בתשובה ליהונתן בר, 07/03/24 22:13
767571
יש נקודות שאיני מסכים אתך.
* איחוד העם: אני לא חושב שההתנהגות הנבזית של המתנחלים כלפי משפחות החטופים תרמה משמעותית לפילוג בעם. ברמה הרציונלית, אני לא יכול להצדיק את מחאת החטופים ללא האי אמון מלכתחילה של המוחים במנוול (ללא המחאה שלנו, המנוול ושותפיו יפקירו את החטופים). כלומר הפילוג היה שם מראש.
* תוכנית מדינית לעזה: התכנית שפורסמה לפני שבועייםתוכנית מדינית לעזה אינה תוכנית כלל. זהו אוסף של סאונדבייטים למדיה שנתפרו לפי אוצר המילים והדימויים של הבייס. הצהרות חלולות ולא תכנית.
אתה צודק בנקודה הבאה: הכנות מדיניות? סתם מילים ריקות. הגרנדמייזר קשקש על ממשל צבאי. בפועל היחיד שעסק בהכנות היה צה"ל והוא עסק רק בהכנות טקטיות-קרביות. שום התיחסות מדינית. איפה התארגנות של מנהל אזרחי/ מושל צבאי, בתי חולים שדה לטיפול באוכלוסיה, התארגנות לאספקת מזון ותרופות לפליטים? לא היו ולא יהיו, כי הבייס של אמסלם-בנגביר-סמוטריץ לא יכול לסבול אספקת מי שתייה ותרופות לקשישות פלשתינאיות.
* מניעת החמרת המלחמה: אני לא חושב שיש אופק ארועים רחב מדי בצפון. אני לא רואה את החזבאללה שותף להסכם כלשהו ולכן הסכם כזה יחתם על הקרח. החזבאללה יוכל להפר את ההסכם מיד או כעבור חדשיים. במוקדם או במאוחר יהיה צורך לעקור את החזבאללה בכוח מדר' לבנון. ישראל נוקטת כאן מדיניות רציונלית של דחיית הקץ כדי לא לנהל מערכה בשתי חזיתות. הבעיה היא להסביר זאת לכל מיני בני בן מאותגר שהרגילו אותם לאוצר המילים והדימויים של בנגביר ודומיו (ניצחון מוחלט, תמונת ניצחון וכדומה).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים