בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 05/04/24 4:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הסייפא שלך מרמז מאד בעדינות על הבעייה בשאלה מלכתחילה - שהניתוק הסטרילי בין "המחאה" ומחיריה ולמה שגרם לה הוא מופרך. כששואלים אם משהו מועיל או מזיק, הרפרנס ההכרחי הוא האופציה הנגדית של לא לעשות אותו *באותם תנאים*, לא במנותק מהם. זה קצת כמו לשאול, במשפחה שבה האב מתעלל בילדיו, והאם בורחת איתם לבית הוריה, "האם להוציא ילדים מהבית זו פעולה מזיקה". אם בבית האב מרביץ להם במקל ופוגע בהם מינית, אז לא רק שזו לא פעולה מזיקה, אלא זו פעולה שתועלתה יכולה להיות עצומה (חיי הילדים למשל). יצחק בריק1 כותב היום שההנהגה שלנו ושקריה הם האיום הקיומי על מדינת ישראל. אז אם הברירה היא בין לצאת למחאה שאולי תחליף את האיום הזה לבין להישאר אדישים לציפורני ההנהגה ולצעוד אל החורבן מהספה, נראה שדי ברור מה הבחירה הרציונלית. 1 מי שהיה האורים ותומים של דב בתחילת המלחמה, דב בטח תוהה מתי נהפך לשמאל קיצוני וזך. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |