העולם שאחרי 7692
אחרי כל המילים היפות שאנשים כתבו פה, אין סיכוי שאוכל להשאיר הודעה שתזכר.
כולנו באולטינט אנשים צעירים (מי יותר ומי פחות), אבל זה כבר האדם השני שנהרג מתוכנו. הראשון, ירון בלום נהרג בפיגוע בבית-ליד, גם הוא כחייל. ועכשיו, עידו רזון. ילד בנשמה.
אדם חוזר הבייתה קרוב לחצות, חושב רק על מקלחת ולישון. מפעיל ת'מזכירה, ושומע הודעה מבהילה. פשוט נבהלתי.
נכון, אני לא מכיר את עידו אישית. נכון, היו כאלה גם באולטינט שהכירו אותו טוב ממני. ונכון ששנינו לאחרונה קצת התרחקנו מהדואר. אבל זה כואב. כואב לשמוע על מישהו שאתה מכיר, גם אם קצת, שנהרג.

מה אומר ומה אוסיף? אוכל רק לחזק את המשפחה, ואותנו, חבריו הוירטואליים. אני "שמח" על ההזדמנות שנתן לנו האייל הקורא, לכתיבת מספר מילים לזכרו.

עידו, לא נשכח אותך! היה חזק שם למעלה.

יהי זכרו ברוך.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים