עידו 7739
שלושה ימים עברו מאז שהודיעו לי שעידו נהרג.

בהתחלה, חשבתי שזה חלום רע. סיוט שממנו אני אתעורר בשלב כלשהו, ואז אני אוכל להתחבר לאינטרנט ולדבר שם עם עידו, כמו תמיד. כי הלוא תמיד היה אפשר למצוא את עידו כדי לשאול אותו שאלות, להעביר חוויות על היום, או סתם לדבר.
רק בהלוויה התחלתי לעכל את העובדה שזה לא יקרה.

עידו היה בין האנשים היותר אופטימיים שהכרתי. הוא תמיד היה מקדם את פני עם ''היי'' מאושר, גם באינטרנט וגם בפגישות לא וירטואליות, ומיד שואל לשלומי. תמיד מתעניין, רוצה לדעת, לעזור במקרה שצריך.
קשה לחשוב על זה שלעולם לא אוכל לדבר איתו יותר.

היה שלום, עידו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים