בתשובה לדב אנשלוביץ, 04/08/00 8:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז ,כמו שאני מבין, אתה תומך בהצעה של ברק בקמפ דיוויד (הכרזה פלשתינית על סיום הסכסוך) או שאתה מצפה ליותר מהצהרה. גם בישראל מחנכים את הילדים על הבטחה אלוהית על הארץ כולה (בשיעורי תנ"ך כמובן). האם פלשתינאי ,שבודק את תוכנית הלימודים הישראלית ,צריך להגיע למסכנה שאין אם מי לדבר? ואילו היתה דרישה פלשתינאית לבטל חלק מהתורה (או אפילו לא ללמד את החלק הזה, לא לקרוא את החלק הזה,...) האם מישהו היה מתייחס לדרישה זו ברצינות? הביטוי להכרה הפלשתינאית בישראל הוא בעצם המשא ומתן עם מנהיגי ישראל, וההתיחסות לישראל בתור מדינה (ולא ישות) בעלת דרישות לגיטימיות. במשך זמן רב סירבו מנהיגי מדינות ערב לקבל את מדינת ישראל וביטאו זאת ע"י החרמה של מנהיגיה וחוסר התייחסות אליה בתור מדינה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצפה להסכם שלום, כלומר להסכם שבו הערבים שהיו תמיד בעלי התביעה בסכסוך, וגם לגבולות החלוקה לא הסכימו, יגידו שהם מסתפקים במה שניתן להם בהסכם ואין להם תביעה נוספת. לא כל כך הבנתי את ההשואה בין חינוך ילדינו לחינוך ילדיהם. איני יודע איך הם מלמדים את הקוראן ואת לימודי הקודש שלהם וזה גם לא מעניין אותי, ואני גם בכלל לא מבין איך זה קשור לעניננו. בדברי הקודמים לא דברתי על לימודי דת, אלא למשל על קייטנות בהן הילדים מנופפים בכלי נשק וקוראים לחיסול מדינת ישראל. אני חושב שדבריי הקודמים היו די ברורים, ואיני חושב שאטרח לפרשם שוב ולנסות כל פעם להחזיר את כוון הויכוח מכל מיני דרכים צדדיות לדרך הראשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שניסיתי להבהיר היתה שגם ישראל מחנכת את ילדיה למה שניתן לראות במבט מבחוץ כהסתה. בסיפורי התנ''ך(בתור דוגמה) שנלמדים בארץ מוזכרת בין השאר (מספר פעמים) הבטחה אלוהית לשייכות הארץ לישראל (ולישראל בלבד). אי אפשר לשפוט אחרים בצורה נוקשה מאשר את עצמנו (אדם ישר שופט את עצמו קודם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר על דברים שכבר כתבתי שלא מדובר בשיפוט נוקשה שלהם אלא בהכרה בכך מצדנו שמטרם היא הכל (וזה כלעצמו לא מצביע על רוע ולכן לא מדובר בשיפוט נוקשה. מותר להם לרצות הכל.), ושיסכימו למשהו אחר רק אם יאולצו להסכים. עקרון אוסלו שבו מקרבים אותם למטרתם מבלי להוציא מהם שום דבר לגבי הסכמות על קו הסיום (כדי להראות להם כמה אנחנו נחמדים ? כדי לשחוק את ההתנגדות בקרב הצבור היהודי בישראל ?) הוא עקרון מוטעה. ההשואה למה שקורה אצלנו מבחינת המטרות אינה נכונה. אנו תמיד היינו מוכנים לשלום על בסיס המצב הקיים ומעולם לא תבענו יותר. הסכמנו לגבולות החלוקה. לאחר שהם לא הסכימו ופתחו במלחמה הסכמנו לשלום על בסיס תוצאות מלחמת השחרור, שבה אבדנו עשרה אחוזים מהאוכלוסיה. האם היינו צריכים לאחר מלחמת השחרור להסכים על שלום על בסיס גבולות החלוקה ? אני (וכנראה גם אתה) חושב שלא. הם לא הסכימו ובגלל אי הסכמתם פרצה מלחמת ששת הימים. הסכמנו לשלום על בסיס תוצאות מלחמת ששת הימים. האם היינו צריכים להסכים לשלום על בסיס מה שקדם למלחמת ששת הימים ? אני חשבתי שלא אבל רב הציבור חשב ככל הנראה שכן ובכל זאת לא הצלחנו ואיננו מצליחים להגיע לשלום גם על בסיס זה. הסיפור על לימודי התנ"ך אינו במקומו. ההבטחה האלוהית קיימת בתנ"ך ואי אפשר ללמד תנ"ך תוך שינוי הטקסט. אבל אין זה אומר שעמדת מדינת ישראל היא על סמך הטקסט הזה וכולנו (כולל המתנחלים הנוראים) למעט אולי קומץ תמהונים מכיר בכך. לעומת זה, כשערפאת מדבר על זכות השיבה (שפרושה חיסולנו) הוא לא מצטט מהקוראן אלא מתוך ההשקפה שלו ומתוך המדיניות הרשמית שלו. כל הדברים האלה הם ברורים לכל מי שאינו מוכן לטמון ראשו בחול, ואיני יודע כיצד אתה מצליח למשוך אותי להגיב שוב ושוב ולחזור שוב על אותם הדברים. אני מקווה שזו תגובתי האחרונה בנושא זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במלחמת השחרור נהרגו ~6000 איש מתוך ישוב של ~600000 איש, דהיינו בערך אחוז אחד מהאוכלוסיה, שיעור גבוה לכל הדעות, הגבוה ביותר מכל מלחמות ישראל, אבל לא 10%. מעבר לכך - מסכים אתך, אם כי נוטה לייחס את קיצוניות העמדה הפלשתינית לרודנות שהוצבה בראשה ולא לעם הפלשתיני, איתו לדעתי ניתן היה להגיע לשלום, לא יודע אם נצליח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיקון הטעות שהייתה כמובן פליטת קולמוס (מסוג זה שקורות אצלי, לצערי, לעיתים תכופות מדי) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |