 |
|
 |
||
|
||||
 |
רגע, אני מבולבל, הרי כבר למדנו כאן שבפסנתר מושווה (וגם בגיטרה לצורת הענין) היחסים ההרמוניים הם ממילא לא שלמים, אלא קרובים לשלמים עם איזה מספר לא רציונלי. אז מה חדש בזה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"אנו נתקלים בתבניות חדשות לגמרי של קונסוננס ודיסוננס” (הדגשה שלי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא השתכנעתי, גם לא משאר המשפטים המקדימים למה שציטטת שמתייחסים ליחסים לא שלמים כתגלית חדשה. אבל הכי משעשע זו התגובה למאמר בקישור ששלחת - טרחן מתימטי מדופלם שטוען שפאי הוא לא קבוע עבור מעגלים שונים. והרי לנו קישורים לשני מאמרי אייל במכה אחת! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקריאה מרופרפת, אני מודה, נראה שהמאמר עושה ענין גדול מאקורדים או הרמוניות 'לא פיתגוריים' שבהם מרווחי הצלילים לא רציונליים והם עדיין נשמעים טוב לאוזן על פי המחקר החדש והמופלא. רק שאנחנו יודעים כבר מזמן שכבר היום המוזיקה שלנו מכילה מרווחים לא פיתגוריים, ואנחנו נהנים ממנה מאד למרות זאת. אז מה החידוש במאמר? שמצאו עוד צירופי צלילים שנשמעים 'טוב'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר מתעסק בשאלה מה גורם לנו לתפוס צירופי צלילים מסוימים בתור צורמים (דיסוננטים) או בתור ערבים לאוזן (קונסוננטים). ב"צירוף" הכוונה לצלילים שנשמעים יחד, ולא זה אחר זה. בלי קשר למאמר הזה, אף אחד לא טוען ששני צלילים שיחס התדירויות שלהם הוא מספר רציונלי בהכרח יישמעו ערבים לאוזן. נגן יחד שני צלילים במרווח של חצי טון ע"פ כיוון טהור (כלומר עם יחס תדירויות של 15:16) או ע"פ כיוון פיתגוראי (256:243), ותשמע צרימה חריפה. אף אחד גם לא טוען שסטיות קלות מיחס שהוא מספר רציונלי משמעותן בהכרח "צורם". אם כבר, אז להיפך: רוב הצלילים של פסנתר מופקים מהקשה על שניים או שלושה מיתרים מכוונים קצת הצידה זה מזה, דבר שיוצר צליל יותר מלא ו"מעניין". בתור גיטריסט אתה בוודאי מכיר את האפקט "קורוס" שעושה בכוונה משהו דומה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |