות" את השטח מלוחמי גרילה אחת ולתמיד. הלוחמה הפכה ממקבילית לטורית וההתקדמות הואטה לאינפיניטיסימלית. לדעתי הרציונליזציה היתה כפולה: מוותרים על ניצחון קטן מהיר למען ניצחון מלא בעתיד הרחוק ותקווה כי בשלב מסויים תתחיל מפולת דומינו בה נפילת האבן הנכחית תפיל את אבני הדומינו הבאות מעצמן.
כפי שאמרתי היו לשינוי הזה סיבות טובות ועדיין לדעתי מדובר בטעות גדולה. נראה שצה"ל אבד את ההבנה של אילוצי הזמן החלים על צה"ל ופועל כאילו הזמן פועל לטובתו. שנית יש כאן חוסר הבנה מוחלט של לוחמת גרילה. כל זמן שיש לגרילה אזורים בטוחים הם יכולים לנתק מגע מחוד הצבא המכה בהם ולהופיע למחרת במקום אחר. לוחמת גרילה אינה מאפשרת לוחמה טורית ואין דבר כזה טיהור שטח מלוחמי גרילה. הגרילה היא דלת תשתיות ולוחמיה יכולים להופיע בשטח שגורשו ממנו שוב ושוב.
כאשר מפקדי צה"ל מדברים על מערכה בעזה שתמשך שנה או שנתיים, זה נשמע כמו "אל תבנו עלינו". לענ"ד צה"ל החליף הישג מוגבל עכשיו בבהימור מסוכן על עתיד בלתי ידוע.
בד"כ היה אפשר לצפות שההנהגה המדינית תעמתת את מפקדי הצבא עם אילוצי הזמן והתקציב שלה. למרבה האסון, המנוול, משיקוליו שלו, הדרך לא אצה לשומקום.
הערה עם שאלה בסופה 767145
רק תיקון קטן לגבי ''נראה שצה''ל אבד את ההבנה של אילוצי הזמן החלים על צה''ל ופועל כאילו הזמן פועל לטובתו.'' - אלה שיקולים שצריכים לבוא מהדרג המדיני, לא מצה''ל.
לחץ בינלאומי איננו פעולה צבאית אלא מדינית, והתכנון מולה והכללתה בשיקולי ניהול המלחמה הם של הקבינט והעומד בראשו, לא של צה''ל.
ואכן יש פה כשל חמור בניהול המלחמה.
(תלוי עבור מי, בראייה ההליוצנטרית המלחמה עד עכשיו היא הצלחה לא רעה).
הערה עם שאלה בסופה 767160
ונראה שגדי אייזנקוט די מסכים איתך ומפרט במכתב לקבינט כיצד "בפועל, שלושה חודשים לא התקבלו החלטות קובעות. המלחמה מתנהלת על פי הישגים טקטיים, ללא מהלכים משמעותיים להשגת הישגים אסטרטגיים".
הערה עם שאלה בסופה 767166
כן וצריך להוסיף בספקולציה שאין דרך להוכיח אותה, שהמנוול מקווה לגרור את הדשדוש הנכחי במשך לפחות עוד שנה עד שטראמפ יחזור לבית הלבן ואז לפחות חלק מן האילוצים על פעולות צה''ל יוסרו.
נראה שהמנוול שהוצג פעמים רבות בעבר כמנהיג זהיר מאד שאינו אוהב סיכונים בתחום הבטחוני, נחשף באחרונה יותר ויותר כמנהיג מטיפוס המהמר ודוקא לא מן הסוג המחושב. ולענ''ד יש גם לדבר על מהמר כפייתי ומפסיד כרוני שכן ההימור הקודם על טראמפ וביטול ההסכם האמריקאי-איראני לא ממש הוכיח את עצמו.
הערה עם שאלה בסופה 767170
אני מודה שלא הבנתי עד הסוף מה בדיוק אתה טוען, אבל ההתרשמות שלי שאתה יחימוביץ וברנע ושות' וראש תחום לוחמה אורבנית במכון ללוחמה מודרנית של ווסט פוינט, האקדמיה הצבאית הלאומית של ארה"ב לא רואים את מצב המלחמה ברצועת עזה עין בעין.
הערה עם שאלה בסופה 767172
לא קראתי את ברנע ומשום מה הטלפון שלי לא רואה טויטרים. את יחימוביץ קראתי ולא מצאתי שם הרבה דברים שיכחתי להסכים אתם.
בכל מקרה ממליץ לכולם לקרוא את יוסי מלמן בהארץ
מפחיד.
הערה עם שאלה בסופה 767173
או בניסוח הקיסרית - שתישרף המדינה.
הערה עם שאלה בסופה 767199
קראתי עכשיו במקרה מחדש את הקרדינל מהקרמלין. לא מומלץ. אבל בתרגום העברי השתמשו בביטוי: גרימה הדדית [של] נזק והשמדה מוחלטת.
הערה עם שאלה בסופה 767220
יפה הגהנו''ם.
הערה עם שאלה בסופה 767176
לא יוסי ולא מלמן:
Error 403 Forbidden

Forbidden
Error 54113

Details: cache-fra-etou8220134-FRA 1708433374 4281363078

הערה עם שאלה בסופה 767179
יוסי מלמן: שיגעון בלבנון: האם אנחנו בדרך ל"השמדה הדדית מובטחת"?
הערה עם שאלה בסופה 767184
👍
הערה עם שאלה בסופה 767202
את זה שבין ישראל לחזיבאללה יש MAD כתבתי כבר לפני יותר משלושה חודשים, תגובה 763497.
הערה עם שאלה בסופה 767206
השאלה הקריטית היא שאלת ה"מה נשתנה". מה חדש באיום של החזבאללה על ישראל? גם ע"פ מלמן נראה שהתשובה היא טילים מונחים וכתב"מים (הפגיעות ביב"א ובפצ"ן אינן מרקטות סטאטיסטיות עם דיוק פגיעה של 11 ק"מ). משמע פגיעות מדוייקות יותר בעורף הישראלי העמוק. זה הולך שוב לכיוון התמודדות של מערך ההגנ"א של ישראל כנגד הטרור מן האויר של החזבאללה.
לדעתי גם בחזית הצפונית צה"ל נגוע בקונספציה שגוייה עוד מימי אהוד ברק. אני נוטה לחשוב כי יכולת ההשמדה של ישראל ביחס לתשתיות לבנוניות אינה אפקטיבית. ללבנונים לא חסרות סיבות או מוטיבציה לפעול נגד החזבאללה. הסיבה שהם אינם עושים זאת הם פחד וחוסר יכולת. "החזרת לבנון לתקופת האבן" לא תשנה דבר במשוואה הזאת.
האם לישראל יש את המוטיבציה והיכולת ל"מוטט" את החזבאללה בלבנון? גם מה שקורה בדרום מלמד שמדובר ביעד והימור מפוקפק.
הניתוח שלי מוביל למסקנה שמרנית ששוב מדובר בשאלה של הכרעה קרקעית בדר' לבנון. הכרעה כזו, מן הסתם תערער את סיבת הקיום של החזבאללה כארגון הפוליטי החמוש היחיד בלבנון. וזה לכל הפחות עשוי להגביר את חוסר הפופולריות של החזבאללה בלבנון.
המערכה נגד המערך של חזבאללה בביירות יצטרך להיות שוב מוגבל לפעילות לא כל כך מאפקטיבית מן האויר והים. פגיעה בתשתיות לבנוניות שאינן קשורות לחזבאללה, נזקן לאינטרס הישראלי יהיה רב מתועלתן המפוקפקת. אני מנחש שזו הסיבה המרכזית להוצאת הכוחות מרצועת עזה.
הניתוח שלי גם מצביע על האיוולת שבטענות של הימין נגד ההסכם הימי עם לבנון. כל דבר שמצמצם את המחלוקות והסכסוכים עם לבנון (להבדיל מן החזבאללה) הוא מבורך. מצד אחד כל עניין ההרתעות הוא מפוקפק ומסובך מדי למוחות מסדר הגודל של בנגביר וגלנט. ומצד שני, עושה רושם שלישראל לא חסרים אויבים. אין צורך להפוך גם את לבנון (להבדיל מן החזבאללה) לאוייב.
הערה עם שאלה בסופה 767307
כשחיפשתי עכשיו איזו תגובה ישנה שלי כדי למצוא את הקישור לראיון עם ספנסר, נתקלתי בשם "יוסי מלמן" , ונזכרתי למה השם הזה מוכר לי. ובכן מסתבר שכבר נתקלתי בעבר באיש וכתבתי את דעתי עליו בתגובה 592488 .
ולתהייתו של יובל נובל נוב במורד הפתיל שבתגובה שמצאתי, כפי שאתה מעיד האיש עדיין ב"הארץ". כך יאה לו וכך נאה לו.
הערה עם שאלה בסופה 767308
תיקון - משהו השתבש בצורה מוזרה בתחילת השורה השנייה. צ"ל: ולתהייתו של יובל נוב וכו'...
הערה עם שאלה בסופה 767309
ע"פ ויקיפדיה, מלמן הפסיק לכתוב ב"הארץ" ב-‏2012 וחזר לעיתון ב-‏2019.
הערה עם שאלה בסופה 767332
כאשר קראתי את מאמרו של יוסי מלמן, אף אני תהיתי לגבי האמינות והקרדיטיזציה של מלמן כאשר הוא עוסק בפרשנות צבאית. למרות שמלמן הוא כותב ותיק, לא הצלחתי לגבש דעה בשאלה זו.
אולי התשובה נעוצה בכך שמלמן אינו פרשן צבאי אלא פרשן לענייני מודיעין. תחום זה, רבים בו האנשים שהם שקרנים מקצועיים. לכן כל הפרשנים בתחום נשמעים קצת מפוקפקים.
לגבי הדוגמה שהבאת: נראה שמלמן צדק ואתה פשוט טועה. כדי להבין זאת לא צריך להיות פרשן או מומחה. צריך פשוט לקרוא ולראות חדשות.
המציאות בעניין זה פרושה בפני כל אחד. לא היה הרבה טעם להזכיר עניין זה, אלמלא היה זה העניין המרכזי במאמר הלא אופטימי של מלמן: צפי לפגיעות קשות בעורף הישראלי העמוק במקרה של מתקפת טילים של החזבאללה על ישראל.
והערה נוספת בעניין הנייר המודלף של אייזנקוט. מציע לך להתיחס יותר לגופם של דברים ופחות לחוו"ד הצפוייה שלך לגופו של איש.
א. בעניין שעליו כותב אייזנקוט, יש לו יתרון שאין לבריק ולספנסר מווסט פוינט. הוא יושב בקבינט המלחמה ולכן הוא אמור לדעת מה מתרחש שם. דבר זה אי אםשר לומר על שני האחרים ולכן עדותם לא רלאבנטית בעניין זה.
ב. בהכללה, יש לומר שאייזנקוט מעלה טיעון שהוא בסיסי למדי בתחום האיסטרטגיה ונוגע לאמירתו הידועה של קלאוזביץ על המלחמה כהמשך המדיניות בדרכים אחרות. כאשר המדינאים אינם יכולים להציג תכנית מדינית שממנה יגזרו היעדים של אנשי הצבא, אנשי הצבא אינם יכולים להשיג יעדים כאלו.
ג. אני לא בטוח שאייזנקוט צודק בעניין העדר תכנית מדינית. הבעיה היא שאם למנוול יש תכנית מדינית, היא כזו שאי אפשר לשתף בה את הציבור או את המטכ"ל. תכנית מסוג זה עשוייה להיות משיכת זמן עד לחזרתו של טראמפ לבית הלבן, שכן כידוע למנוול לא אצה הדרך לסיים את הלחימה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים