בתשובה לאביב, 29/02/24 22:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההתפתחויות הפוליטיות בעולם המודרני הן כל כך מורכבות, עד כדי כך שהן נראות יותר אקראיות מאשר דטרמיניסטיות. היכולת לעשות השלכות ותחזיות לעתיד היא מזערית. כל מה שנותר לעשות הוא לנסות לזהות ולהתמקד בסיבות הקרדינליות, לתאר את המהלכים הסבירים ביותר ולהבין שההסתברות שלהן גבוהה משל אחרות, אבל לא בהכרח גבוהות אבסולוטית. הסיבות העיקריות שהחזית הלבנונית אינה מתפוצצת היא שהאיראנים רוצים לשמור את האופציה הזו למתקפה ישירה על איראן וישראל אינה רוצה להלחם בשתי חזיתות. שתי הסיבות לא מי יודע מה מוצקות ובינתיים גם הרציונל הפנימי שלהן הולך ופוחת. בישראל כנראה נאלצו במהלך השבועות הראשונים של התמרון לחשב כיוונים מחדש. למרות שצה"ל לא הצליח לנצח את החמאס מכמה סיבות, התברר שלחמאס כצבא אין שום יכולת להתמודד עם העוצמה הצבאית של צה"ל. נכון לעכשיו צבא החמאס לא קיים. הם לא נלחמים במסגרות של גדודים או אפילו פלוגות. הם לגמרי נמוגו לתוך המסגרות של לוחמת גרילה. מצד שני התברר שהחמאס מושרש מאד בתוך החברה העזתית. התברר שמה שבישראל כינו בטעות תשתיות החמאס מבוזרות מאד ומורכבות מיחידות קטנות המפוזרות בין בתים, מוסדות ציבור ומנהרות. התברר ש"ניצחון" על החמאס באופן שתוכנן (תוך דילוג על המנהרות והסליקים), יהיה ריק מתוכן. לדעתי, אחת הסיבות לכך שצה"ל לא נוקף אצבע בעניין תקיפת רפיח, היא שאי אפשר לפתוח בפעולה כנגד רפיח כאשר אזורי הכינוס וקווי האספקה מאויימים ע"י לוחמי הגרילה בחאן יונס. נוצר צורך לשנות אסטרטגיה תוך תנועה ולהחליף את התמרון בלוחמה מחורבה לחורבה וטיהור השטח מאנשי המחתרת. זהו ראשיתו של תהליך שימשך חודשים ושנים, עם סיכוי לא גדול להצלחה. המלחמה ברצועה הסתיימה לפני כמה חודשים וכעת אנו בפאזה של טיהור השטח והפסקות אש. את החשיבות של רפיח צריך לבחון לאור המצב החדש. להערכתי, טענות מסוג "אם לא נכבוש את רפיח, זו תהיה תבוסה" (נטען שגנץ אמר משהו כזה), הן עורבא פרח של אנשים שחיים עם מושגים מדומים מסוג מיטוט החמאס וניצחון מוחלט. כיבוש רפיח לא יקרב את מיטוט החמאס יותר מכיבוש עזה או חאן יונס. אין כאן איזו ברירה בין ניצחון או תבוסה. מצד שני, אם העתיד בעזה הוא של מאבק התשה עם גרילה מחופרת היטב, קיומו של איזור בטוח בשליטת החמאס ונתיב שיאפשר באופן קבוע הכנסת נשק ותחלופה למחתרת, תקשה מאוד על המאבק בטרור החמאסי. לכן לצה"ל וישראל יש אינטרס חזק בכיבוש רפיח. זה יכול לקרות אחרי הפסקת האש או במקומה. הטקטיקה תהיה המשך רצוף או לא רצוף של הטיהור בחאן יונס לתוך רפיח ועד לקו הגבול. בשורה גרועה עוד יותר, היא שבלבנון המצב יהיה גרוע עוד יותר. יהיה צורך לבנות אזור ביטחון ישראלי בדר' לבנון, כאשר לכבוש את העורף של החזבאללה באיזור ביירות יהיה קשה מאד / בלתי אפשרי. במקרה הטוב העתיד של ישראל הוא ניהול במשך שנים של מערכת התשה נגד הטרור בשתי חזיתות לפחות. אני חושב שהמבנה הזה מסביר יפה את ההתנהגות המוזרה של ישראל בעזה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |