לזכרו של עידו רזון

ארז צוקרמן

יום ו', 4/8/2000, 21:51

וכבר אמרו הכל, וזה כבר כל כך מיותר שאגיד משהו.

ועדיין, אני פשוט חייב.

עידו, אהבתי אותך מאוד. היית בנאדם מדהים. ראיתי בך את מה שכולם ראו בך, וזה היה המון.

בכל פעם שפגשתי אותך, יצא לי לחשוב אח"כ על זה במשך כמה ימים. פשוט קרעת אותי מצחוק.

אני לא חושב שהאדם נמצא בגוף שלו. עדיין, כשאובד מישהו, זה _כל כך_ כואב. אז הייתי חייב לדבר, גם עם עצמי, גם עם הקרובים אלי, וגם אליך, דרך האייל.

אני תמיד אזכור אותך עם החיוך.

עידו - _להתראות_.

ארז

ארז היקר,

335177

האייל האלמוני • בתשובה לארז צוקרמן

יום ה', 6/10/2005, 11:32

אני מסכימה איתך, נשמתו של האדם אינה הולכת לאיבוד. היא ממשיכה את דרכה ואת חייה לעולם שמעבר. שם ממשיכים החיים במימד שאנו בחיינו הגשמיים איננו מסוגלים לראות.כאילו יש זכוכית מפרידה ביננו לבינם, ואנו בכאבנו איננו יכולים לראות אותם שוב לעולם.
נהדר שאתה מסוגל להביע כך את רגשותיך למרות האובדן והדרגה והימים הקשים.
תודה
ט.

חזרה לעמוד הראשי

המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
RSS מאמרים \| כתבו למערכת \| אודות האתר \| טרם התעדכנת \| ארכיון \| חיפוש \| עזרה \| תנאי שימוש	© כל הזכויות שמורות