בתשובה ליו, 09/07/02 18:48
בנוגע לקונן ולחסמבה 77320
על קונן הברברי פורסמו בארה"ב עשרות ספרים ומאות קומיקסים שנכתבו בידי סופרים מודרניים כמו ג'ורדן ורוי תומאס ולא בידי המחבר המקורי ,
אלא שבמקרה הזה זה נעשה בהרשאתם ובשיתוף הפעולה של בעלי הזכויות על הדמות של קונן . ברוסיה ובסין ובישראל של שנות השישים לעומת זאת הסיפורים התפרסמו ללא הרשאתם וללא ידיעתם של בעלי הזכויות .
פרשה דומה אירתה לאחרונה גם בישראל כאשר פורסם ספר שהתיימר להיות הספר המסיים של סדרת "חסמבה " שעסק בדמויות כאנשים מבוגרים ועיוות אותן עד היסוד , ותיאר כמה מהם כהומוסקסואלים וכרוצחים סדרתיים ( בתוספת קטעיפ פורנוגרפיים להבהרת הדברים ) . וזאת ללא רשות בעלת הזכויות .
הגברת חנה מוסינזון בעלת הזכויות תבעה את מחברת הספר לדין וניסתה למנוע את הפצתו,אך בהחלטה תקדימית השופטת החליטה שבמקרה הזה חל על גיבורי חסמבה הדין של "אנשים ידועים " שכל אחד יכול לכתוב עליהם דברי רכילות כרצונו משל היו אנשים חיים. וזה אומר שבמקרה של סופרים של ספרים ידועים אין להם יותר שליטה על הדמויות שיצרו. כל אחד יכול לעשות בהם כרצונו מכאן ואילך ולכתוב להם המשכים כרצונו מבלי שהסופר יוכל לעשות דבר בעניין.
.דיון מורחב בנושא זה אפשר למצוא בתגובות למאמר זה :
בנוגע לקונן ולחסמבה 77326
וזה למרות התקדים של וולט דיסני נגד דודו גבע? הרי את אותו הטיעון טען דודו גבע ולמרות זה נאסר עליו להשתמש בדמותו של דונלד דק ללא הסכמת בעלי הזכויות.
כנראה, שיש חוק אחד לגברת מוסינזון וחוק אחר לדיסני.
בנוגע לקונן ולחסמבה 77541
מסתבר שאתה צודק . כנראה שיש חוק אחד לתאגידים כמו דיסני וחוק אחר למשפחות של סתם סופר שאין מאחוריו תאגיד בינלאומי עתיר ממון.
אמנות עם עו''ד צמוד 138173
לינק עבור מיצפטל:
כבוד השופטת לוקה בפיגור 114963
וואלה מגניב נראה מה היו אומרים בדיסני שמישהו היה רק מעיז לגעת במיקי מאוס בלי לשלם או לבקש רשות
שימוש הוגן 114983
מישהו אולי יודע האם יש הבדלים בחוקי זכויות היוצרים בין ארה"ב לישראל, במיוחד בעניין "שימוש הוגן" למטרות שונות?
כבוד השופטת לוקה בפיגור 115010
כזכור, דונלד דאק זכה להגנת ביה''מ הישראלי, אבל אולי זה בגלל שהוא לא בן אדם.
כבוד השופטת לוקה בפיגור 115014
גם דמות הנווד של צ'רלי צ'פלין הביסה את תשדירי מפעל הפיס.
בנוגע למשפט חסמבה 138191
הגברת חנה מוסינזוןזכתה בסיבוב השני במשפט כנגד ספרה הפארודי של שפרה האפרתי על חסמבה והישיגה צו איסור מבית המשפט המחוזי כנגד המשך פירסום הספר.
מה שמן הסתם יתן לספר הזה רק יותר פרסום משהוא ראוי לו , אבל לפסיקה זאת יש גם השלכות חשובות מאוד לגבי הזכויות של סופרים על דמויות יצירותיהם.
בנוגע למשפט חסמבה 138193
סליחה, אני חוזר על הלינק לכתבה על אמנות עם עו"ד צמוד אבל הוא רלבנטי כאן.
בנוגע למשפט חסמבה 150532
מחברת הספר השנוי במחלוקת כפרודיה על חסמבה שיפרה האפרתי
מדווחת במקום אחר כאן :

שפרה (יום שישי, 06/06/2003 שעה 11:03)

בתשובה לבור ועם הארץ
אני שמחה לבשר למי שלא יודע שהמשפט הסתיים השבוע, והשופט זפט קבע בכמה מהלכים מצויינים שאני זכאית!
הוא טען שדמויות חסמב'ה זכאיות להגנה, והציע דרך לבדוק זאת: לפי האפשרות לחזות מראש מה תהיה תגובת דמות מסויימת לאירועים הבאים בספר, אם אפשר לחזות איך יגיב למשל ירון זהבי לניסיון של מרגל להוציא ממנו מידע, והרי אפשר די בקלות, הדמות ירון זהבי זכאית להגנה כדמות. עוד הוא אומר, שאם מסירים את השמות מדף בספר, אפשר לנחש איזו דמות מדברת גם בלי השמות, וגם זו דרך להעריך אם היא זכאית להגנה או לא . עם זאת בספר שלי, אם מסירים את השמות מהדף, לעולם אי אפשר לדעת לאיזו דמות מחמב"ה אני מתכוונת, אם לא מכירים את הדמויות שיצרתי אלא רק את של מוזסנזון. הוא טוען שאין בין הדמויות שלי ושל מוסנזון כל קשר מלבד שמותיהן. וזה נכון! ומותר.
למשל, הוא נותן דוגמא שמישהו יצייר תמונה של אישה משונה, עם שלוש עיניים ופה עקום וכאלה, ויקרא לתמונה:
"המונה ליזה". הוא לא גנב את התמונה של דה ווינצ'י אלא יצר באמצעות השם שנתן לה, עוד קונוטציה בעיני המסתכל, וזה מותר לעשות ובדיוק מה שאני עשיתי.
לגבי הטענה שהכפשתי את שם מוסנזון ובספר כללתי תיאורים פורנוגרפיים ואנטי דתיים וכו' הוא הגיב, שזה תיאור מופרז, לדעתו, וגם אם כן הייתי עושה ככה, זה מותר לי, כי זה הספר שלי ולגב' מוסנזון אין זכות להתערב בתכנים של הספר שלי.
בקיצור, אם הם לא יערערו לעליון, אז הספר חי וקיים ויוצע למכירה בשבוע הספר בדוכן של "ספרות עכשיו".
קישור בעניין יש כאן :
אני מוצא את טענותיו של השופט מוזרות בלשון המעטה . הבה ונאמר שבארה"ב הן לא היו יכולות לעבור לעולם . שם אי אפ]שר להשתמש בדמויות של יוצר חי או שנפטר לפני כמה שנים בשמם המדוייק . אפשר להשתמש כמובן השמות דומים מאוד לצרכי פארודיה אבל לא בשם המפורש. ולדעתי זה הפיתרון שבו הייתה הגברת אפרתי יכולה להשתמש.
המשמעויות של הפסיקה הן שכל מי שרוצה יכול להשתמש כעת בדמויות של כל סופר ידוע שהוא רוצה כרצונו כל זמן ש"הפעולות שלהן אינן אלה שאפשר לצפות מהן". כלומר כל אחד יכול להשתמש כרצונו בדמויות של "מיכאל שלי " של מוסינזון או בדני -דין , או בדמויות של עירית לינור וכו' . לסופרים ולבני משפחתם לא תהיה יותר שליטה עליהן.
בנוגע למשפט חסמבה 150545
לא מדויק. במקרה של ספרה של האפרתי, ברור כי מדובר בפרודיה, ואין חשש שמישהו יחשוב כי זהו ספר המשך של סדרת ''חסמב''ה''. אם לעומת זאת מישהו יפרסם את הספר ''דני-דין במוקטעה'', בסגנון דומה לספריו של כרמלי, ובו הנער מתעתע בערפאת וחבר מרעיו והספר אינו נבדל מהותית (מבחינה סגנונית) מספריו של כרמלי, הרי שזהו מקרה שונה לחלוטין. דווקא השוני הקיצוני בין ספרה של האפרתי לבין ספריו של מוסינזון הוא שמעניק לספר הגנה, ובצדק לדעתי.

נכון שבארה''ב זה לא היה קורה. מצד שני, לא כל מה שקורה (או לא קורה) בארה''ב זה טוב. ובפרט, בתחום זכויות היוצרים, המצב בארה''ב הפך להיות דראקוני ואבסורדי גם יחד.
בנוגע למשפט חסמבה 150555
ועדיין המדובר בעלבון אמיתי לבני משפחתו של מוסינזון שהסופרת עוד היכניסה את דמותו לצד הדמויות שעליהם כתב כדי להוסיף על הלעג ליצירתו .
אני רואה בכך פגיעה אמיתית בסופר באישיותו וביצירתו ומצדד בכך בתובעים. לדעתי אפשר היה לפתור בקלות את העניין של הפרודיה על ידי שינוי קל בשמות. פרודיות כאלה כבר נעשו בעבר לרוב על ידי שינוי שמות אבל הדמויות היו תמיד קלות מאוד לזיהוי . וגם בטלוויזיה. כלומר לא עצם הפרודיה היא עומדת כאן לויכוח אלא צורתה . מיותר לאמר שאני גם רואה את רעיונותיה של המחברת כמרגיזים במיוחד וכשגויים , אבל זאת הייתה כוונתה, להרגיז ואינני יכול להלין על כך.
בנוגע למשפט חסמבה 150556
אתה חושב שאם זה היה הפוך אז הכל היה בסדר? נניח אם היא היתה כותבת ספר ומציגה את אלימלך זורקין כפרופסור לפילוסופיה שמנהל בסתר אגודה לנתמכי סעד. או אולי הנבל הערבי ההוא שהתגייר והפך לציוני נלהב שעובד בקק"ל.
בנוגע למשפט חסמבה 150563
כי אז זה היה אותו הדבר בדיוק , ניצול של יצירתו של סופר אחר למטרות שבהם הוא בני משפחתו אינם מעוניינים בהם נקודה .
בנוגע למשפט חסמבה 150595
ואחרי שינוי קל בשמות משפחתו של מוסנזון לא תיעלב?
בנוגע למשפט חסמבה 150616
יש הבדל בין ''להרגיז'', ואף ''להעליב'', לבין עבירה על החוק. עם כל הכבוד לאלמנתו של מוסינזון, עלבון לא תובעים בבית-משפט.
בנוגע למשפט חסמבה 150625
הגברת אפרתי הנכבדה שלחה את כתב היד שלה לגברת מוסינזון . הגברת מוסינזון הבהירה לה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהיא אינה מעוניינת שכתב יד זה יצא לאור משום שהיא רואה בו ביזוי של ערכיו של בעלה ופגיעה בו .
הגברת אפרתי הוציאה לאור את הספר בניגוד לבקשתה המפורשת של הגברת מוסינזון , אז היא תבעה אותה לדין ולמרבית הצער הפסידה .
יש לקוות שמשפט חוזר בבית המשפט העליון ישנה את פסק הדין .
בנוגע למשפט חסמבה 150644
האפרתי (ולא "אפרתי") שלחה את כתב-היד לגב' מוסינזון כדי לקבל הקדמה או סוף-דבר מפרי עטה. במקום זאת, היא קיבלה דרישה שלא לפרסם את הספר. עם כל הכבוד לגב' מוסינזון, אין לה כל זכות להציג דרישה שכזו בשל הפגיעה בבעלה. גם התביעה לא הוגשה בשל הפגיעה בבעלה (כלומר, זאת היתה הסיבה האמיתית לתביעה, אך לא נושא התביעה). למרבית השמחה, התביעה נדחתה.

צא וחשוב: אם האפרתי היתה כותבת ספר השם את מוסינזון ללעג ולקלס באופן חמור יותר, וזאת מבלי להשתמש בדמויות מ"חסמב"ה", הרי שאלמנתו לא יכלה להגיש תביעה כלל. אין שום דבר לא חוקי בפגיעה בכבודם של אנשים (כל עוד לא מדובר בלשון הרע וכיוצ"ב, כמובן), אפילו אם הם מתים. גם אם זה לא נחמד, זה חוקי, וטוב שכך.
בנוגע למשפט חסמבה 150648
יש כאן שילוב של דברים : גם הפגיעה בשמו של יגאל מוסינזון ,שהוא עצמו ודיעותיו בוזו לאורך הספר , וגם השימוש בדמויות שהוא יצר והשתמש בהם במשך עשרות של שנים שוב על מנת לפגוע בהם ולהציגם ללעג .
כפי שכבר אמרתי המשמעויות של פסק הדין הם שלשום סופר אין יותר שליטה על מוצרי רוחו , כל אחד יכול לעשות בהם כעת ככל העולה על רוחו ללא חשש הוא רק צריך להסביר שהמעשים של הדמות הם לא כאלה "שניתן היה לצפות שיעשו ". כלומר יכול מישהו לשבת ולכתוב ספר המשך ל"שירת הסירנה " ( אגב שילוב דברי ביזוי וניבול פה נגד עירית לינור ) ולהציג את הדמות הראשית שם כקורבן מייבב של גברים ולהסביר אחר כך שאין בכך כך רע משום שהדמות המקורית הרי לא הייתה יכולה להתנהג כך. יכול מישהו לקחת את דמות הבלש של יאיר לפיד ולכתוב עליו ספר שבו הוא מוצג כרוצח סידרתי ( אגב שילוב דברי ביזוי וניבול פה כנגד יאיר לפיד ויצירתו ) ואחר להסביר שאין בכך כל רע וכמובן אי אפשר יהיה לעשות לו דבר שהרי כפי שיסביר הכותב "הדמות המקורית ברור שהיא לא תתנהג כך ".הסופר המקורי אינו יכול לעשות דבר בעניין .
יש רק דמות אחת בעולם הספרות בארץ שתהיה חסינה וזהו הוא "קופיקו " של תמר בורנשטיין לזר ,וזאת משום שבעלה של הגברת לזר הוא איש עסקים ממולח שכבר דאג להגן על היצירה של אישתו מדברים כאלה בדיוק באמצעים שונים . רוב הסופרים בארץ למרבית הצער אינם אנשי עסקים ממולחים כאלה.
הדבר שבאמת מדהים אותי זה עצם החוצפה. היא באמת ציפתה שהגברת מוסינזון תכתוב לה הקדמה או דברי ברכה לספר כזה ?
בנוגע למשפט חסמבה 150649
כאמור, הפגיעה בשמו הטוב של מוסינזון, גם אינה נחמדה, היא חוקית. ביום בו דברים לא נחמדים יהפכו להיות לא חוקיים, תהיה לך סיבה אמיתית לדאגה.

כיצד דאג בעלה של הגב' בורנשטיין-לזר להגן על "קופיקו" מפני פרודיה? נדמה לי שהדבר אינו אפשרי, אבל יתכן כמובן שאני טועה, ואשמח לשמוע פרטים.
בנוגע למשפט חסמבה 150650
אני דיברתי גם על עצם השימוש בדמויות של המחבר ללא רשותו או רשות משפחתו שזה ההשלכות של המשפט הזה.כל סופר שאי פעם יצר דמות ידועה ומוכרת בארץ הזאת נפגע כתוצאה מהמשפט הזה.
ואשר לקופיקו עד כמה שאני יודע אי אפשר להשתמש בשמו המפורש למטרות פרודיה ( אם כי מן הסתם אפשר להשתמש בדמות דומה עם שם דומה ) מאחר שזהו סמל מסחרי רשום TRAD MARK .
בנוגע למשפט חסמבה 150651
ואגב ההשלכות של המשפט הן גם כלפי חו''ל . יכול עכשיו איזה ישראלי לשבת ולכתוב הרפתקה פארודית של הארי פוטר עם שמו המפורש ואי אפשר יהיה לעשות לו כלום בגלל הפסיקה הנ''ל .
ואולי לא לדווקא לפוטר כי הוא מוגן באמצעים דומים לאלה של קופיקו אבל לדמויות ספרותיות וקולנועיות אחרות.
בנוגע למשפט חסמבה 150652
האם תוכל לתאר את המצב בחו"ל? אני כמעט בטוח ששמעתי, כי בארה"ב, למשל, אין כל הגבלה על פארודיה לשם פארודיה, על כל דמות שהיא, כל עוד הדמות לא מנוצלת למטרות אחרות, ולא מתיימרים להיות היוצר המקורי.

למשל, בארה"ב, האפרתי הייתה יכולה לפרסם את ספרה ללא כל בעיות, כחלק מזכות חופש הביטוי שלה, אך אם הייתה, למשל, שמה בפי דמויות חסמב"ה פרסומת לאפטר-שייב, אותו הייתה מוכרת, היא הייתה מוצאת עצמה משלמת פיצויים לגברת מוסינזון.

האבחנה לא ברורה לי, בדיוק, אבל נדמה לי שיש כזו, והמצב בישראל לאחר הפסיקה הזו אינו כל כך מפתיע או מיוחד.
בנוגע למשפט חסמבה 150654
אינני עורך דין מומחה , עד כמה שאני יודע כאשר מופיעות בארה''ב פארודיות על דמויות ידועות מהתרבות הפופולארית במגזינים כמו ''מאד '' הם לעולם אינם משתמשים בשם המדוייק אלא בשם דומה ,כמובן לכל ברור למי הכוונה.
לדוגמה כאשר עושים פרודיה על סופרמן קוראים לו לדוגמה ''סופרדופרמן'' וכאשר עושים פרודיה על קפטין קירק יקראו לו ''קפטין ג'רק '' וכך הלאה .
יש לעומת זאת את הסיפורים בפנזינים שמשתמשים בשמות המדוייקים ובהם כבר עסקתי במקום אחר.
בנוגע למשפט חסמבה 150849
מצטער, כל הדוגמאות שאתה מביא לדברים האיומים והנוראים שעלולים לקרות עכשיו בחסות החוק, לא נראים לי בכלל איומים ונוראים. מקסימום טעם רע, בשום מקרה לא עוול מוסרי למישהו.

אני לא הייתי עושה אפילו את ההבחנה של השופט, האם צפוי שהדמות המקורית היתה מתנהגת כמו הדמות בפרודיה. הייתי רוצה להרשות הכל, חוץ מהעתקה של טקסטים ממש. למען האמת זו נראית לי הבחנה מוזרה קצת.

רוצה לפרסם ספר? קח בחשבון את האפשרויות הבאות: יקרעו או יזניחו עותקים כאלו ואחרים; הוא יעמוד בחלון ראווה לצד ספרים איומים ונוראים; והוא ישמש חומר לפרודיות. רוצה להיות מפורסם? קח בחשבון את האפשרות שתהיה בעצמך חומר לסאטירות. בכל מקרה, הסכנה גדולה יותר רק ככל שהיצירה שלך ואתה עצמך מצליחים יותר; כמחיר של תהילה זה לא נראה לי יקר מדי.
בנוגע למשפט חסמבה 150851
הפרשיה הזאת ללא ספק עשתה שירות טוב להאפרתי שהמשפט עורר עניין ביצירתה שהייתה שוקעת לתהום הנשיה של האדישות בלעדיו,ונתן לה אפשרות להיראות כאבירת החופש וזכויות הסאטירה וכל זה , ועל כך היא צריכה להודות לגברת מוסינזון מכאן ועד הודעה חדשה .
מצד שני הוא עורר עניין מחודש כל שהוא גם בחסמבה , שלא הייתה בדיוק במרכז העניינים בשנים האחרונות .
בנוגע למשפט חסמבה 150860
זה קשור לתגובה שלי?
(אם לא, לא נורא, אני רק רוצה להבין)
בנוגע למשפט חסמבה 150886
לא.
בנוגע למשפט חסמבה 150661
יש משפטנים בקהל? למיטב ידיעתי אין מניעה מפרודיה (ישירה) על trademark, אבל על הכותב לציין משהו בסגנון "השם קופיקו הוא סימן רשום של ..., ויצירה זו לא באה לערער על הזכויות החוקיות של בעל הסימן הרשום".
בנוגע למשפט חסמבה 150662
נראה לי שאנשי חברת וולט דיסני לפחות לא יסכימו איתך . כאשר דודו גבע עשה פארודיה על דונאלד דאק בשנות השמונים הם תבעו אותו לדין על כך וזכו במשפט.
כאשר מישהו מעז לכתוב בארה''ב או באירופה סיפור שבו מככב טרזן בשמו המפורש רוב הסיכויים שבתוך כמה ימים תוגש כנגדו תביעה משפטית מיורשיו של אדגר רייס בוראוז .
אבל כנראה שלא דינה של אלמנתו של סופר כדינם של אנשי עסקים רבי כוח .
בנוגע למשפט חסמבה 150705
גבע לא נתבע על הפרת סימן רשום (הוא לא רשם ''דונאלד דאק'') אלא על הפרת זכויות יוצרים, למיטב ידיעתי. העובדה שבית המשפט פסק לחובתו של גבע היא כתם באמינותה של מערכת המשפט הישראלית, לטעמי.
בנוגע למשפט חסמבה 150715
בעניין הזה אני מסכים איתך. גבע לא היה צריך להפסיד .
בנוגע למשפט חסמבה 150590
מן הסתם אפשר לזהות גם את מערכונם של חברי ''החמישייה הקאמרית'' על חסמבה (בו מסרב ירון זהבי לקבל תרומת דם מהתימני) כפארודיה באותה צורה שבה מזוהה הספר של שפרה.
מה שלא ברור לי, אם גם המערכון של ה''קומדי סטור'' שבו דנידין חוזר בדמות מנייאק שסתם מתעלל באנשים הוא נבדל מהותית מ''דנידין במוקטעה'' ואם הוא מסוגל להעליב את יוצרו.
בנוגע למשפט חסמבה 150603
לא ראיתי את המערכון של
הקומדי סטור כך שאינני יודע מה בדיוק היה שם . בכל אופן פרודיות כאלה על דנידין כבר היו למשל בזו ארץ זו בעולם הזה כך שאין כאן כל חדש.
כאמור הדבר המרגיז באמת בספר של האפרתי לא היה השימוש בדמויות החסמבאים ( כבר עשו את זה כמה פעמים בעבר והרבה יותר טוב והרבה יותר מצחיק ) אלא השימוש המעליב בדמות הסופר .

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים