 |
|
 |
||
|
||||
 |
התמהמהתי הרבה בתשובה על התגובה הזו, מפני שאני חש שיש כאן עניין גדול יותר מן הנטייה האישית של כל אחד מאיתנו לפסימיזם, חרדה וכו'. יריבינו מבית הפכו גם את הנושא הזה למחלוקת על העובדות והמציאות. כל העניין הזה של "חמוצים", רואי שחורות ומפיצי בהלה הפך לאחד הנושאים של דף המסרים מבית נתניהו הראשון לשמו. גם בעניין זה קמו לנו שתי מציאויות מתחרות שאין ביניהן שום מכנה משותף. מצד זה של המחלוקת, מה שאנו רואים זה חבורה של אטומים העטופים במעטה בלתי חדיר של שביעות רצון עצמית והונאה עצמית. זהו סוג של אוטוסוגסטיה המשכנעת את עצמה שהמציאות הקשה ביותר אליה נקלעה ישראל, אינה אלא עלילת דברים של חמוצים ותבוסתנים. איך כינה אותם דב אנשלוביץ "נחום ברנע, שלי יחימוביץ ומרעיהם". בעיני תצלום אחד של המציאות הוא סמן חד משמעי של העתיד. ליאיר לפיד יש נכד אחד או שניים. לדמויות מן המגזר של גולדקנופף או דרעי יש משהו כמו מאה נכדים. צורה זו של דמוקרטיה של מחלקת היולדות נראית לנו אפעס מפוקפקת. בראייה יותר מפוקחת אנו נאלצים להודות שגם זה חלק מן הדמוקרטיה. אמנם פחות מלבבת אבל לגיטימית. אני לא מצליח לראות דמוקרטיה ליברלית האומרת לאנשים כמה ילדים ללדת. ביחסים המספריים האלו, שיקולים כמו ההגירה הפנימית מן המחנה החרדי החוצה אינם תופסים. בפרט שמרבית המהגרים האלו מגיעים למחנה החרד"לי והדתי. כאשר אריק מציג מול התמונה הזו את הנתון המספרי של 10% חרדים (הבנויה על קלסיפיקציה של גוונים ובני גוונים בתוך המחנה האולטרה-אורתודוקסי), אני נוטה לתמונה הגדולה ולא לסטטיסטיקות של העומק הממוצע של מי הביצה. מה שמצדיק יותר מכל את הייאוש הגדול הוא העובדה שתמרנו אותנו למצב בו אנו מכספי המיסים שלנו מממנים את הפוליטיקה של חדרי היולדות. דווקא מפני שלא צריכה להיות לנו טענה דמוקרטית כלפי הפוליטיקה הדמוגרפית הזאת השואפת להכחיד את מציאות חיינו הפוליטיים, הרי שההגינות מחייבת שמי שמתכנן פוליטיקה כזו יממן אותה מכיסו. איך תמרנו אותנו למצב הזה שבו אנו נאלצים לחפור את קברנו שלנו? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לענות לשאלה (הרטורית?) שלך תשאל את עצמך איך קרה שלמרות שדתיים הם 20.5% מהאוכלוסיה הבוגרת יש להם רוב בקרב 64 חברי הקואליציה. אתה יכול לענות נתניהו, אבל התשובה שלי היא גם הניתוק בין החילונים למסורתיים והחיבור בין המסורתיים לדתיים. כל עוד הדתיים נהנים מהחיבור למסורתיים יש להם רוב. רוצה לשנות את זה? תתחבר למסורתיים ויהיה לך רוב. כמו ב"השרדות" זו שאלה של בריתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אפילו לא מעלה על דעתי שנתניהו הוא תשובה למשהו בתחום זה. אני פשוט כופר בנתונים שלך. בכנסת ה-25 יש 18 ח"כים חרדים וזה כאשר למחצית החרדים עדיין אין זכות הצבעה וחרדים רבים מצביעים לליכוד ולמפלגות נוספות. כבר הערתי שאני לא שותף ל"היקסמות" מן העיסוק בגוונים ובבני הגוונים של המגזר הדתי. תחילה מחליטים שחרדים הם רק אשכנזים כדי להוריד את ש"ס מן המניין. ואח"כ מציינים שרק מחצית ממצביעי ש"ס הם מה שקרוי "בני תורה". השאר הם המסורתיים שלך. והרי היא הנותנת: כל אלו, בני התורה ואלו שמדליקים טלביזיה אחרי הקידוש, התאחדו יחד שבטי ישראל ונתנו אהדדי את קולם למפלגתו של המר"ן. מידת שמירת המצוות בתוך הציבור הדתי ממש ממש לא צריכה לעניין אותנו. מה שחשוב הוא למי הם נותנים קולם במישור הפוליטי. המסורתיים כמו האחרים אינם עשויים מעור אחד. המסורתיים שאתה חושב עליהם ממילא לא מצביעים לנתניהו. מסורתיים רבים מאד מאד הם פשוט דתיים שאינם מקפידים בשמירת שבת. התמיכה בקרבם בתחב"צ בשבת היא קטנה יותר מאשר בקרב דתיים וחרדים רבים (אני מאמין שדתיים רבים ואף חרדים אינם סבורים שתחבורה לחילוניים בשבת אינה יהרג ובל יעבור). בראייתי צריך להגדיר 50-60% מן האוכלוסיה היהודית בישראל כדתית. אם הטלפון שלהם הוא כשר או לא, זה עניינם. אם יש משהו שצריך ללמוד מאירועי 23-24 זה שהחיים אינם ריאליטי. הם הרבה יותר hardcore. בריתות פוליטיות צריכות להתבסס על הסכמות על סדר יום ולא על אהבות ושנאות או על כך שאני אעמיד פנים שאני מאמין במשהו שמישהו רוצה שאני אאמין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב בקואליציה זה לא השג מרשים במיוחד ל-20% מהציבור. אם 56% מהציבור מצביע לקואליציה, אז 28% מהציבור זה רוב בקואליציה. תוסיף לזה את העובדה שהקואליציה קיבלה פחות מ56% מקולות הציבור, ואת העובדה חלק גדול ממי שאינם דתיים היו רוצים שדתיים ייצגו אותם תקבל השג הרבה יותר קטן ממה שהוא נשמע בהתחלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך - הכל התחיל בבגין. נשים חרדיות שנישאו בשנות ה-60 ילדו כ-3 ילדים בממוצע, וגברים חרדיים בשנות ה-70 השתתפו בשיעור של 80% בשוק העבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינה מגזרית זה היה מקח טעות מצד הליכוד. בעובדה האלקטורט החילוני של הליכוד הולך ונעלם. מצביעי הליכוד הם מסורתיים וחובשי כיפות. בתהליך טבעי גם מספר חברי הכנסת החילוניים ילך וידולדל. לפי דבריך, הם עשו את הטעות ועכשיו הם משלמים את המחיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמ, את רוב המחיר אנחנו משלמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שבעוד בנגביר שומר על האלקטורט, מפלגתו של סמוטריץ נחצתה אל קרבת % החסימה. צריך לזכור שמצביעי סמוטריץ הצביעו בעבר לבנט ולא כולם שייכים לכת המתנחלים. צריך לזכור כי במשפחות רבות של חובשי כיפות ביקר השכול. כאשר אבות קוברים את בניהם רבים מצליחים לראות את המציאות שמעבר לאידאולוגיות, סיסמאות ודברי כיבושים. בהזדמנות זו ברצוני להגיב על הגל בקרבנו הקורא להכיר ב"תבוסה" וכן הלאה. זהו המשך הטרנד המדבר על הפקרה ושואה ומה עוד. אין צורך להפליג בהפרזות ולהתמכר למרה שחורה. המצב שאליו הובילה כנופיית נתניהו הוא רע מאד אבל המרחק עד השואה עדיין גדול. די מהר אנו מתפכחים לתוך ההכרה שאולי מה שקרה יתברר בסופו של דבר כעוד אחד מן הסבבים בין ישראל לעזה ללא שינוי משמעותי במצב. וגם זו אמת לשעה זו, ממנה יתכן שנאלץ להתפכח בעוד שעה או חודש. בכל אופן כך זה נראה כרגע. לא צריך לבטל את הישגי ישראל עד כה. הדעת נותנת שישראל תצליח, גם בתום הסבב, לשמור על היכולת לפעול צבאית בתוך הרצועה וזהו שיפור משמעותי לעומת קודם. מה שמפריע לי כרגע הוא הדיסוננס בין הדיבורים בישראל על תיאום עם ארה"ב ומצריים בנוגע לפעולה ברפיח לבין העמדה המצרית הגלוייה והמפורשת, המתנגדת למיטוט החמאס. האם מדובר בעמדה מצרית למיקוח או שנתניהו מנסה שוב לאכוף על ארה"ב ומצריים בניגוד לרצונן מהלך צבאי-פוליטי שהם מתנגדים לו? בינתיים ביבי פועל נגד מחנה נוסיראת וגדוד החמאס שלו. הדיבידנד של הפעולה הזו מאד מינורי ויש הכרח לעשותו במחיר מזערי לחיי חיילינו. המשמעות ברורה: הרבה מאד אזרחים פלשתינאים בלתי חמושים ישלמו בחייהם כדי שנתניהו וגלנט יוכלו להמשיך לשאת נאומים בפני האלקטורט הג'ינגואיסטי שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה עוד הקטע הפחות מלחיץ. נראה שנתניהו כרגע מוביל למלחמה חזיתית מול איראן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה זה יתן לו מלבד הבאת המלחמה אל סף ביתם של כל הישראלים? נתניהו הוא אחד המוחות המשכילים והקוראים ביותר בפוליטיקה הישראלית וזה גם לא הרקורד שלו. אני משער שהוא רואה עצמו כמעין פאביוס מקסימוס קונקטטור (ה"מעכב") המנהל מלחמת התשה נגד החמאס. כנראה שהוא מקווה לגרור את המצב מארוע לארוע עד שיזדמן לו ארוע שיוכל להציג כ"ניצחון מוחלט" (סינוואר למשל יכול למות מקורונה). מה שהוא כנראה דוחק לשולי תודעתו הוא שבעצם הוא עובר מהימור אחד למשנהו בתקווה ששום דבר חמור (או משהו שאי אפשר להאשים בו את אלו ששכחו מה זה להיות יהודים) לא יקרה וההסתברות אומרת שבסופו של דבר, אחד מן הדברים כן יקרה (כפי שקרה ב-7.10). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ייתן לו את מה שנתן לו 7 באוקטובר על סטרואידים - הפסקת כל המחאות נגד הממשלה, כניסה למטרית ה'אחדות במלחמה' המזויפת שרק הקואליציה מרוויחה ממנה, ודחייה עד אינפיניטיום של כל חקירה, לקיחת אחריות או, השם ישמור, הליכה לבחירות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |