בתשובה לkozmo, 26/04/24 9:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשאתה חושב על "אמריקאי" אולי אתה מדמיין את ריצ'רד פיינמן. אני מדמיין בדיוק, אבל בדיוק, ההיפך. אומה שטופת סמים ורחובותיה מלאים חסרי בית, ששיעור הכלואים בה פי 7 מאשר באירופה. שבכניסה לבתי הספר שלה ניצבים גלאי מתכות. בורים, צבועים, מלאי דעות קדומות, שוויתרו על ערכי המשפחה והקהילה וממלאים את החור שבנפשם בצריכה. נכון שהם לא מקשה אחת. קליפורניה וטקסס ונברסקה ואלבמה הן כאילו על פלנטות שונות. ויש גם פיינמן וביל גייטס. אבל השכיח. השכיח בחר בטראמפ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הכל נכון, אבל שכחת עוד סוג של אמריקנים שהם מטורללים על כל הראש, מהצד השני של המפה הפוליטית. כאלה לא חסר בקליפורניה והם(הן? הX? ה**%$#!?) לא בוחרים טראמפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. האמריקאים מצליחים לקחת כל רעיון, חיובי או שלילי, לקצה הכי מטורלל שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע בזאת, כגוף שלישי רבים נייטרלי מגדרית - או אולי לא נייטרלי אלא מאוזן מגדרית - לחדש כקדם את ימיו של "הֵמָּה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון מעניין. שיחקתי עם זה בראש וזה נשמע ונראה נחמד, גם בלי ניקוד, למעט בקרבת "מה". האם זה משנה במיוחד, אבל, בהנתן שהפעלים נשארים ממוגדרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן כבר צריך להמציא משהו, "המה לא בוחרימה בטראמפ" נראה לי נחמד. (ובצורת עתיד? אני מחזיר לשירות את הנו"ן של "ישורון", ומוסיף לו את אותו ה"א: "המה לא יבחרונה בטראמפ". לעבר לא נותר אלא להצטרף לעדר, "המה לא בחרונה בטראמפ". עובד הכי טוב עם הפועל הידוע "חרטב".) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
LOL
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפלא! וגם מאוזן יותר מגדרית: "בוחרימה" נשמע (לי) זכרי אבל "יבחרונה" קרוב מאוד ל"תבחרנה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שאנחנו עוסקים בערכי האומה האמריקאית או הישראלית. הפרסונות הן בבחינת מזג האוויר. ויש לנו הישראלים הרבה ללמוד מערכי האומה האמריקאית. אפשר לאמץ את הדו פרצופיות האופיינית לאומתנו, אבל זהו לא הפתרון. הפתרון הוא עם הפנים למערב, כי בני חסות אנחנו. הלאה המזרח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קח את שוויץ, צרפת, דנמרק או פינלנד כדוגמאות מערביות חיוביות. למה ארה"ב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באם נשרוד את המבול, זה יהיה בזכות האומה האמריקאית ששפר עלינו גורלנו להיות בת-חסותה. אומה שערכיה הבסיסיים מושתתים על חוקה הוגנת ועל הפרדה אמיתית בין הדת למדינה. כזאת שמכבדת את החירות האישית ויוצרת אווירה נכונה לקבלת רוח הסובלנות. המשטר האמריקאי הוא המשטר הכי קרוב ברוחו לרוח הליברליזם הקלאסי. וכמו שהפרדת הדת המדינה הוסכמה מפחד, כך אולי העברת הכח ל-2 מפלגות במקום לאין ספור שבטים שהם בבחינת אסון בשיטת משטר פרלמנטרית - שמראש מונעת את ההתחייבות של הפרט למדינה ובמקום זה הוא נאמן קודם למשפחתו ורק אז לשבט אליו הוא משתייך - יש בה מן היכולת לרפאות כמה ממחלות הילדות של ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע על איזה מחלות ילדות אתה מדבר. נראה לי שמה שעבורך הוא באג, עבורי הוא פיצ'ר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לראשונה אני מסכים אתך. אבל לדעתי אי אפשר להתעלם מתכונה מאד בולטת של החוקה האמריקאית והיא השמרנות וחוסר הגמישות שלה. זה לא תכונה רעה בלבד, אבל היא מתבטאת בכך שהחוקה הפכה למעין כספת המגינה על כל מיני רכיבים שהיו טעויות מלכתחילה או הפכו לכאלה עם הזמן. החוקה והמוסדות האמריקאים מגנים על מחדלים כמו התיקון הראשון (חוסר היכולת לפקח על מכירת נשק), העיוות של הענקת ייצוג יתר למדינות קטנות ומערכת של ביטוח בריאות חולה ובאחרונה גם בחירת שופטים לא ראויים לביה''מ העליון (השיטה מעדיפה שופטים המסתירים מן הציבור את עמדותיהם הפוליטיות והחוקתיות). לדעתי השיטה הבריטית הרבה יותר מתאימה לישראל. אכיפת שיטה המאלצת משטר דו מפלגתי על חברה שהשבטיות היא המאפיין הבולט שלה לא יכולה לעבוד. ערבים, ליברליים ודתיים אינם קהילות מוצא בלבד אלא אויבים טבעיים. אילוץ האויבים האלו להתכנס במפלגה אחת תפר את המאזן בין נבחרי הציבור כנציגי הציבור בשלטון לבין נבחרים שהם נציגי השלטון אצל הציבורים השונים. השיטה היחסית הבריטים מוכיחה שאפשר לשמור על ייצוג פוליטי של רעיונות ואינטרסים חשובים בד בבד עם ריכוז כוח פוליטי מספיק בידי מפלגות לאומיות (לא סקטוריאליות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל מדינה יש שיטה שונה, שמתאימה למאפיינים של האוכלוסיה שלה, לערכים ולמסורת שלה. האמריקאים לא אימצו את השיטה הבריטית הצרפתים לא אימצו את השיטה השוויצרית. ואנחנו לא אימצנו את השיטה הבריטית או הטורקית, למרות ששאלנו משתיהן כמה דברים. למה אתם (מופנה גם לקוזמו) חושבים השיטה שלנו לא מתאימה לנו, וששיטה אחרת תתאים יותר? מה הבעיות הכל כך נוראיות שהיא יוצרת שדורשות החלפה שלה? אני חושב שהשיטה הקואליציונית מתאימה לנו היטב. אני רק מצר על העלאת אחוז החסימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה היחסית של ישראל (בפליטת מקלדת כיניתי את השיטה האזורית הבריטית כיחסית) מקיימת מנגנון של פידבק חיובי עם מגמות סקטוריאליות ואירידנטיות המאפיינות את חברת השבטים והמהגרים של ישראל. השיטה מקדמת מפלגות כמו המפלגות החרדיות שכל המצע שלהן הוא העברת כספי משלם המסים לסקטורים שלהם. אנו רואים את הסימפטומים של התופעה הזו באמירותיו הסהרוריות של גולדקנופף. אחוז החסימה אינו המחלה אלא תרופה שיש לה תופעות לוואי לא סימפטיות. היא מלכתחילה היתה תרופה להתרססות של המערכת הפוליטית שמחבלת במשילות. תפקיד המערכת הפוליטית אינו לאפשר לאריק להצביע בעד מועמדים קיקיוניים שמייצגים איזה גוון או בן גוון במצע הפוליטי שלו, אלא להכריח אותו לבחור בין האפשרויות הריאליות ולתמוך בפוליטיקה של בריתות ושיתופי פעולה בין קבוצות שונות. אתה עצמך מתעקש על כיוון של שת''פ בין חילונים למסורתיים (בעיניי זה מקרה מובהק של בחירת השותף הלא נכון). כך, אתה עצמך מעיד על הצורך בפוליטיקה של ברחתות פוליטיות וחתירה לקונצנזוס ולא לריסוס של המערכת. הטענה אינה שבחירות אזוריות הן פיתרון קסם שיביא מזור לכל המחלות של ישראל. הטענה היא שהשיטה היחסית היא הבחירה הגרועה ביותר עבור חברה שבטית מפולגת כמו הישראלית. הפיתרון אינו להכניס מפלגות של צמחונים ועלילות דם תימניות לכנסת. אלא לקדם פוליטיקאים הנוטים לבריתות פוליטיות, הרחבת הבסיס האלקטורלי ושיתוף פעולה על פני פלגנים ורדיקלים קיצוניים. טראמפ אינו תוצאה של המערכת הפוליטית האמריקאית (אנשי המערכת של המפלגה הרפובליקאית אפפעם לא תמכו בו). הוא תוצאה של כישלונה של החברה האמריקאית להתמודד עם בעיות של כלכלה והגירה. אני לא רואה שהמערכת הפוליטית שך ישראל מיטיבה יותר להתמודד עם הבעיות הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא מבין איזו רעה איומה יצרה או טיפחה השיטה הנוכחית. זו שיטה שמחייבת קואליציה בין נציגים של ציבורים שונים. לכל ממשלה יש קווי יסוד שמבטאים את הרצונות של הציבורים שבחרו בקואליציה. לכל אחד יש במי לבחור ובזכות זה אחוזי ההצבעה גבוהים ומבטאים היטב את רצון הציבור. החיסרון הידוע- כח גדול בידי מפלגות בינוניות שהן לשון המאזניים בין המפלגות הגדולות. זה לא חיסרון מובנה בשיטה, אלא תוצאה של התפלגות ההצבעה. דווקא הקטנת אחוז החסימה תקטין את הכח של המפלגות הבינוניות. ראה ערך בנזף [ויקיפדיה] שתי מפלגות אומר שהנציגות היחידה לחרדים למתנחלים ולערבים (to name a few) תהיה במסגרת שתי המפלגות הללו (אחת עם ערבים והשניה עם מתנחלים וחרדים? או שבשתי המפלגות יהיו נציגים של כל הסקטורים? פחח... זה יהיה היום! נציג ערביי הגליל עם נציג חרדי בני ברק ונציג מתנחלי חברון באותה מפלגה) איך הציבורים הללו אמורים להאמין שהנציגים שמייצגים אותם בתוך המפלגות הגדולות הם אותנטיים? אם אתה אומר בחירות אזוריות, כלומר שהמתנחלים יבחרו את נציגיהם והערבים את נציגיהם, איך החרדים יבחרו? מה יקרה אם הנציג של אשקלון או טבריה יהיה חרדי? ומה יקרה אם הוא לא יהיה חרדי? לדעתי בחירות אזוריות יגרמו להסתגרות נוספת של השבטים השונים ולא להשתלבות ביניהם. בארה"ב הסנטורים של טקסס מייצגים את כל טקסס. האם הנציגים של ירושלים ייצגו את כל הירושלמים, גם את הירושלמים החילונים (20% מהתושבים)? גם את הערבים? או שתחלק את ירושלים למחוזות בחירה דתיים ערביים וחילונים? אני מסכים שבחירות אזוריות יכולות להקטין את כוחם של החרדים שנהנים היום מייצוג יתר כי הם מצביעים כאיש אחד ובאחוזי הצבעה גבוהים במיוחד. הדברים שהצבעת עליהם נראים לי כמו אמירות בעלמא כל עוד לא העמדת זה מול זה את המצב הנוכחי והמצב הרצוי אחרי השינוי, והסברת איך שינוי שיטת הבחירות מוביל אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על איזה מפלגות בינוניות אתה מדבר? מפלגה בינונית זו הליכוד עם 30 מנדטים. השאר זה מפלגות קטנות ואחוז החסימה מונע כמה רסיסים. (וכמוך, איני מתלהב מ-% חסימה גבוה. עדיף להגיד לבוחר מראש מה הן האופציות ולא לבטל את קולו לאחר שבחר). הנקודה הקריטית היא אם אתה מרכיב קואליציה מ-2-3 מפלגות או מ-5-6. ברגע שיש יותר מדי מפלגות, "כל ממזר מלך". לא רק במובן שהמערכת הפוליטית הופכת למערכת של שוחד פוליטי למפלגות סקטור, אלא שכם כל ח"כ בודד הופך לקול מכריע במקרה של פילוג שווה בין קואליציה לאופוזיציה. זכור המקרה בו חה"כ אמסלם תבע לפתוח פתח לעליית מיליוני אתיופים נוצרים לארץ במחיר תמיכתו בקואליציה (או כדמי עונשין על כך שלא נבחר למשרה בה חפץ. לך דע). כל הטענות שלך סובבות סביב נושא הייצוג. מה לעשות שרוצים לא רק לייצג את דעת הציבור, אלא גם לתמוך בממשל ומשילות. אם לעומת זאת היית טוען שהתוצאות של בחירות אזוריות עשויות להיות קשות במקרה בו "דעת הציבור" של חלק גדול מן האלקטורט היא נאציזם-פוליטי, לא הייתי יודע מה לענות לך. (ההיסטוריה לימדה שהאנרכיה כפיתרון לנאציזם, רק חזקה אותו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הם המאפיינים, הערכים, המסורות 'הישראלים' שקובעים את שיטת הבחירות וממי בכלל ירשנו את השיטה הנוכחית? כאן, היו שהביעו את דעתם שהלהיטות לרפורמות קיצוניות בנוסח אינטרנציונלי הוא שורש רע, מעין נקיטת עמדה חיובית לשמרנות או שזהו החשש מהגרוע מכל. השיטה הנוכחית לא נהגתה מתי שהוא ולא התקבלה כתורה מסיני, היא נאפתה בחיפזון כלחם צר. הפתאומיות בנטישת המנדט (בעלי ההרשאה) הבריטי וזריקת האומה החדשה והמבולבלת אל תוך המלחמה עם צבאות ערב ב-1948, אילצה את הפקידות להיצמד לתקנות הבחירות לאסיפת הנבחרים היהודית הראשונה בארץ ישראל המנדטורית שנוסחו ב-1918 ולא לפתח דיונים מהותיים בנושא.זאת הייתה שיטה שתאמה את הפיצול הנפוץ ביישוב היהודי הזעום ובשילוב הנטייה לאמץ את האדמיניסטרציות מהכובש - על תיקוניה הלא מהותיים - כך היא נוהגת גם כיום. השיטה הזאת לא הוחלפה ולא רק בגלל הנטייה הטבעית לשמרנות, אלא גם - או בעיקר - כי היא שירתה את המפלגות/האליטות השולטות להמשיך לשלוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף מדינה לא באמת אימצה שיטה בגלל שהביא מתאימה למאפיינים של האוכלוסיה שלהף לערכים שלה או למסורת שלה. מדינות אימצו שיטה שהיו באופנה, שמנהיגי המדינה בזמן האימוץ חשבו שהיא תואמת לאינטרסים שלהם וכו'. אם מישהו היה נותן לך רשימה של מאפיינים של החברה הדנית והניו זילנדית ורשימה של מאפיינים של השיטות שלהן לא היית יכול לדעת בודאות מי שייך למי. אמנם לא קשה למצוא נימוקים למה השיטה הבריטית מתאימה למאפיינים של האוכלוסיה הבריטית, אבל באותה מידה, לא היה קשה למצוא נימוקים מרשימים באותה מידה למה השיטה האמריקאית מתאימה למאפיינים של האוכלוסיה הבריטית. יותר מזה, כל המדינות (כולל ישראל) שינו את השיטה שלהן כל הזמן. בכל המדינות מתקיים דיון ער על איך לשפר את השיטה ומה כדאי להעתיק ממדינות אחרת. זה לא ש''השיטה שלנו לא מתאימה לנו'' אלא ש''השיטה שלנו'' נכתבה על ידי בני אדם, וככזו היא פגומה ולכן לשפר אותה, ואפשר וראוי ללמוד מה מצליח ומה נכשל בשיטות שנהוגות במדינות אחרות. ספפציפית, אני חושב שצריך להיות מוסכם שהשינויים האחרונים בשיטה הישראלית (העלאת אחוז החסימה, החוק הנורווגי, ממשלת חילופין, אי אמון קונסטרוקטיבי..., למיטב ידיעתי, אף אחד מהם לא ניתן למשה בסיני) דירדרו את המערכת הפוליטית למצב של חוסר תיפקוד קיצוני (מערכות בחירות אין סופיות, ראש ממשלה עם תמיכה של פחות מעשירית מהאוכלוסיה, מפלגות פרסונליות, נסיון להפיכה משפטית, חוסר תפקוד ממשלתי, משטרה שהופכת להיות מליציה פאשיסטית, ראש ממשלה תחת משפט פלילי ...) וכשזה המצב, אני לא מבין איך אפשר לצפות מהאוכלוסיה לא לשקול שינויי שיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שדרדר אינו השינויים בשיטת הממשל הישראלית. הם תרמו לכך במקצת, אבל הבעיה העיקרית היא הקיטוב העמוק. אם נסתכל על ארצות הברית, שסובלת מבעיה בסיסית דומה: יש שם אמנם להלכה שתי מפלגות, אבל זרמים שונים בתוך המפלגות ומסורת ארוכה של שיתוף פעולה בין המפלגות בנושאים שונים. בשנים האחרונות זה די נעלם. דוגמה למקרה יוצא דופן כזה הוא העברת הסיוע לאוקראינה, ישראל וטאיוון בתמיכת במרכז והתנגדות הקיצוניים משתי המפלגות. יש כל מיני הצעות שנזרקות לשינוי, ולא ברור איך הן מתמודדות מול קיטוב עמוק. יש לך הצעה לשיטה שונה והסבר איך היא אמורה לעזור לפתור את הבעיות שהעלית בפסקה האחרונה? (ולא בדרך של „לבחור מישהו שאינו נתניהו״. הסערה שאני שולף מול העוגן הזה היא שנתניהו מטיל וטו על כל הצעת שינוי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההצעה שלי, בתור התחלה, לבטל את ''חוקי המשילות''. אחר כך, ברור לי שהשיטה פגומה אבל אני לא בטוח מה כדאי להעתיק משיטות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר לכל הטיעונים של בעד שיטה כזאת או נגד שיטה אחרת, אני חושב שעצם זה שהדיון הזה הוא על סדר היום הוא הסחת דעת מהונדסת וזה לא מקרי שהקולות ששמים את הדיון הזה על סדר היום מגיעים מאלה שמחזיקים כרגע בשלטון (או תומכים בו). אנחנו מפסידים בדיון הזה ברגע שאנחנו מסכימים להשתתף בו. הדיון על חוקי המשחק, במקום לנהל את סדר היום במסגרת כללי המשחק הקיימים, זו הדרך של הליכודניקים (רבתי) להתחמק מדיונים על כלכלת ישראל, סדר העדיפויות, המצב הביטחוני, הביטחון האישי של האזרחים, חינוך, בריאות, מיסוי ועוד כל מיני דברים שפעם חשבו שממשלה נבחרת צריכה לטפל בהם. אז במקום לנהל את הקרב הפוליטי בזירה בה כולם יודעים (גם הם עצמם) שהם כישלון מהדהד ומשום שהמציאות לא מאפשרת להם לדבר על הקונקרטי שכולנו רואים מחוץ לחלון הבית, פתאום כולם הופכים להיות פילוסופים, פסאודו אבות מיסדים ואנשי מדעי המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה(?) על שהחזרת אותי לקרקע המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר את ההוא שהלך לחדרה של רינה בתקווה לקבל מינוי ובסוף הוא מוצא את עצמו יושב על הספסל מול הסופרסל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> החוקה והמוסדות האמריקאים מגנים על מחדלים כמו התיקון הראשון (חוסר היכולת לפקח על מכירת נשק), העיוות של הענקת ייצוג יתר למדינות קטנות ומערכת של ביטוח בריאות חולה ובאחרונה גם בחירת שופטים לא ראויים לביה"מ העליון (השיטה מעדיפה שופטים המסתירים מן הציבור את עמדותיהם הפוליטיות והחוקתיות). האם יתרונה של מדינת ישראל כמדינה קטנה שמאפשרת גמישות שאין אותה בפדרציות למשל, אין ביכולתה למנוע או למזער את העיוותים שמנית? >>לדעתי השיטה הבריטית הרבה יותר מתאימה לישראל. אכיפת שיטה המאלצת משטר דו מפלגתי על חברה שהשבטיות היא המאפיין הבולט שלה לא יכולה לעבוד. ערבים, ליברליים ודתיים אינם קהילות מוצא בלבד אלא אויבים טבעיים. אילוץ האויבים האלו להתכנס במפלגה אחת תפר את המאזן בין נבחרי הציבור כנציגי הציבור בשלטון לבין נבחרים שהם נציגי השלטון אצל הציבורים השונים. כבר כיום, יש איחוד סמוי/גלוי שמתכנס ל-2 קבוצות/גושים. רעיון 2 המפלגות שנכפה על 'השבטים הישראלים' ככפיית הר כגיגית יכול לפשט את המורכבות הפוליטית הישראלית ובכך גם לסייע למצביע הנבוך ואפילו לרסן במידת מה את הקצוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפרלמנט הבריטי1 יש היום נציגים של 10 מפלגות ועוד 13 נציגים עצמאיים. יד במקרה רוב מוחלט לנציגים של מפלגה אחת. מה שאין שם, יש בארצות הברית וכנראה יהיו בישראל זה סלמנדרות2 שמשגשגות בתנאים אפלוליים כמו שיש היום. 1 הפרלמנט של הממלכה המאוחדת [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארה"ב הסלמנדרות די מוגבלות - החוקים שקובעים את האלקטורים לא קיימים שנים ולא משתנים באופן דינמי. מאידך, בבריטניה יש סלמנדרות רציניות מאוד - הייתי מפנה לויקיפדיה אבל תמיד יותר כיף להאזין ל CGP Grey. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם משתנים פעם בעשר שנים. ב־2020 היה סיבוב כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ממש מדוייק. ז"א, השיטה בבריטניה באמת לא מוצלחות אבל זה לא Gerrymandering (להבדיל מארה"ב, קביעת גבולות מחוזות הבחירה בבריטניה כבר לא נעשית על ידי פוליטיקאים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הזה שצריך לקבוע כל הזמן את גבולות אזורי הבחירה, מובא תמיד כטיעון נגד בחירות אזוריות. אני לא מאד מתרשם. א. אם זה נותן בגלוי או בסמוי עניין לפוליטיקאים לעסוק בו. זה לא נורא בעיניי. יש הרבה תחומים אחרים בהם פוליטיקאים יכולים להזיק יותר. ב.צריך גם לשאול מדוע צריך לשנות את אזורי הבחירה כל הזמן. בבריטניה אזורי הבחירה צריכים להיות פחות או יותר זהים מבחינת גודל אוכלוסיית הבוחרים ולכן צריך לעדכן כל 10 שנים. זה אומר גם שטווח השינויים די מוגבל. ההשפעה של השינויים בד"כ זניחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבני ברק הצביעו בבחירות האחרונות 87,000 מצביעים, ברמת גן הצביעו 90,000 מצביעים, ובגבעתיים הצביעו 34,000 מצביעים. בסך הכל הצביעו בבחירות 4,760,000 מצביעים מה שאומר שגודל של מחוז בחירה הוא בערך 40,000, או, במילים אחרות, צריך היה לחלק את גבעתיים, בני ברק ורמת גן הצמודות ל-5 מחוזות בחירה. לא צריך להיות גאון גדול לראות שבחלוקה אחת יש עתיד תקבל את כל חמשת חברי הכנסת, בחלוקה שניה יש עתיד תקבל 2, והליכוד, ש"ס ואגודת ישראל יקבלו אחד, ובחלוקה שלישית יהדות התורה תקבל שני חברי כנסת, ש"ס אחד, יש עתיד אחד והליכוד אחד. או, במילים אחרות, מי שמשרטט את אזורי הבחירה יכול לקבוע את תוצאות הבחירות. א. נראה לי שאתה מפספס את הבעיה. פוליטיקאים שמצליחים לקבוע את גבולות מחוזות הבחירה יכולים לקבוע שהם ימשיכו לשלוט ולהמשיך להזיק. ב. צריך לשנות את איזורי הבחירה בגלל שהרכב האוכלוסיה משתנה. אנשים עוברים ממקום למקום, תינוקות נולדים, אנשים מתים, אנשים מהגרים... בבריטניה, כאמור, השינויים מוגבלים יחסית בגלל שהם נעשים על ידי "ועדה מקצועית" ויש כל מיני הגבלות חוקיות, בארה"ב המצב שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, נתת נימוקים טובים. עיוות ההצבעה היחסית הוא אחד ממאפייני הבחירות האזוריות. מי שירצה יקרא לזה מאפיין ומי שירצה יקרא לכך באג. ההדגמה הבולטת של מה שטענת היא ארה"ב, בה תוצאות הבחירות נקבעות ע"י 5-6 מדינות, לא חשובות ביותר. בבריטניה משום מה זה לא קורה. זה אומר בעיקר שאף שיטה אינה חסינה בפני כל הבעיות שפילוגים שונים של הצבעה עשויים ליצור. העיוות הנ"ל הוא המחיר של הרצון לחזק את המשילות גם אם המחיר הוא ייצוג לא יחסי של רצון הציבור. השיטה "שלי" היא חלוקת הארץ ל-40 אזורי בחירה שכל אחד מהם יבחר 3 ח"כים. יצירת אזור בחירה משכונה אחת בבני ברק, שכונה בקרית שמונה ורחוב באילת, נראית לי בלתי סבירה. כל אזור בחירה צריך להכיל כ-120,000 בוחרים והם צריכים להיות רציפים גאוגרפית. מה שלא חשבתי עליו הוא שהשבטיות בארץ מתבטאת גם בהתרססות גאוגרפית. אזורי בחירה באיו"ש יבחרו בימין-דתי, בירושליים חרדים ובת"א במרץ. זו בעיה. (אבל יאמר שהשיטה האזורית מצמצמת את הבעיה ולא מרחיבה אותה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובה 768915 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציפות גיאוגרפית זה ממש לא מספיק. תסתכל למשל על המחוז הרביעי באילינוי. יש דרכים לשרטט מחוזות בחירה באופן ניטרלי. CGP Grey מדגים את הבעיה ונותן פיתרונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נכנס כאן לפירוט שלא רציתי ואני חושב שהוא לא עד כדי כך חשוב. בריטניה יותר הומוגנית מישראל ויתכן שזה מכשול שלא מאפשר השוואה. בכל אופן, בבריטניה מעדכנים את האזורים כל 10 שנים. אני בטוח שיש ויכוחים בלי סוף על החלוקות, אבל אף גורם רציני לא טען שהחלוקות השפיעו באופן משמעותי. לשם ייחוס, בבריטניה היתה תקופה ששיטת החלוקה היתה ידועה ברבים כמושחתת. היתה ידועה תופעה של "מחוזות רקובים" שהיו דלי תושבים והיה קל לקנות אותם. העובדה שיש מאמרים והצעות איך לעשות את החלוקה, לא אומרת שזו בעיה חשובה של המערכת. ההבדל הגדול בין המפלגות הגדולות לבין מפלגות השוליים, מרמז כי לחלוקה המדוייקת אין כל כך השפעה. אגב, רוב המשברים הפוליטיים בבריטניה היו בתוך מפלגת השלטון ולא בין המפלגות השונות. איך מחלקים? להחלטה אם רחוב מסויים בחולון ישתייך למחוז הבחירה של בת ים או של של חולון, יש לדעתי חשיבות מוגבלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעשה סדר, אנחנו מדברים על שתי מדינות שונות: בריטניה וארה"ב. בבריטניה החלוקה נעשית על ידי ועדה מקצועית, לכן אין הרבה ויכוחים על החלוקה ואין טענות לסלמנדרות (יש טענות ליצוג לקוי, אבל זה נובע מחוסר התאמה בין שיטת הבחירות למערכת הפוליטית). בארצות הברית החלוקה נעשית על ידי פוליטיקאים (זה שונה ממדינה למדינה), לכן יש שם הרבה ויכוחים על החלוקה והרבה סלמנדרות. לגבי ארה"ב, בוודאי שזאת בעיה חשובה, בבחירות ב-2022 לקונגרס באילינוי, למשל, קיבלו הדמוקרטים 55% מקולות המצביעים ו-82% מהמושבים. זה לא מקרה שזאת אותה מדינה מכאן. לגבי בריטניה, כאמור הבעיה היא אחרת, אבל היא בהחלט קיימת. בבחירות ב-2019 קיבלו השמרנים 43% מקולות המצביעים ו-56% מהפרלמנט, הליבדם, להבדיל, קיבלו 11% מקולות המצביעים ופחות מ-2% מחברי הפרלנמנט. הסרטון כאן מסביר את זה טוב מכשהייתי יכול. להחלטה אם רחוב מסויים בחולון ישתייך למחוז הבחירה של בת ים או של של חולון, אמנם יש חשיבות מוגבלת בגלל שמדובר בערים עם אוכלוסיה די דומה, זה לא נכון לרמת גן ובני ברק, או לכרמיאל ודיר אל-אסד. הסרטון כאן מסביר את זה טוב מכשהייתי יכול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, וזה אומר ששינוי כתובת הופך להיות הרבה יותר משמעותי. יותר מסתם לצורך הצבעה בבחירות לרשויות המקומיות. עכשיו יכול להיות ששינוי כתובת בתוך העיר ישנה מחוז בחירה ויאפשר להשתתף במשחק הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שינוי הכתובת יכול לקבוע באיזה בי"ס ילמדו הילדים? האם היית אומר שהגירה פנימית או שינוי כתובות מטעמים חינוכיים הוא בעיה חשובה במדינת ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
5:16 דקות זה לא מצדיק טענות ומענות, אבל עכשיו אתה חייב לי 5 דק'. אפאחד לא טען שעניין קביעת גבולות האזורים הוא פשוט ואיש לא הכחיש שיש הרבה עובדי ציבור לא הגונים שישמחו לעסוק בחלוקות. אוכל רק לחזור ולספר כי בניגוד לסיפורים ההיסטוריים על rotten boroughs, לא נראה ששאלת עדכון גבולות אזורי הבחירה מטרידה מאד את הציבור הבריטי הרחב. נניח שחלוקה ל-40 אומרת שאזור בחירה ממוצע צריך לכלול 120K בוחרים. בעיר א' יש 115K בוחרים ואילו בשכנתה עיר ב' יש 125K. לטעמי, עדיף לקפח מעט את תושבי עיר ב' מאשר ליצור עוד פינה שתזמן סיבוכים מנהליים ונוכלים שינסו לנצל אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא לא שזה "לא פשוט", אלא שזה נותן כח למשרטט מחוזות הבחירה להכריע את הבחירות. הנקודה היא לא ש"יש הרבה עובדי ציבור לא הגונים שישמחו לעסוק בחלוקות", הבעיה היא כשפוליטיקאים (להבדיל מאנשי ציבור) עוסקים בחלוקות. וזה הרי ההבדל בין ארה"ב לבריטניה. שאלת עדכון מחוזות הבחירה לא מטרידה מאד את הציבור הבריטי הרחב משום שזאת לא בעיה בבריטניה. שוב, בבריטניה מצאו פתרון טוב (יחסית) לבעיה הזאת, בארה"ב לא (ז"א בחלק מהמדינות דווקא כן, בחלק לא). לכן זאת בעיה בארה"ב, ולא בבריטניה. אלה שתי מדינות שונות בשתי יבשות שונות. יש בישראל 82 ערים. ב-7 מספר התושבים גדול מ-100,000 וקטן מ-160,000 (בית שמש, אשקלון, רחובות, בת ים, הרצליה, חדרה וכפר סבא), אז מצאנו 7 מחוזות בחירה, מה עם השאר? בירושלים יש כמעט מליון תושבים ובבית שאן יש פחות מ-20,000. ורבים מאזרחי ישראל לא מתגוררים בערים. אין דרך פשוטה למפות מחוזות בחירה מגבולות מוניציפלים (גם בבריטניה ובארה"ב אין קשר פשוט בין מחוזות בחירה ומחוזות מוניציפליים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הטיעונים נגד השיטה האמריקנית אינם רלאבנטים אליי, מפני שאמרתי שאני מעדיף את השיטה הבריטית. בחרתי בה לא בגלל בעיית הגדרת אזורי הבחירה. הרציונל הוא להקטין את מספר המפלגות בקואליציית השלטון. חשבתי גם ששיטה דו-מפלגתית הוא מבנה שלא מתאים לישראל. חברה שבטית ומפולגת כמו ישראל זקוקה ליותר מפלגות. מובן שבערים ירושליים, ת"א, חיפה וכל עיר אחרת שיש בה יותר מ-120K בוחרים, יהיו יותר מאזור בחירה אחד. אבל עד כאן עם תכנונים על הנייר ואפויים למחצה. כפי שכתב אביב, שינוי שיטת הבחירות הוא מאד רחוק היום מן הריאליה של המציאות הפוליטית כאן. מטרת הדיון היתה להוכיח ששיטת הבחירות היחסית כאן מקיימת מנגנון של משוב חיובי עם השבטיות, הפלגנות והאירידנטה שהן מחלות קבע של החברה הישראלית. בעיניי הדבר שחשוב להביא לידיעת הציבור זה את התאוריה שמטרת הדמוקרטיה המודרנית אינה למסור את השלטון לידי הבוחרים, אלא לסייע בידם לבחור את הנבחרים שיקיימו את השלטון והמשילות הטובים ביותר שאפשריים. כדי לפדט את הבעיה, אציג זאת כך: המועצה הנבחרת שלנו לא אמורה למפות כל בן גוון של טיפשות, בערות וקנאות בעם שלנו. הנבחרים שלנו לא די בכך שהם נבחרו על ידינו, הם צריכים גם להיות מן המובחר של החברה הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, חשבתי שכשהגבת לתגובה 768904 התייחסת אליה ולא לתגובה אחרת. בנוגע לשיטה הבריטית, בבריטניה אתה שומע הרבה פחות קיטורים על שרטוט מחוזות הבחירה בגלל שאתה שומע הרבה קיטורים על עצם השיטה ו(חוסר ה)הגיון שלה. הדיונים בבריטניה על שיטות בחירה אלטנרניביות הרבה יותר ערים מאלה שבישראל. למעשה, מספר התומכים בשינוי השיטה הוא באופן די עקבי כפול ממספר המתנגדים. כאמור, יש בישראל 82 ערים, 7 בגודל מתאים (בערך) למחוז בחירה יחיד. זה משאיר אותך עם שלוש בעיות, (א) 11 ערים עם אוכלוסיה גדולה מידי, (ב) 64 ערים עם אוכלוסיה קטנה מידי ו(ג)אוכלוסיה שלא גרה בערים. את הבעיה הראשונה לא תמיד כל כך קל לפתור על ידי פיצול. ברמת גן, למשל, יש 170,000 תושבים, אם תפצל אותה לשני מחוזות תקבל מחוז בגודל של 85,000 תושבים, אם תזכור שמחוז בית שמש הוא 160,000 זה נשמע לי קצת לא הוגן. את השניה והשלישית אני בכלל לא מבין איך אתה רוצה לפתור. עוד דבר שראוי להזכיר הוא שעל מנת שתוכל לקיים ועדה ציבורים שתקבע את החלוקה אתה צריך אמון ציבורי במומחים. בבריטניה האמון הציבורי במומחים הולך ונשחק, בישראל הוא כבר לא קיים. ראית את זה בבחירת שופטים, תראה זה הרבה יותר בשרטוט מחוזות הבחירה. אני מבטיח לך שאם למצביע ברמת גן יהיה כח כפול מלמצביע בבית שמש אני לא אהיה היחיד שישים לזה לב, מאחורי המטומטמים שמדברים בערוץ 14 יש אנשים חכמים שמאכילים אותם בעובדות (וב"עובדות") והם יחזרו על העובדה הזאת 100 פעמים ביום. הסיכוי היחיד של ועדה כזאת להתקיים בהצלחה הוא אם היא תהיה מכורה מראש לניצחון של הימין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כדאי לזכור שמחלות הילדות של השיטה האמריקאית כללו עבדות המונית שהדרך היחידה לסיימה היתה מלחמת אזרחים עם יותר מחצי מליון הרוגים, ושממאפיני מחלות הזקנה שלה כוללים כמה נסיונות לרצח של כל נשיא שכיהן במאה השנים האחרונות) (שיטת שתי המפלגות האמריקאית היא די יוצאת דופן בעולם הדמוקרטי, יש מקום כלשהו בין 191 המפלגות שקיימות דה פקטו בישראל לבין שתי המפלגות שקיימות דה פקטו בארה"ב. בשאר העולם יש בין 4 ל-12 מפלגות פעילות ואני לא בטוח אם זה כל כך גרוע. לא חייבים לקפוץ מקיצוניות אחת לשניה2) 1 הליכוד, יש עתיד, האיחוד הלאומי, נעם, עוצמה יהודית, תקוה חדשה, חוסן לישראל, ש"ס, אגודת ישראל, דגל התורה, ישראל ביתנו, העבודה, מרצ, חד"ש, תע"ל, רע"ם, הבית היהודי, הימין החדש ובל"ד. 2 אבל, אם מינימום מפלגות הוא טוב, למה לעצור ב-2? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 א) לדעתי, 2 מפלגות יכולות להוות כור היתוך מושלם לחברה הישראלית. ב) 2 מפלגות זה 'הרע במיעוטו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא ממש נכון. טראמפ לא זכה אף פעם ברוב בין הבוחרים. בוחרי טראמפ היו, בשתי מערכות הבחירות, קצת פחות ממחצית הבוחרים. אפילו אם מזניחי את מי שהצביעו למועמדים זניחים. וכן, אני לא מזלזל במשהו שהוא בערך חצי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תדאג, נראה שהם הולכים לתקן את זה השנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה די מצחיק שזה נאמר כביקורת על אמריקנים על ידי זה שניסח את הכותרת של הפתיל. רק ביבי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |