בתשובה להאייל האלמוני, 10/12/24 22:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אנחנו מפנטזים שינוי אצלם ואצלנו שיאפשר שתי מדינות שלא נלחמות זו בזו, למה לא לפנטז שינוי אצלם ואצלנו שיאפשר מדינה אחת שאזרחיה לא נלחמים אלו באלו? למה אתה חושב שהראשון יותר קרוב לריאליות (או "מסלול קצר יותר" כדבריך)? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהבעיות הבטחוניות והכלכליות בשתי האפשרויות די דומים. לכן נראה לי שזאת שאלה של דעת קהל, מה יהיה יותר קל לשכנע את הישראלים והפלשתינאים. היום חלק גדול בשתי האוכולוסיות מאמינות שיש להן אפשרות שלישית שהחמאס ובנט מוכרים להם (מהים עד לנהר והאוכלוסיה השניה תעלם או תהפך להיות חוטבי עצים ושואבי מים), ולכן שתיהן בוחרות שלא להכריע. נראה לי שאם יבוא יום ושתי האוכלוסיות יצטרכו לבחור באחת מהאפשרויות, שתיהן יבחרו בהפרדה. אני לא רואה את ''הישראלי הממוצע'' מוותר על הדגל, ההמנון, חוק השבות או המשלחת לאולימיפיאדה, אני כן רואה אותו מוותר על חברון. אני חושב שזה המצב בפוטנציה גם אצל הפלשתינאים. לכן, נראה לי שזאת אפשרות סבירה יותר. כמובן שיכול להיות שאני טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרדה גיאוגרפית מאד מקטינה את החיכוך היומיומי. מבחינת הבטחון השוטף מדינה מעורבת היא סיוט משטרתי ושב''כי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |