לזכרו של עידו רזון

גל ממליה

יום ו', 4/8/2000, 11:59

רק ביום שני הוא רץ אלי בפגישת משתמשי אולטינט, מנפנף בידיו לשלום, כולו מאושר.
הוא סיפר לי בגאווה שהוא יקבל את הסמ''ר בעוד שבוע. דיברנו, צחקנו..
אני מנסה לעכל הכל, ולהכניס זאת לעובדה שהוא מת. בלתי אפשרי כמו שאמרו אחרים. זה לא מסתדר, לא עם עידו.

תחושת האובדן הזו חזקה מדי כדי לתרגם אותה למילים.
כל הזמן עוברות לי תמונות בראש, ובכולם אני זוכר אותו צוחק או מספר איזו בדיחה, שר לנו שירים באי אר סי, מספר בהתלהבות על תוכנה חדשה שמצא, מגיע אל הפגישה בפעם הראשונה על מדים, עם כזה חיוך מאושר.

איבדנו חבר יקר, עם לב כל כך רחב, שתמיד היה זמין ונכון לעזור לכל מי שביקש.

אני מוסר המון תנחומים למשפחתו, אנחנו איתכם בכאבכם.

יהי זכרו ברוך

חזרה לעמוד הראשי

המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
RSS מאמרים \| כתבו למערכת \| אודות האתר \| טרם התעדכנת \| ארכיון \| חיפוש \| עזרה \| תנאי שימוש	© כל הזכויות שמורות