בתשובה לאריק, 07/03/25 1:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קשה להשוות בין אביעד ליובל ז״ל, גילאים שונים, רקעים שונים ומציאות אחת. אפשר להעריך בסבירות מה שמאחר ויובל הוא גם יותר מיומן בשימוש בנשק אישי ומן הסתם גם יותר שקול בתגובותיו לאור גילו ורקעו המקצועי אז יתכן והוא היה נוהג אחרת. כך או כך, הפוך והפוך בה, והטרגדיה תהיה אותה טרגדיה. כך זה היה וכך זה קרה. כולם רוצים להרוג את האיש הרע ולפעמים הורגים את האיש הטוב בלי כוונה. זה לא קשור למשנתו הפוליטית של היורה ולעובדה שכולם רוצים לראות את הרע מת ולא חי. ואם המדינה רוצה שכל נושאי רישיון הנשק האישי יהוו כח מכפיל לכוחות הבטחון ולא רק בהצהרות אז היא חייבת להכשיר אותם למקרים הללו או לפחות שיצרפו אותם לכוחות הבטחון שיופעלו בעת הארוע. לרוב אם 2 ניצים רבים באמצע הרחוב, צד ג׳ לא יצטרף להפריד - ובוודאי שלא יוציא נשק - וכולם יחכו למשטרה שתגיע. במקרים בטחוניים ( איך יודעים שזה בטחוני?), כל מי שמסוגל לעשות משהו בין אם לקום ולתקוף פיזית את המחבל או לירות בו, קם ועושה מעשה וזאת מבלי שביקשו זאת ממנו ומבלי שיש לו אפילו ניסיון והירי המציל נהפך לקטלני במהירות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הלוואי שיכולתי לשפוט את פריג'ה לקולא כמוך. מבחינתי התוצאה של האירוע היתה תלויה מאוד בהלך הרוח שלו. אתה שוב מפזר ערפל כאשר מבחינתי הדברים ברורים כשמש. מי שבא לאירוע כדי להציל חיים (קסטלמן) נוהג באופן שונה בתכלית ממי שבא לאירוע כדי לנקום (פריג'ה, אזריה, מבצעי הלינץ' בבאר שבע). כל המשתנים שהבאת- גיל, נסיון, שיקול דעת, מיומנות בשימוש בנשק וכו' הם רק רקע להחלטה איתה מגיע האדם לאירוע- לנטרל או לחסל. בעליל אזריה ופריג'ה הגיעו עם ההחלטה לחסל. כמו שכתבת- כולם רוצים להרוג את האיש הרע. כאן לדעתי הבעיה. להרוג את האיש הרע זה מערב פרוע ללא חוק. אתה תובע, שופט ותליין. אתה שואל האם קסטלמן עצמו לא היה גם הוא תובע, שופט ותליין באירוע וגם כאן התשובה ברורה לי כשמש: באירוע קסטלמן היה תובע שופט ותליין כנגד מי שסיכן חיים בפועל באותו רגע. פריג'ה ואזריה היו תובע שופט ותליין כנגד מי שלא סיכן חיים באותו רגע בשום אופן. אחרי כן תהיה אפולוגטיקה כאילו חשו בסכנה. בולשיט. הם באו לשים איקס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שכתבת את ההודעה שלך. אני מסכים. לא רק שפריג'ה בא לשים x על דעת עצמו. יש קמפיין ציבורי שאומר: מחבל לא צריך לצאת חי מפיגוע. וכתבתי על זה בזמן אמת בתגובה 764793. מאז, הסתבר שקציני משטרה ניסו לשבש את חקירת פרשת קסטלמן. יצוין שפריג'ה הוא נער גבעות ששייך לבייס של השר לבטחון לאומי לשעבר (והפושע המורשע) בן גביר. במקרה, ממש לפני כמה ימים שודר ראיון עם פריג'ה בתוכנית של רביב דרוקר, המקור1 וכאן יש סיכום של הראיון --- 1 מתנצל אם זה חרררמפ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שפריג'ה לא פעל בחלל ריק. התייחסתי לכך בתגובה קודמת. שרים והרב הראשי לישראל לא היססו להשתתף בקמפיין הזה בראש חוצות. והקמפיין מתעלם מהמחיר, והמחיר הוא שיהיו עוד קסטלמנים. ואם המצב היה הפוך אני מאמין שקסטלמן לא היה מוציא את פריג'ה להורג כי הוא לא היה משתכנע מהקמפיין לירות באדם שיורד על ברכיו ומרים ידיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אני לא שופט לקולא. פריג׳ה הרס משפחות בגלל ירי מופקר וחסר אחריות וחסר סמכות ועל כך - ענש יענש. אבל ברשותך תסביר לי שוב מתי נטרול מחבל, היא פעולה מצילת חיים ולכן לא נכנסת לגדר ׳השופט-התלין׳, ומתי היא לא מצילת חיים ולכן כן נכנסת לגדר השופט התליין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם קסטלמן וגם פריג'ה הם השופט והתליין. ההבדל המוסרי העצום הוא בין לשפוט ולתלות מישהו שמסכן חיים באותו רגע1 לבין לשפוט ולתלות מי שאולי רצח וסיכן אבל כרגע הוא בעליל חסר אונים (קרי- מנוטרל). הדגש שלי על ה"אולי". כי באירוע יש לך רק מה שקורה מולך באותו רגע. לנחש מה היה קודם מביא לתוצאות גרועות מאוד, כמו הלינץ' בבאר שבע. מה שהיה מול עיניו של פריג'ה זה אדם כורע על ברכיו וידיו מורמות, שמראה בכל דרך שאינו מהווה סכנה, ופריג'ה ירה בו שוב ושוב על מנת להרוג. ______ 1 ולצורך העניין אני מוכן להכניס לקטגוריה הזו גם ילדה שמנופפת במספריים מול חיילים במחסום ומבצעת התאבדות באמצעות חייל. שם בערך עובר הגבול מבחינתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך, רק מעיר על הניסוח: "שופט ותליין" זו מטאפורה נכונה לפריג'ה, ולא נכונה לקסטלמן. בדיוק מהסיבות שאתה מתאר, הוא לא מילא תפקיד של שופט ותליין, אלא של מנטרל סכנות מיידיות (גם במחיר הרג). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. "שופט ותליין" זה רק עבור הדיון הפילוסופי. תכלס אנחנו מדברים על ההבדל בין הגנה עצמית (הרחבה של המושג, כי קסטלמן הגן יותר על אנשים אחרים מאשר על עצמו) לבין רצח. אבל כמו שאמרתי קודם: להגיד שפריג'ה רצח את קסטלמן או שאזריה רצח את המחבל או שמבצעי הלינץ' בהבטום זרהום רצחו אותו- זה טעון מדי ועלול להסיט את הדיון לפינות ששוב יפזרו ערפל על העיקר. העיקר הוא ההתנגשות בין שני סטים שונים של ערכים: סט הערכים הליברלי שמקדש חיי אדם ואת שלטון החוק ודורש שמחבל יקבל את זכויות האדם ככל אדם אחר- טיפול רפואי, ייצוג משפטי וכו' וסט הערכים הלאומני גזעני שחשוב לו יותר שמחבל (ערבי! לא מחבל יהודי, חלילה, אלה מקבלים חיבה) לא ייצא חי מהזירה, ומוכן לשלם את המחיר של קסטלמנים וזרהומים. אותם סטים של ערכים מתנגשים מתקיימים אצל רוב הציבור במקביל. השאלה מי מהם גובר בכל סיטואציה. גם אני רוצה נקמה במחבלים ובערבים בכלל אבל חשובים לי יותר זכויות אדם ושלטון החוק. לכן אני מגנה את אזריה. זו לדעתי הסקאלה המרכזית שמחלקת בין המחנות. היועמשית ובג"ץ מייצגים את שלטון החוק. לכן הם גיבורי המחנה הליברלי ושנואי המחנה הלאומני. מחסלי מחבלים מנוטרלים ודוחפי מקלות לעכוזם של כלואים מייצגים את שלטון רגש הנקמה, לכן הם גיבורי המחנה הלאומני (הראיון המאדיר של פריג'ה בערוץ 14 בטרם נודע שמי שהוא חיסל היה יהודי) ושנואי2 המחנה הליברלי. הערות אגב- 1. ראה עד כמה החוק אינו פונקציה אצל קיצוני המחנה הלאומני ביחסה של לימור סון הר מלך לרוצח התינוקות בן אוליאל "הצדיק". 2. ראה איזו בעיה עשו יורי הזיקוקים על ביתו של נתניהו למחנה הליברלי. הם עשו בדיוק ההיפך ממה שהמחנה מטיף לו ולקחו את החוק לידיים כאחרוני נערי הגבעות. _____ 2 ככל שהמחנה הזה מסוגל בכלל לשנאה למשהו שאינו משפחת נתניהו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לרגע אהיה סנגורו של השטן ואגיד ששחרור המוני של מחבלים בעיסקאות חטופים מסביר במידה מסוימת את ההבנה הציבורית השקטה למעשי הרצח האלה. לא מצדיק, כמובן, אבל כשאני שואל את עצמי אם העולם היה מקום גרוע יותר לו מישהו היה מחסל קוזו אוקאמוטו, למשל, מיד שם בשדה התעופה, התשובה שלי אינה מיידית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל אחד מאיתנו יש גם את הדחפים האנושיים הללו. אבל כדי להרגיש בטחון שהחוק מגן גם עלי בכל מקרה, ולא רק משום שאני שייך לקבוצה פריבילגית, אני צריך שהוא יגן על כולם. מבחינתי זה אותו נושא שאני חופר עליו בעניין האקס טריטוריות של המתנחלים והחרדים ושיטת ההנהון והקריצה. כשהחוק לא חל על כולם במידה שווה המדרון החלקלק מוביל להתעלמות גוברת הולכת ממנו. ביו''ש כבר משתולל המערב הפרוע. בן גביר קורא לשנות את החוק כך שיחיל עונש מוות על מחבלים. משום מה אין לו תמיכה רחבה. המערכת מעדיפה להציג פרצוף ליברלי ולקרוץ ולהנהן לאזריה ולחברים של שובאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסוציאציה חופשית על ה"בכל אחד מאיתנו": כולנו רקמה אנושית אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לי ״רקמה אנושית אחת חיה״ נשמע כמו תסריט מסרט אימה או קטע מספר של גרג בר? צמרמורת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר שווה קריאה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי לפני יותר מ-20 שנה ואני זוכר אותו לחיוב, אבל הטעם שלי השתנה מאז, אז לא יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלעד כץ (מתנחל, לשעבר יועץ של נתניהו וקונסול ביוסטון) טוען "...שבוויכוח האידיאולוגי והערכי שמתנהל במדינה מיום הקמתה, אנו קרובים להכרעה ברורה לכיוון הלאומי-מסורתי-שמרני". הוא טוען שיש רוב שרק ילך ויגדל לסט הערכים הזה בציבור ושה"פרוגרסיביים" כלשונו (הכוונה לליברלים) מנהלים מלחמת מאסף באמצעות הפקידות המקצועית (הדיפ סטייט בלשונו) והשופטים בעליון ששייכים למיעוט שאוחז בערכים הליברליים. אני שותף לדעתו לגבי המאבק המתמשך בין שני סטים של ערכים- הלאומי דתי שמרני מול החילוני ליברלי גלובלי. אבל אני חושב שהוא טועה עובדתית. הטעות העיקרית שלו לדעתי היא שהמאבק בין הערכים המתחרים הוא לא על נצחון, אלא על בכורה. 1. מאז קום המדינה המדינה עצמה אוחזת בשני הסטים של הערכים, כפי שמודגם להפליא בהכרזת העצמאות, הטקסט המכונן שלה. משיכת החבל שמתקיימת ביניהם היא במסגרת גבולות. 2. רוב הציבור, החילוני ודאי, אבל גם המסורתי וחלק מהדתי, מחזיק גם בסרט הערכים הליברלי1. השאלה היא לא של ויתור על אחד מהסטים אלא רק של מיקום בסולם: מתי ערך מסט אחד גובר ומתי מהסט השני. הטעות של הקיצונים הד"ל היא לחשוב שהציבור המסורתי מוכן לנטוש את הערכים הליברליים. הציבור המסורתי הוא זה שהעניק את הניצחונות בבחירות לימין. הד"ל טועים לחשוב שהנטיה ימינה בציבור משמעותה גם אימוץ סט הערכים שלהם. אבל הציבור המסורתי לא מוותר ולא יוותר גם על סט הערכים הליברלי2 _______ 1 דוגמה קיצונית- הקבלה של להט"בים בציבור המסורתי ואפילו במקצת הציבור הדתי. 2 לדוגמה - רוב מצביעי ש"ס, אותם מזרחיים מהפריפריה מטבריה ועד נתיבות, לא יסכימו שיגידו לבנותיהם איך להתלבש ואיפה לשבת באוטובוס, ודאי הנשים עצמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את הז׳אנר הפופולרי בו מסתובב מראיין ושואל שאלות טריוויה את הציבור כדי להוציא מאנשים תשובות מטומטמות/מצחיקות/מביכות/גורמות לקרינג׳ ויאוש מהמין האנושי. הקישור הזה נראה כמו התפתחות מעניינת של הז׳אנר. ז׳אנר בו המראיין שואל שאלות מטומטמות/לא מצחיקות/מביכות/גורמות לקרינג׳ ויאוש מהמין האנושי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקפיד לנצל את ההזדמנות הנדירה הזאת כדי להסכים אתך מכל הלב. תוסיף לזה מופע חוזר לעתים של תופעת הקומיקאי הלא מצחיק. רוצים להיות אנדי קאופמן עם מודעות עצמית של קטי שטרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממליץ על קיום טקס פרס ישראלי מקביל ל-"פרס מארק טוויין להומור אמריקאי" ולהעניק אחד כזה למראיין מהקישור הנ״ל. ״פרס ישראל קטורזה להומור״ נראה לי כמו שם מתאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המראיין הוא הקומיקאי דודו ארז, וברזומה שלו דוקא כמה דברים מצחיקים לדעתי, ועם הומור משונה לטובה. וחוץ מזה הוא נראה בול כמו גדעון סער, מה שמשדרג את הלעג על דמותו ב'ארץ נהדרת'. לגבי הז'אנר המקרינג' אני מסכים איתכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
׳כן, אבל,,׳ הפואנטה לא היה להקרינג׳ את אביב והחברה, אלא לרמוז לאריק על ההיא שנאבקת על ה׳תורה היא שלנו׳ כמבקשת להצהיר על בעלות ושייכות. זאת שמתחלחלת להחליף את התנך בחטא ועונשו או זאת שלא שומרת מסורת אבל חס וחלילה לה לאכול שרימפס. בסך הכל, כולן די מרוצות ואין להן תלונות, ואלו עוד הזקנות. עכשיו תתאר לך מה קורה עם הצעירות הרוקדות לצלילי עוד יותר טוב או משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד דעות, https://youtube.com/shorts/cHV64TSw_fU?si=JDQ57hhqzll... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל היאוש נעשה יותר נח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמון שלך ברוח האדם הוא, לדעתי, תמים, חסר הצדקה ואפילו מסוכן. כפי שלימדנו מורנו ורבנו ג׳ורג׳ אורוול - בני האדם הם יותר וינסטון סמית מאשר שהם רוזה פארקס. מה זאת אומרת שהם לא יהיו ״מוכנים לנטוש״? הם מצביעים באופן עקבי ובאופן מודע לאלו שמאיימים למעשה על הערכים הללו. לכן, הם בהחלט פועלים לכיוון הנטישה. בין אם הם מודעים לכך ובין אם לא. גם איראן היתה מלאה באנשים שלא היו מוכנים לנטוש את הערכים הליברליים. היו כל כך לא מוכנים שתפסו אותם בהפתעה. כשהביריונים מגיעים לשלטון, גם הליברל שבליברלים עלול להרכין ראש ולזרום עם רוע הגזירה, כשהאלטרנטיבה היא מאבק שהוא והאנשים שהוא אוהב עלולים לשלם עליו ביוקר. אם השלטון הנוכחי ישלים את מהלכיו המתוכננים (ולי זה נראה שהכל בינתיים מתקתק על פי התוכנית) כשיגיע הרגע בו המסורתיים ידרשו לנטוש את הערכים הליברליים שלהם, אף אחד כבר לא יבקש את רשותם ואף אחד לא ישאל אותם לגבי מה הם מוכנים ומה הם לא מוכנים לעשות. מה זה משנה שאותם מסורתיים מכילים את ציבור הלהט״ב אם הם ממשיכים להצביע ש״ס, ליכוד, בן גביר וסמוטריץ׳? בפוליטיקה, אם אתה משאיר את ההעדפות שלך בתחום האישי/פרטי, להעדפות שלך אין חשיבות ומשקלן הוא כמשקל נוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו אחד שאני לומד מאורוול זה שהמלחמה מקלה מאוד על השליט. כרגע היא הגורם הראשון במעלה לכך שהמחאה נגדו איבדה גובה. יש כאן משהו לעבוד איתו, ולא צריכים לוותר עליו מראש. כי זה לא מובן מאליו שאותו ציבור ימשיך להצביע להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממשלה הנוכחית פועלת נגד עמדת רוב הציבור בנושאים עקרוניים וערכיים שקודם אפשר היה לטאטא אותם מתחת לשטיח אבל עכשיו כבר לא. השוויון בנטל בראשם. לכן אני חושב שהליברלים ינצחו בבחירות הבאות. ראה את אבדן התמיכה בסמוטריץ' בקרב הגוש שלו בגלל תמיכתו ואם אני טועה, ובן גביר יהיה שותף גם בקואליציה הבאה אז אודה בהפסד שלי ושל הציונות. מה אתה מציע לי לעשות? לשרוף את עצמי בכיכר במחאה? אולי אם חלילה היו לי קרובים חטופים הייתי עושה את זה. כרגע כל מה שיש לי ולשאר הציונים הליברלים לעשות זה לקרוא לבחירות מוקדמות ככל הניתן ולהצביע בהן לגוש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערבוב בין דיון על המצוי לבין דיון על הרצוי זו טעות קטגורית. לא הצעתי לך לעשות (או לא לעשות) שום דבר ואני לא טוען שאתה לא צריך לשאוף לטוב יותר ולפעול לשפר את העולם. ההערה שלי היתה לגבי הטענות שלך על המצוי: - ״רוב הציבור, החילוני ודאי, אבל גם המסורתי וחלק מהדתי, מחזיק גם בסרט הערכים הליברלי.״ - ״הטעות של הקיצונים הד"ל היא לחשוב שהציבור המסורתי מוכן לנטוש את הערכים הליברליים.״ ההערה שלי אומרת שגם אם אני מקבל את החלק הראשון, אני לא רואה חיזוק (שאותי) משכנע לגבי הטענה לגבי המצוי בחלק השני. אתה עצמך טוען שהחבר׳ה הנ״ל מצביעים והצביעו שוב ושוב לאלו שפועלים לכיוון שהוא ההיפך מערכים ליברליים. אז על בסיס מה אתה טוען ש״הקיצוניים טועים״ ושהאנשים הללו לא יהיו מוכנים לוותר על הערכים הליברליים (בהם הם כביכול מחזיקים), מעבר למשאלת הלב שלך שכך יהיה? כדוגמה לטענה שלי ש-״לאו דווקא״, הבאתי דוגמה לציבורים לגמרי ליברליים שלא חשבו שהם יוותרו על הערכים הליברליים שלהם, אבל הם עשו זאת בכל זאת (הציבור הליברלי באיראן בסוף שנות ה-70, שבחלקו אפילו תמך במהפכה האסלאמית בשל התנגדות לסאוב המשטר הקיים ומצאו את הערכים הליברליים שלהם נרמסים לאחר סיום המהפכה, כי זה מה שקורה לאנשים ש״זורמים״ עם כוחות חושך באמצעות תירוץ-שקר-כלשהו). במילים אחרות, אני לא לגמרי מבין את משמעות המילים ״לא יהיו מוכנים״. מי אמר שבכלל ישאלו אותם? כשיבואו באמת לקחת להם את האספקטים הליברליים בחייהם, יכול בהחלט להיות שזה יהיה כבר מאוחר מידי עבורם כדי להתנגד. דיקטטורה (ולשם ישראל הולכת, אלא אם איזה משהו בלתי צפוי ינער את המערכת) לא עובדת בשיטת סקרי דעת קהל. אפילו דמוקרטיות בקושי עובדות בשיטה הזאת (ראה ערך הנטיה של האמריקני הממוצע לפוליטיקת אמצע/מתונה לעומת הקיצוניות הפרטיזנית של הזירה הפוליטית למעשה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. אם אתה חושב שישראל הולכת להיות דיקטטורה עוד בקדנציה הנוכחית של הממשלה אז זה די דטרמיניסטי. אבל אני חושב שהם לא יספיקו. אני חושב שיהיו בחירות ושבבחירות האלה הם יפסידו. כל מה שצריך כדי שהם יפסידו הוא שהגוש שלהם יאבד שניים-שלשה מנדטים לטובת הגוש הליברלי. כבר אמרתי שאני חושב שאחוזי ההצבעה בגוש הליברלי בבחירות הבאות ירקיעו שחקים, וזה לבדו תוספת של שניים-שלשה מנדטים. שנית- הפעם אף מפלגה בגוש הליברלי לא תיפול מתחת אחוז החסימה. ובנוסף, אם השוליים הרכים של הגוש הלאומני יישארו בבית ולא יצביעו, משום שמחד הם לא ירצו ''לערוק'' לגוש השני אבל מאידך לבם לא ימלאם להצביע לטרלול, דיינו. אלו שני המנדטים שהם יאבדו לדעתי. לכן אפילו תחת הנחה מחמירה שאף אחד מהמצביעים לא יחליף צד לעומת הבחירות הקודמות עדיין הגוש הליברלי ינצח. כל מה שצריך זה שלא יתעסקו עם חוקי הבחירות, ולזה בג''ץ ידאג, פשוט ישנה את תוקפם של השינויים החל מהבחירות הבאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבבה, אבל אתה מערבב טענות שלא קשורות אחת לשניה. להגיד שמנדט או שניים יזוזו לפה או לשם זו טענה שונה לחלוטין מהטענה ״רוב מצביעי ש"ס, אותם מזרחיים מהפריפריה מטבריה ועד נתיבות, לא יסכימו שיגידו לבנותיהם איך להתלבש ואיפה לשבת באוטובוס״. זה לא קשור לטענה שלך שאולי הגוש הליברלי ינצח בבחירות הבאות כי יזוז איזה מנדט מסיבה זו או אחרת. לא סביר שמצביעי ש״ס יצביעו ליברלי לפני שיבואו אנשים להגיד להם איך להתלבש ואני בספק אם הם ״לא יהיו מוכנים /לא יסכימו/יתמרדו״ אם וכאשר יבוא השלטון הקלריקיאלי ויכפה עליהם איך להתלבש. הניסיון ההיסטורי מלמד שהויתור על החופש הוא משהו שלאנשים קל יותר לעשות מאשר להלחם עליו. זה לא מקרי שאנחנו חיים בעולם בו החופש נדיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. אני נשאר עם הטענה לגבי הבחירות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לגבי תוצאות הבחירות הבאות, אבל אני לא חושב שזה פרוע מידי לנחש שלא יהיה מדובר בבחירות רגילות. לכל הפחות תהיה פורענות כלשהי סביבן. אני מנחש שהשלטון הנוכחי ישמע לעצתו של הוולשי ההוא ו - "will not go gentle into that good night". השלטון הנוכחי, אם יסיים את חייו, יעשה זאת תוך כדי כניסה לטנטרום שעדיין לא ראינו וככל הנראה (לי) ״There will be blood״. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר מאפיין בלתי מובן, בחיים הפוליטיים, מגלה אורך חיים בלתי מוסבר, אין הצדקה לדבוק בסברה שמדובר בתופעה רנדומלית. אני מדבר על הפלגנות והעדר המנהיג במחנה השמאל הליברלי. יש 30-40 מנדטים שיושבים בבייס הברזל של שלושת המפלגות הליברליות. משום מה המחנה הזה במקום להפוך לרכיב חיוני בקואליציה השלטונית "מתעקש" להשאר מפולג וחלק מישראל שבטית ומפולגת לקהילות וסקטורים. מין סוג של הכללה של סינדרום מירב מיכאלי (מישהו היום בכלל מבין את ההבדלים ההו כה גדולים בין מפלגת העבודה למרץ?). במקום לבסס את האידאולוגיה והעקרונות של המחנה הזה, באופן שכל קואליציה שלטונית שתכלול אותו (או תיבנה עליו) תאלץ להביא אותם בחשבון, אנו שקועים במו"מ וירטואלי ובפשרות עם הגורמים ההיברידיים/א-פוליטיים/חולות נודדים. המציאות היא שדיון על הנהגת המחנה החילוני-ליברלי היא כרגע לא מחוברת למציאות. ההיתכנות של השמות שתכף אדון בהם להנהגת המחנה היא נמוכה. אבל צריך להתיחס אליהם כאל שמות גנריים. במציאות, הם כמו קודמיהם, מציעים את בעיקר את עצמם ולא את הדרך. הדיון בהם יותר משהוא עוסק ביש, חושף את האין. שני הפוליטיקאים הפעילים ש"יכולים" להיות בעתיד מנהיגי המחנה הם גדי אייזנקוט ויאיר גולן. אייזנקוט כפי הנראה נעדר תמיכה פוליטית אישית משמעותית. יאיר גולן קיצוני מדי. קיצוני לא בדרך הפוליטית (מישהו בכלל יודע מהן תוכניותיו המדיניות?), אלא באישיותו ובתקשורת הפולמוסנית שלו שהיא ממש לא מה שישראל 2025 צריכה. הייתי רוצה לומר שכל אחד מתומכי המחנה צריך להחליט את מי הוא מעדיף. לצערי ההשאלה אצל חלק מאנשי המחנה היא אם בכלל צריך מנהיג וחזית פוליטית אחודה. לצערי, אצל רבים, המציאות של ישראל השבטית ("אוייבים קטנים מוקפים מדינה") הפכה ממציאות בלתי נסבלת למציאות נסבלת והרע במיעוטו (מפני שהוא כבר מוכר). אני הייתי מציע את התזה שההווה הפוליטי הוא כל כך רע, שכדאי להסתכן בבלתי ידוע עדיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד כמה תזכורות לאכזבה הגדולה מאייזנקוט. "יופי של שר עשוי להיות גדי איזנקוט בממשלה הבאה, אם עוד תהיינה אי פעם בחירות דמוקרטיות בישראל. איש רציני, שקול, יסודי – החלום של כל אזרח שפוי ולא מושחת שאינו שבוי בכת. אבל אם מישהו עוד סבור שחבר הכנסת והרמטכ"ל לשעבר ישייף את הסכין שאין לו בין השיניים ויוביל מאבק הרואי נגד שלטונו של נתניהו רצוי שיתעורר. גם כעת, אחרי כל הרע שהנחית הנאשם על ישראל, איזנקוט לא מסוגל, פשוט לא יכול, להפגין יותר להט ונחישות אופוזיציונית משל דלעת תשושה על המדף." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוזר על קריאתי לשקול ולבחור בין אייזנקוט ליאיר גולן. האם הסכין בין השיניים של יאיר גולן קרבה את נפילת הBB? נראה שלשניהם סיכוי נמוך מאד לקבל הכרה כמנהיגי המחנה. ההשוואה ביניהם מדגישה את ההבדלים ביניהם ואת השאלה לאלו תכונות אנו זקוקים כרגע. כרגע פחות חשוב מי יהיה ה"מנהיג" אלא השאלה אם בכלל צריך מנהיג. יסולח לי אם אני מפשט מאד ומציג את עמדת הצד השני בדיון הזה באופן שלילי: מציעים לנו ללכת לבחירות עם 5 מפלגות (נכון לעכשיו ולא כולל את רע"ם). כך כל אחד יוכל להצביע למפלגה התפורה למידותיו. אחרי הבחירות, נראה כמה קבל כל אחד ואז נבחר את רוה"מ המיועד. ע"ע בנט (או גנץ עם 5-6 מנדטים): רוה"מ שלא נבחר ע"י רוב גדול של הציבור, חסר לגיטימיציה שלטונית ונתון לחסדה של כנסת "כל ממזר מלך". לכל מנהיג פוליטי יש חסרונות ואפילו רבים. עצם הרצון להיות רוה"מ במדינה כמו ישראל החדשה מעיד על חסרונות לא מבוטלים. נשאלה היא מה אנחנו כחברה ומדינה זקוקים לו. מי יכול להתאים לתפקיד ומי לא. אם תעדיף לחכות למשה רבנו, אתה עשוי להמתין עד שיהיה מאוחר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כידוע האחרון שמחכה פה למשה רבינו. מבחינתי הצבעה ללפיד עדיפה על שניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקובל עליי. בהינתן המצב הנוכחי, גם אני כנראה אצביע לו. לשיטתי האומרת שאי אפשר לפסול מנהיגים מפני שהם רחוקים מדי מן הרצוי לנו, אי אפשר לפסול גם אותו. הכל שאלה של מה מצוי ולא מה רצוי. לטעמי, לפיד, אדם הגון וסימפטי (לפחות לי) מעולם לא הוכיח שהוא משהו מעבר לאיש תקשורת. לא אהבתי איך הגן בזמנו על ההסכם הימי עם לבנון באופן שהראה שאינו בקיא במה שיש בהסכם. כדי להעדיף מגיש חדשות על פני רמטכ''ל אני זקוק לטענות מאד חזקות בעד איש המדיה ונגד איש השטח. זו גם תשובתי לאלו שחשדו בי בפולחן אישיות של אייזנקוט. תמיכתי בו היא בכפוף לאיחוד והובלת המחנה. ב''ג או בגין הוא עדיין לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבחירה היא בין פוליטיקאי שעומד בראש מפלגה משמעותית מזה עשור וחצי, לבין רמטכ''ל לשעבר שכושל בכל שלב בפוליטיקה. זו הצגה מדויקת יותר של הבחירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אם אייזנקוט (או טרופר) יבחרו, נראה לי שזה יקל על רשימה משותפת עם שני היאירים. הרשימה זה בעיקר טקטיקה פרלמנטרית למקרה שיש כל מיני חוקים ותקנות. בכל מפלגה גדולה יש פלגים וקליקות. אין לי בעיה עם מפלגה מאוחדת. בכל מקרה רב המאחד על המפריד. ב. איני מתעלם מכך שהקמת חזית אחת היא הימור שעשוי לעלות ביוקר. יתכן שהחזית תאבד מספר מנדטים לעומת הפוטנציאל של הליכה בנפרד. הקולות ילכו מן הסתם לבנט-ליברמן והללו עשויים להחליט למי לחבור לפי המנדטים של המפלגות מימין ומשמאל. (אני לעומת זאת חושב שההחלטה תהיה יותר ערכית מאשר מספרית). ג. ההעדפה שלי מקורה באסטרטגיה של מיעוט ששואף לגדול. מדובר בפוליטיקה של זהויות ופחות ברעיונות שממילא אינם בנמצא. כדי שמפלגה תהיה בת קיימא היא צריכה לייצג בייס ולא אוסף של מצביעים מזדמנים. אם המפלגה לא תבחר לה בייס, סופה שתשאר בלי אפאחד. ד. איך כל זה קשור לגנץ? גנץ שלא בטובתו, מייצג את האיסטרטגיה המנוגדת למה שאני מציע. האג'נדה של המחנה הממלכתי בהובלת גנץ היתה בת שורה אחת: צריך להחליף את BB בגנץ ואז הכל יתחיל לזרום בכיוון הנכון. אני מניח שכולם מסכימים שזה לא נכון. ה. עצם העמדתו של גנץ בראש המחנה היתה טעות. בכל מקרה רוה"מ יצטרך להביא בחשבון את האג'נדה של ליבבנט וזו אינה שונה מזו של BB. גנץ לא מייצג ולא רוצה לייצג את נשמאל הליברלי ובעמדותיו לא שונה הרבה מליבבנט. מי אם כן ייצג את תפישת העולם שלנו בממשלה המיוחלת? ו. אני מניח שרוב הקוראים יעדיפו ממשלת גנץ-בנט-ליברמן ע"פ ממשלת תחליף BB-ליבבנט עם מפלגת שמאל ליברלי של 20+ מנדטים באופוזיציה. אני לא שותף לדעה זו. במקרה הראשון תהיה זו קדנציה מבוזבזת עבורנו (השמאל הליברלי) בה נצטרך להאבק בממשלה בה נשב במקום לחתור להתחבר לאלקטורטים אחרים וליצירת קונצנזוס חדש. ז. בגין בנה את הליכוד ע"י זה שישב באופוזיציה 25 שנה ולא החליף את האידיאולוגיה בכל פעם כדי להתחבר למצביעים. זה לקח 25 שנה, אבל בסופו של דבר, המצביעים המזרחיים והפריפריה באו אליו ולא הוא אליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להמר אם זה ישנה משהו בתמונה הגדולה. בתמונה הקטנה, כל דבר שירחיק את בני גנץ ממוקדי קבלת ההחלטות הוא מבורך. האיש הוא כשלון פוליטי מהלך. מצד שני אם הוא יפסיד ויקבל רק מקום שני, מי יערוב לנו שלא ייקח חצי מפלגה ויחבור לנתניהו בעבור כסא מרופד1? 1 כן, הוא יקרא לזה אלונקה. אז מה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גנץ לא מייצג אותי ולא רוצה לייצג אותי (" אני אוהב את מצביעי הליכוד"). זה לא אומר שהוא מנוול. גנץ הגיע לפוליטיקה כדי ש"עמישראל" (או רצוי באי כוחו) ימסרו לידיו את משרת רוה"מ או לפחות שרהב"ט. איזה אינטרס יש לגנץ לריב עם אייזנקוט? אפילו על לפיד הוא לא לכלך יותר מדי. המהפכה שהתרחשה בשבועות האחרונים היא שהאתננים שBB צריך לשלם ללקוחותיו הן על חשבון הבייס הליכודי ונבחריו. כל ויתור שנעשה לחרדים, מוריד לליכוד מנדטים. כל ויתור לסמארטגביר מעורר התנגדות בדרג קולות השטיח של נבחרי הליכוד. אם BB ירצה את גנץ, הוא יצטרך להזיז את כ"ץ. לא נראה לי שיקרה. גנץ לא יחבור לBB בשביל להיות סגן שר רביעי במשרד רוה"מ (אחרי אבי מעוז, אורי מקלב ואלמוג מלעיל כהן). לא חושב שגנץ הוא סילמן או שקלי או אלכס גולדפרב (אם מישהו עוד זוכר את מיצובישי גולדפרב). אני חושב שכוונותיו של גנץ טובות. הוא פשוט לא בנוי להיות פוליטיקאי. כמו רוב הפוליטיקאים הוא מזהה בין טובתו האישית לטובת המדינה. אבל הוא לא מסוגל להבין שרוב האנשים שסובבים אותו, מרגישים בדיוק אותו דבר. הדרך היחידה לדבר על טובת המדינה ולהיבחר בישראל היא להיות מוחזק כ"שקרן בן שקרן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהוא מנוול, אלא שהוא כשלון. כמאמר חז''לנו - זה יותר גרוע מרשעות, זו טפשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גנץ יחבור לנתניהו? מחר בטח תפחיד אותנו גם בכך שסער יחזור לליכוד. די עם ההפחדות חסרות השחר האלו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרו כבר דברים יותר בלתי צפויים. אבל זה לא קונץ. worst case scenario הוא בדרך כלל מורה הלכה מה לא לעשות ולא מה כן לעשות. אני לא חושב שזה יקרה. גנץ איננו גלנט. לרוע המזל, יש עוד תרחישים, פחות קיצוניים, שלא מבשרים טובות. קראתי שהמהלך לבחירת יו"ר המ"מ הוא ניסיון לסנדל את אייזנקוט. מי שיבחר את היו"ר זה קבוצת מינויים וחברים של גנץ. כך שפרישת אייזנקוט מן המ"מ היא תסריט אפשרי. הפלג של גנץ יכול גם להצטרף לבנט (כרשימה נפרדת ממניעים תקנוניים). אני מזכיר שוב שהביביסטים משקרים בסקרים ולכן מדובר בכלי מפוקפק. באמרי זאת, אין כלי אחר למדידת מצב המשתנה ברמה יומית. האופוזיציה היום מורכבת משתי קואליציות. אחת של ימין מתון והשנייה של שמאל ליברלי. יחסי הכוחות ביניהם לא ברורים. קו ההפרדה עובר בתוך המ"מ. אמנם ברור שחילוקי הדעות שם הם אישיים, אך כמקובל הם יאמצו את האידאולוגיות התואמות. שמעתי את אייזנקוט מתבטא כמה פעמים על תיעובו את הימין על מלא. לעומתו, את גנץ שמעתי מכלי ראשון מדבר על "אהבתו" לאנשי הליכוד. החבירה של גנץ לבנט נראית "טבעית". הרשימה של בנט דלה בשמות. איילת שקד תחבור לליכוד נראה לי. ולבנט מוניטין של בוחר מוקשים תת מימיים כמו שקלי ועב"מים כמו סילמן, אורבך וכלפון. איזה שם מוכר ברשימה לא יזיק לו. מצד שני בתנאים מסויימים, בחבירה זו, גנץ עשוי לקבל את משאת נפשו כשרהב"ט ואולי אפילו יותר. מי שקרא את המאמר של נחום ברנע מבין מיד, עד כמה לכתו של הBB היא סוף ההתחלה ולא תחילת הסוף. באור הזה, הצורך במפלגה סקטוריאלית שתייצג את מגזר השמאל הליברלי, הוא קריטי. אף אחד לא יודע אם ישראל ניתנת להצלה. כל אחד מאיתנו, אמור לדעת שאנו זקוקים לייצוג. לכאורה, יש לנו כעת שתי רשימות שניתן לבחור מביניהן (כוונתי ללפיד וגולן). הבעייה הגדולה היא ששתיהן מתעקשות להציג עצמן כרשימות כלל ישראליות ולא כרשימות של סקטור/בייס. אולי אני הוזה ורואה דברים הקיימים רק בעיניי רוחי. אבל נדמה לי שהנוסחה המבוקשת נמצאת דוקא באיחוד ולא בכל אחד מן הפלגים לחוד. הטעם של המנה הוא בנזיד ולא בירקות. האיחוד אמור לייצג סוג של middle Israel שכולל מעמד ביניים נמוך וגבוה, אליטות, א"י העובדת ומקצועות חופשיים, סוציאליזם וליברליזם, חילוניות ומסורתיות, אשכנזים ומזרחים, יהודים וערבים, ממלכתיות וזכויות מיעוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מאד פשוט. שמאל ליברלי שרוצה מדינה פלשתינית - יצביע גולן. מרכז ליברלי - יצביע לפיד. מפלגה מאוחדת תבריח (ובצדק - היא בבירור ובגלוי תהיה נגד האג'נדה של חלק משמעותי מהקבוצות הנ''ל) הרבה מנדטים. או תשאיר אותם בבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משוכנע שרפרפת ולא קראת את תגובה 779358 אני מודע לכך שזה יחסית ארוך, אבל בודאי תסכים שהנושא מורכב והתייחסות אליו לא תסתפק בשני משפטים. אני ממש לא בטוח שאני צודק, אבל אני לגמרי בטוח שמה שאתה מציע אינו מספק. א. לא שמעתי את יאיר גולן מצהיר על תמיכה בהקמת מדינה פלשתינאית. ב. מדינה פלשתינאית תועיל לפלשתינאים מפני שתאפשר להם להיפרע ולהיפטר מן המטורפים היהודים הדתיים שהתיישבו בקרבם. איך היא תועיל לנו? ג. לא שמעתי את לפיד מכריז "אפילו לא אגורה אחת לחרדים". נהפוך הוא כשהיה שר האוצר הוא הכריח את מעמד הביניים ("עובדי מדינה" לצורך מיסוי) לשלם את החובות שיצרו החרדים והמתנחלים. ד. לא חושב שמישהו השתתף במחאה בשביל שלפיד או גולן יהיה רוה"מ. בטח לא כדי שגנץ/בנט/ליברמן יהיו. הם הפגינו למען סובלנות, רדיפת שלום, שלטון החוק והמשפט, חברה פתוחה וסובלנית, חופש דיבור ודת, זכויות הפרט, כיבוד האמנות והחוק הבינלאומי, ... יותר מכל אלו הם הפגינו למען מה שישראל היתה בעבר. ליתר דיוק, אולי לא היתה אפפעם, אבל לפחות רצתה להיות. ה. ב-28 אוגוסט 1963, 250,000 איש התכנסו בושינגטון על מדרגות האנדרטה של לינקולן, כדי להפגין למען החקיקה של ממשל קנדי למען זכויות האזרח וההצבעה של השחורים בארה"ב. 15 נואמים נשאו את דבריהם לקהל המאזין. זמרת הגוספל המפורסמת מהליה ג'קסון שרה את "How I Got Over" המספר על גאולה דתית ועל הגעה לירושליים החדשה. ואז עלה הד"ר מרטין לותר-קינג והקריא את נאומו שהחל באזכורים של הצהרות המוכרות לכל אמריקאי: הצהרת העצמאות והצהרת גטיסברג. ואז לותר אמר "מאה שנה חלפו והשחור עדיין אינו חופשי ...". בנקודה זו, עצר לותר והוא חש שהקהל היגע מצפה לבשורה כלשהי. מהליה ג'קסון שישבה מאחוריו, קראה לעברו "מרטין, ספר להם על החלום!". ואז לותר נאחז בקצה החוט של הנאום והחל לצטט נאום שכמה מגרסאותיו הוא נשא בעבר. הנאום היה בסגנון התנ"כי של חזון העצמות היבשות, אלא שבמקום חזון דתי של אחרית הימים היה זה חזון "יום יבוא" של שיוויון חילוני. ו. מה שהתנועה שלנו זקוקה לו עכשיו אינו מגוון של הבטחות סרק, לא שלום עלי אדמות, לא מדינה פלשתינאית ולא סידור מחדש של פריבילגיות, אלא חזון עצמות יבשות שיקים לתחייה את ההבטחה שהובטחה במגילת העצמאות. יש לנו מועמד שיכול לעמוד ולדבר על החזון הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מפלגה מיותרת - זוהי המחנה הממלכתי. אייזנקוט צריך לחבור ללפיד וגנץ צריך לחבור לכורסא בבית ולמצוא עיסוק שהוא מוכשר בו. או ליהנות מהפנסיה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניחוש שלי לגבי תפקידה של המחנה הממלכתי בבחירות הבאות (שוב, תחת ההנחה שלכם שאלו יתנהלו כבחירות רגילות): הובלה להפסד נוסף של המחנה בבחירות. הם הולכים להכנס לסחרור של מאבקי אגו בין גנץ לבין אייזנקוט, לבחור את אייזנקוט כאבי גבאי תורן (איש שיושב בראש המחנה על סוס מת) ובקושי לעבור את אחוז החסימה (אם יעברו). אם יעברו את אחוז החסימה, סביר להניח שכמה מנדטים יתפצלו מהמפלגה הגוססת כדי לתמוך בקואליציה של הליכוד. חוץ מזה, כנראה שעוד מנדט או שניים ישארו בבית ולא ילכו להצביע בגלל כל הגועל נפש. מוקדם להגיד לאריק לארוז מזוודות, אבל לכל הפחות (כמו יהודים אחרים בהיסטוריה של העם שלנו) אולי כדאי לארוז איזה תיק מינימלי ולשים מתחת למיטה. "Just in case" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכך התכוונתי ב''מיותרת'' (למחנה שלנו). נוטה להסכים לדעתך על חשיבותה למחנה השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. זו היתה תגובה תומכת. ״מיותרת״ זו מילה שלא קולעת כל כך טוב1 לתאור החבורה הזאת. זה כמו לתאר אנגינה פקטוריס כתסמונת ״מיותרת״. ___________ 1 מצד שני, אם הייתי בוחר במילים שאני חושב עליהן כשאני חושב על החבורה העלובה של גנץ, אייזנקוט וחברים, היו מוחקים לי את התגובה. אז נשאר עם ״מיותרת״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כאשר מנהיג בא ללא סכין בן השיניים, הוא נעדר תמיכה פוליטית משמעותית. וכאשר מנהיג מביא איתו סכין בין השיניים, הוא קיצוני באישיותו. מזכיר את הבדיחה על הדרעי והאלקין שבאו לבקש סיגריה מאיש אופוזיציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכיר את הבדיחה. התגובה שלך לא ממש מפריכה את שתי האבחנות שהצגתי: א. בתקופה הארוכה מאד בה הוכח שגנץ ולפיד אינם מסוגלים להוביל אופוזיציה לוחמנית, אולי רק ח"כ אחד או שניים הזדהו עם מחנה אייזנקוט. ב. בינתיים יאיר גולן מצטיין בעיקר בהתבטאויות קיצוניות שלא מובילות לשום מקום. לזכותו אזקוף את האיחוד החלק בין העבודה למרץ. לא בטוח שהוא תרם לכך באופן אישי. אולי זו תוצאה מכך שלא נותר יותר מדי מה לאחד והמתאחדים פשוט שמחו למצוא בית כלשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשם הוועדה להרס בדיחות: עם פילטר או בלי פילטר? שוב פעם אין לך כובע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא היחיד. אבל מי סופר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא סופר ואז אומר לאחרים שהם התבלבלו? אז הנה דוגמה לאיפה הם התבלבלו: לפי ארלוזורוב, החרדים מקבלים פחות כסף השנה, לעומת העבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. אני נשאר עם הטענה לגבי הבחירות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים אתך שגלעד כ"ץ טועה לחלוטין בהבנת הדברים, אבל הוא טועה בגלל אותה בעיה שאני מוצא גם אצלך. א. הבעיה היא הדיכוטומיה בין שני מחנות. יש שלושה מחנות אזרחים ולא שניים. ויש הרבה יותר משני סטים של ערכי אידאולוגיה. וגם החתכים בין המחנות אינם חופפם לגבולות בין האידאולוגיות. הבייס הביביסטי ממש לא חופף לאחיזה בסט ערכים "לאומי-מסורתי-שמרני". ב. המציאות ב-70 שנות המדינה הראשונות הוכיחה שאין בהכרח סתירה בין סט כזה לסט פרוגרסיבי. ג. הבעיה האמיתית היא שהבייס הביביסטי-שלטוני מנווט היום ע"י גרסה רדיקלית-קיצונית פאשיסטית וגזענית של האידאולוגיה השמרנית. וגם מחנה האופוזיציה אינו מורכב על טהרת האידאולוגיה הליברלית-שיוויונית. ד. העובדה שלא בטוח שכל או אפילו רוב מצביעי BB דוגלים באידאולוגיה היודונאצית של סמוטריץ, אינה מלמדת שהם בהכרח דוגלים בסט הפרוגרסיבי. יש הרבה תחנות בדרך. ויותר חשוב: רובם כפי הנראה שייכים למחנה הא-פוליטי שבכלל אין לו מחוייבות קבועה לסט ערכי אלא מחוייבות אינסטרומנטלית ומשתנה. ו. מעניין לעניין באותו עניין: הרוגז ושאט הנפש שלי ממה שמתרחש במחנה הפוליטי שלי גוברת כל הזמן. עמדת מנהיגי המחנה בוטאה ע"י בני גנץ: "מה אתם רוצים? שנבעיר מדורות בכנסת?". כלומר לא אנחנו ותכונותינו אשמים בחידלון המעש שלנו אלא המצב. וזה לא נכון! הסקר האחרון של מעריב, מראה שוב את המגמה שראינו בעבר. יש גוש של 40 מנדטים במחנה גנץ-לפיד-גולן. מולו יש עוד 25-30 מנדטים אצל בנט-ליברמן. המחנה שלנו גדול בהרבה, אבל התנהגות ההנהגה הפוליטית קושרת אותנו כחמורו של משיח לממשלת בנט או ליברמן הבאה. ז. אפשר וצריך לקיים חזית פוליטית אופוזיציונית להפלת ממשלת הימין. אך אסור לטשטש את המציאות בה סט הערכים של מצביעי בנט-ליברמן הרבה יותר קרוב לסט ה"לאומי-מסורתי-שמרני" מאשר לסט הפרוגרסיבי שלנו. ח. אני חושב שאתה, כמו אחרים, מייחס הרבה יותר מדי משקל למסורתיות כסט ערכים. המסורתיות אינה סט ביניים של ערכים בין שתי הסטים הניצים. הוא יותר קרוב למאפיין שיכול להמצא בשני המחנות כאחד. אדם יכול להיות עם נטייה למסורתיות ומחזיק לגמרי הסט פרוגרסיבי. נדמה לי שאתה עצמך דוגמה לכך. ואפילו, אם מפרידים בין מרכז לקיצונים, אדם יכול להחזיק בכל שלושת הסטים. ט. אשכנזים רבים וספרדים רבים עוד יותר נוטים למסורתיות. זה לא מצליח ליצור ביניהם בונד שהוא יותר מוצלח מן הקשר הסרבו-קרואטי או הצ'כו-סלובקי. וחמורים לפעמים מחליפים בדרך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 ראיתי סיכול מיותר כדוגמת המקרה בירושלים עם בחורה צעירה שנשלחה לאיים עם סכין או מספרים ונורתה למוות. מנקודת מבטי הרי שלו היה קצת רצון והבנה היה אפשר להציל את חייה של האומללה וזאת למרות שהיא במוצהר באה לפגוע. אצל הנשים הפלסטיניות ההתאבדויות באמצעות סכין לרוב מגיעות על רקע נפשי וסיטואציות קשות שברובן נאלצו לבחור ׳התאבדות׳ או שירצחו אותן כי הן אמורות כבר להרצח על כבוד המשפחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נושא הדיון הראשי הוא - יחיא סינואר. האם יחיא נהרג או נרצח?? הוא הרי ישב שם פצוע וחסר ישע כשהוא לא איים על כוחות הבטחון וכשהוא לא חמוש, ובמקום לסייע לו הרחפן התפוצץ והרג אותו. ככל שישנן חשדות או טענות נגד יחיא הרי שהן אמורות להיות נדונות בבית המשפט הצבאי ולא לבצע בו גזר דין מוות, כלומר גם השופט וגם התליין. מה ההבדל בין מה שעשה אלאור עזריה לבין מה שעשה החייל שהפעיל את הרחפן שחיסל את יחיא סינואר? שניהם לכאורה חיסלו לכאורה בן אדם חף מפשע שלא הורשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חייל בתפקיד שקיבל הוראה שאין דגל שחור מתנוסס מעליה הרי הוא מבצע את תפקידו. מה לעשות שחלק לא מבוטל מתפקיד הצבא הוא להרוג את האויב. מי זה ומה זה האויב אין זה מתפקיד החייל להחליט. טייס שמוריד פצצה של טון על בניין סביר מאוד להניח שיהרוג לא מעט חפים מפשע, והוא יודע את זה. עדיין ההוראה חוקית והטייס מבצע את תפקידו כחייל. הכל על פי החוק ופקודות הצבא. כל ההבדל בין אזריה למפעיל הרחפן או הטייס הוא שאזריה פעל על דעת עצמו ולא על פי פקודות הצבא. מה שנקרא ''לקח את החוק לידיו''. כנ''ל החברים של שובאל וגם אלה שהוציאו להורג את שלשת החטופים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״כל ההבדל בין אזריה למפעיל הרחפן או הטייס הוא שאזריה פעל על דעת עצמו ולא על פי פקודות הצבא. מה שנקרא "לקח את החוק לידיו". כנ"ל החברים של שובאל וגם אלה שהוציאו להורג את שלשת החטופים״. >מי הם חבריו של שובאל? מי זה בכלל שובאל ? ( הבן של אב״ג?) ומה הסיפור של הרג החטופים ע״י כוחות צה״ל ואיך זה קשור לאלאור אזריה ? כולם ירו בלי קבלת אישור מהמפקד? והאם באמת כל עבירה על פ״מ היא לקיחת החוק ליד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רס"ל שובאל בן נתן ז"ל וההספד שנשא אחיו הרג החטופים שהניפו דגל לבן נעשה (לכאורה, אבל קשה לי להבין אפשרות אחרת) בניגוד להוראות הפתיחה באש, לדעתי בדיוק כמו הירי שביצע אזריה. כל עבירה בכוונה תחילה היא לקיחת החוק ליד. אולי יש הבדל בחומרת העבירות בין חייל שהכניס בכוונה תחילה כוס חלבית לארוחת הצהריים, חייל שבחר לנוח ולא לצאת לפטרול, וחייל שירה והרג אנשים בניגוד לפקודות, אבל מבחינתי אין הבדל בעקרון של שימת זין על פקודות הצבא. ואין לי ספק שגם אזריה וגם הורגי החטופים ידעו שהם פועלים בניגוד להוראות הפתיחה באש. מה שמיוחד בשני המקרים האלו היה שאי אפשר היה לטאטא אותם. אצל אזריה בגלל התיעוד, ואצל הורגי החטופים, נו, בגלל זהות ההרוגים. השד יודע כמה מקרים של הפקרת שמירה קרו בגבול מצרים לפני הפיגוע ב 2023, אבל את המקרה הזה (שהיה אות אזהרה למוכנות הצבא) אי אפשר היה לטאטא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החשש שלי הוא לא רק מכך שהחיילים שירו בחטופים ידעו שהם עוברים על הפקודות, אלא שהנוהל בהרבה מקרים הוא להתייחס לפקודות כ''פקודות'' לא רלבנטיות. בהערכה זהירה, על כל רצח שמתפרסם יש כמה עשרות, אם לא יותר, רציחות שנשארות באפלה. ככה זה כשיש לך הצבא הכי מוסרי בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכך התכוונתי כשהדגשתי את הנקודה שאלו המקרים שאי אפשר היה לטאטא. שוב שיטת ההנהון והקריצה. יש פקודות ושמים עליהן זין. כשיש תיעוד, או אם רחמנא ליצלן הרגת יהודי, מתגלה הדיסוננס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לו היה מניף דגל לבן ונכנע הקייס שלך היה יותר משכנע. בטח בשדה קרב, מאין לך איזה אקדח או רימון או רובה מחזיק לוחם אויב מוסתר לידו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו ''וידוא הריגה'' הוא טקטיקה כשרה תוך כדי לחימה, וחייל אויב פצוע עדיין מהווה מטרה חוקית בהתאם לנסיבות. ספציפית, לו היו יודעים את זהותו ייתכן שהיו מנסים לתפוס אותו בחיים לצרכי מודיעין ואולי אפילו מיקוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''... כולם רוצים להרוג את האיש הרע...'' זה בטח לא כולם (אני לא) אבל אני מאד מקווה שזה גם לא הרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שבזמן האחרון אני לא בטוח. מקווה שהבחירות הבאות יגידו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רובם ככולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסיביבתי הקרובה, בין הבוגרים, מדובר במיעוט שבמיעוט. אני מניח שזה לא מייצג את כלל הציבור אבל יפתיע אותי לגלות שזה כל כך לא מייצג. יכול להיות שאתה טועה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה תלוי מתי, ומנחש שב-7.10.23 ומעט אחריו גם באתר הזה היו רבים שרצו להרוג את האנשים הרעים, או למצער שמישהו יהרוג אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאחד שרוב חייו הוא טועה ותוהה, אני לעולם לא יאמר שלא יתכן שאני לא טועה. מאחר ולא מצאתי סקרים בנושא, אני מקיש מתוצאות הבחירות האחרונות ובפרט לאחר ה-07/10/23 שרובו - רובו ככולו - של הציבור הישראלי-יהודי היה רוצה לדעת שמחבלים לא יוצאים חיים מזירת הפיגוע. זה אפילו מנחם אותם במידת מה לדעת שהמחבל קיבל את העונש האמיתי 1 שאפשר לתת. הפחד עליו הצביע הובס לא משתנה נוכח שינויי האידאולוגיה. הפחד מהמוות האכזרי והלא טבעי הוא ראשוני וקודם לכל וכאשר אין ענישה הולמת לפשע והרוצח משוחרר לחופשי, הרצון ללויתן גובר והולך באותה מידה שהבוז לדמוקרטיות המשחררות רוצחי נשים וילדים הולך וגובר. ----------- 1 יכול להיות שלו החלופה הייתה מאסר עולם ללא אפשרות חנינה גם במקרים של עיסקאות חטופים, התוצאות היו שונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלקסיקון שלי, כשאומרים ״כולם״ מדובר על 99.9%, וכשמדובר על ״רובו ככולו״ מדובר על 96%. איך מתוצאות הבחירות האחרונות אתה מסיק את מה שאתה מסיק? 10% הצביעו לציונות הדתית ועוצמה יהודית (ביחד), 4.5% הצביעו לליברמן, ואחוז הצביעו לאיילת שקד, תוסיף לזה עוד כמה ממצביעי הליכוד וש״ס... אולי תגיע ל-40%, אולי אפילו ל60% יותר מזה? אולי 80%... אני לא רואה על מה אתה מסתמך כשאתה מדבר על ״רובו ככולו״. ״...הפחד מהמוות האכזרי והלא טבעי הוא ראשוני וקודם לכל...״ לכל אדם, לכל יצור חי (כמעט), יש צרכים בסיסיים לקיום (אוכל, אוויר, מים, חימום וכו׳) וכשהם מתגשמים הוא עובר ביולוגית לצורך להתרבות. זה הרבה יותר קדמוני מפחד, הרבה יותר בסיסי מהפחד, הרבה יותר ראשוני מהפחד. ובכל זאת אני מקוה שרוב הציבור לא מתייחס בסלחנות לאונס של נשים בגיל הפוריות (שהוא הרבה פעמים 15 ופחות). אתה חושב שאני טועה? אם לא - אז ה״צורך הראשוני״ לא ממש רלוונטי. אם כן - כנראה שאנחנו חיים בשתי עולמות שונים לחלוטין ואני לא ממש רוצה לחיות בעולמך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
׳ובכל זאת אני מקוה שרוב הציבור לא מתייחס בסלחנות לאונס של נשים בגיל הפוריות (שהוא הרבה פעמים 15 ופחות). אתה חושב שאני טועה? אם לא - אז ה״צורך הראשוני״ לא ממש רלוונטי. אם כן - כנראה שאנחנו חיים בשתי עולמות שונים לחלוטין ואני לא ממש רוצה לחיות בעולמך.׳ -------- על מה אתה מדבר? איזה אונס? איזה פוריות? איזה עולמות? אתה איתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להגיד שאם היינו חיים בעולם שמונע רק על יד הצרכים הראשוניים שלנו אונס היה חוויה יומיומית, ושאם היינו חיים בחברה שבה הצרכים הראשוניים שלנו היו לגיטימיים אונס היה אקט לגיטימי. בגלל שלמיטב ידיעתי אנחנו לא חיים בעולם כזה או כזה, המסקנה המתבקשת היא שאנחנו חיים בעולם שלא מונע רק על יד הצרכים הראשוניים שלנו ושסיפוק הצרכים הראשוניים שלנו לא נחשב ללגיטימי1, ומכאן הסיום של התגובה שלך לא רלוונטי לעולמינו. 1 אפילו בקרב אוכלי המוות שביננו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני לא התייחסתי כלל לצרכים ראשונים של מאסלו או אחרים. לשיטתו של הובס, הפחד מהמוות האלים ומאי הסדר החברתי בו כל דאלים גבר, ולעניינו אנו, כל רוצח משוחרר, הפחד הזה, שהוא קמאי, ראשוני בבחינת פחד קיומי, הוא זה שגורם לבני האדם להמליך עליהם מלך, שליט, קיסר, נשיא, כדי שיהרוג עבורם את הרעים, אחרת הרעים יהרגו אותם. אני חושב שהבנת אותי באופן שגוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שהמלכנו עלינו מלך, הכתרנו עלינו קיסר, מיננו עלינו נשיא או השלטנו עלינו ממשלה1 הצלחנו (ז"א, רובינו) להתעלות מעל "הפחד הראשוני" בדיוק כמו שהצלחנו להתעלות מעל שאר הצרכים הראשוניים שלנו. אני חושב שהבנתי אותך באופן מדוייק ואני עדיין מחכה לסימוכין ל"רובו ככולו". 1 שהתפקיד שלהם, גם לפי הובס, הוא לא "להרוג את האיש הרע" אלא, אולי, למנוע מהאיש הרע לפעול באופן רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה המלכנו? אנחנו מדברים על הובס. זה 1600. זה לא היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלכנו זה לא אני ואתה, המלכנו זה אבות אבותינו (ואבות אבותיו של הובס, שבסך הכל ניסה לנמק למה יש מעליו מלך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה שניסיתי להתפלסף איתך. רשמתי זאת לפני. אז אתה טוען שאצלכם לא כולם רוצים להרוג את האיש הרע? כמה חבל. אבל למה לא ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה שאני מתערב, אבל אני מאד מזדהה עם מה שכתב האאלמוני: "למנוע מהאיש הרע לפעול באופן רע". צריך להיות מדוייק וזהיר ולהבהיר שמדובר בעמדה מאד מוגדרת של אנשים מסויימים שלא ברור היקף התמיכה בהם, אבל זה לא צריך א-פריורי לפסול את מה שאנו אומרים. זה, לכאורה, נראה מוזר, שדווקא אנשים דתיים, מתקשים כל כך בזיהוי כת דתית אחרת, אבל אולי זה מובן אם גדלים במערכת סגורה ותיבת תהודה המהדהדת לך באלף דרכים את הצדק והאמת המוחלטת של הכת הדתית שלך ("אין אלוהים מבלעדי אללה ומוחמד הוא נביאו" וכיוב'). אנשים כמוני וכנראה גם האאלמוני, משתייכים לכת דתית, הייתי אומר אפילו חרדית. אלא שבמקום חרדה לדבר השם, אנו חרדים לדבר האנושיות. אנו רואים עצמנו חלק מרקמה אנושית אחת, הכוללת גם את האנשים ה"רעים". או כפי שניסח זאת הסופר ק.צטניק כאשר חזר בו מעדותו במשפט אייכמן וכתב שאושויץ לא היתה פלאנטה אחרת. גם הרוצחים וגם הנרצחים היו בני אדם. איננו בהכרח פציפיסטים. לפחות חלק מאתנו מכירים בזכות/חובה של הגנה עצמית. אלא שאיננו רואים בהריגת שום אדם סיבה לשמחה גדולה. בכל פעם ש"מחסלים את הרע" יש בכך סימן למשהו פגום באנושיות. בגן אלף השבילים של הגורל, אדם כמו היטלר, יכל להיות אמן כושל, ממורמר ונשכח ויכל להיות רוצח המונים. מה שהפך אותו לרוצח המונים, זה לא משהו שהיה בו, אלא משהו זדוני הטמון באנושות כולה. הוצאתו להורג של הרע "חוגגת" בראש חוצות את כישלונו של המין האנושי למנוע את התגשמות הרוע האנושי עלי אדמות. זוהי אמונה, שע"פ אבחנתי, אפילו רבים מאנשי השמאל לא מבינים ואולי אינם שותפים לה. אצל אנשי הימין / הדתיים, אני מאבחן כמעט חוסר יכולת מוחלט להבין אותה. גם במותם של הגרועים בבני האדם, איננו רואים הצלחה של האנושיות, אלא כישלון שלה, ועל אחת כמה וכמה שמדובר בילדה בת שש. איננו בהכרח אוהבי "עזתים" כפי שסבורים רוב מוחלט של חסידי הימין. אנו רק חושבים שהם בני אדם כמו כולם, לטוב ולרע, וחלים עליהם אותם חוקים שצריכים לחול על כל בני האדם. האנושיות אינה חסינות מעונש. האנושיות תובעת ריסון וגבולות ברורים, בעת הטלת העונש. אנו אפילו לא יודעים אם דרכנו היא הדרך ה"נכונה" והמוצלחת. אבל כפי שלמדנו הפרופ' ליבוביץ, אמונה אינה עניין של היגיון אלא של החלטה. אין לנו כל רצון להיות חלק מעולם שרואה לעצמו היתר לפטור עצמו מכל הסייגים והגדרים שקבעו לעצמם אנשים בני תרבות. ולכן כל המרחב האנושי הזה של עזריה, פריג'ה, שובאל, היורים לעזה בעת קריאת המגילה, בנגביר, רוטמן, אוחנה ונתניהו הם חלק מן הרוע האנושי. אם אין דרך לפטור עצמנו מחזקתם, בודאי שאסור בשום אופן לשתף פעולה איתם. גם לא תחת מסווה מזוייף של אחדות מזוייפת והכרעת (עריצות) הרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״כפי שלמדנו הפרופ' ליבוביץ, אמונה אינה עניין של היגיון אלא של החלטה״ מן המפורסמות הן שהגותו של י.ל היא שעיקר היהדות היא ביצוע המצוות ולא האמונה, או כלשון הספרות חוקה/שריעה (יהדות,איסלאם) מול הדוגמטיקה (נצרות) ובעניין היטלר, אנצל את ההזדמנות שכתבת אותו להציג - מלחמה בצבע: היטלר - תמונות מקוריות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא לגמרי נכון. י''ל הדגיש שהיהדות אינה תחרות במילוי מצוות. לגרסתו, האמונה אינה אלא הנכונות לקבל עליך עול תורה ומצוות. מאחר ואין שום דרך להוכיח שקיום המצוות הוא מחוייב רציונלית, ההחלטה לקיים אותן היא אמונית. י''ל גם פרט שיש גרסאות שונות מה הן המצוות וממילא אפאחד לא יכול לקיים את כל המצוות. הוא גם סבר שההלכה משתנה עם הזמן וממילא היא נקבעת ע''י בני אדם יהודים ו''לא בשמיים היא''. ולכן נכון שליבוביץ הדגיש את מרכזיות קיום המצוות ע''פ אונתולוגיות שונות של היישות האלוהית. אבל לא נכון לומר שהוא ביטל את מושג האמונה לטובת ההלכה. התיאור של ליבוביץ כ''כופר שומר מצוות'' בודאי לא היה מקובל עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״לא נכון לומר שהוא ביטל את מושג האמונה לטובת ההלכה״ 1. ביהדות ובפרט זאת האורתודוקסית, האמונה וההלכה לא נפגשים, ואם הן נפגשו ׳במקרה׳ אז ההלכה היא הקובעת. כך לפחות אם אני זוכר נכון את תמצית עיקרי תורתו של י.ל היהדות שראה בעצם הקיום המעשי של המצוות את מהותה של הדת היהודית. ז״א האמונה באה לידי ביטוי בקיום המצוות לא כי אתה מאמין או מבין - מה שאתה מכנה ׳אמונית׳ - אלא כי זאת החוקה היהודית. אין שום חוק/מצווה שמחייבת את היהודי להאמין אבל כן יש חוק שמחייב אותו לקיים מצוות. י.ל רואה את המונח אמונה כביצוע של ההלכה, שכן המחויבות להלכה היא הדבר היחיד המשותף לכל היהודים המאמינים בכל הדורות וזאת למרות ההבדלים בדעותיהם ואמונותיהם. ומכאן שאמונה = קיום מצוות ולכן לדעתי הוא כן מבטל את מושג האמונה לטובת ההלכה בכך שהוא משווה אותם. 2. י.ל היה יהודי טוב שקיים מצוות עפ״י ההלכה האורתודוקסית המחמירה והוא האמין באלוהים באמצעות כך שהוא מקיים את המצוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליבוביץ' היה דואליסט בכל נימי נפשו. בדואליזם אין שום חפיפה, ואפילו לא השקה, בין העולם הפיזי והעולם הנפשי. לכן השאלה אם הוא מאמין או לא כלל לא היתה רלבנטית מבחינתו. האמונה שייכת למישור אחד, וקיום המצוות למישור אחר לגמרי. היהדות מבחינתו מחייבת אותך לקיים מצוות, לא להאמין (אני יכול להתווכח עם זה באמצעות הדיבר הראשון). אז אם לדייק זה לא אמונה=קיום מצוות אלא דתיות=קיום מצוות, והאמונה בין אם נוכחת בחייו של האדם או לא, נמצאת במישור אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יש טעם (ואולי אין) להזכיר את דיון 3565 שעסק כולו בשאלות האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי הטענה שאיני מסכים לה. לייבוביץ לא היה פנתאיסט ולא רציונליסט כל כך רדיקלי שזורק את המטאפיזיקה מחוץ לגדר ככלי אין חפץ בו. לייבוביץ הכיר בכך שחלק גדול מן הדת עוסק במטאפיזיקה להבדיל מן הפיזיקה. הוא זיהה את הנכונות לקבל עליך עול תורה ומצוות (שפחות חשוב מה הן בדיוק, עם קטניות בפסח או בלי) עם מה שדתיים יותר טרדיציונליים מכנים אמונה. הוא ראה בנכונות הזו חלק מן העולם הנפשי של הדת. זה נכון שלייבוביץ הקצין מאד את העמדה הרמב''מית לפיה האלוהות מיוצגת יותר על פי מה שאיננו יודעים עליה מאשר מה שאנו יודעים עליה. אבל הוא לא זרק את האלוהים למגרש הגרוטאות הניצ'יאני. זוהי הסיבה שהוא התעקש על קיומן של השגחה כללית ופרטית כאחת (הוא רק נתן להן משמעות שונה מזו המקובלת). אני יודע שאחד מבניו תאר אותו מאד קרוב לכופר שומר מצוות, אבל זה פשוט לא מתיישב עם מה שלייבוביץ עצמו כתב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(שוקי ענה יפה, אבל אני רק רוצה לשאול אם אתה בטוח שאתה יודע מי האיש הרע?, ולפני שאתה עונה - קרא בבקשה את זה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוייק. הסייגים שבני תרבות מטילים על עצמם בעת "ביעור הרע" נועדו בין היתר למזער את הסיכוי לפגוע בחפים מפשע. אלא שאומר בגלוי, ע"פ אמונתנו, גם אם אותו אזרח לא חמוש שנפגע במה שנקרא "נזק סביבתי" מתגלה כמישהו שחלק בקלאווה כאשר נרצחו יהודים, זו עדיין לא סיבה להרוג אותו, או להחריב את ביתו או להרעיב אותו. זו לא אמונה הפותרת את כל הבעיות בעולם. למשל, אם מכירים בזכות ל"בער את הרע", מכירים גם באפשרות שיהיו טעויות בעת זיהוי הרע. במקרה כזה לכל הפחות תעמוד לנו הזכות של תחושת החובה/הכרח לבצע משהו קשה. זכות זו יש ליטול ממי שנחפז לכל חיסול וניטרול כאילו מדובר במצווה שתביא אותו לגן העדן. איש כזה הוא תליין ומרצח סתם, גם אם האיש שפגע בו היה מנוול אמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אני לעולם לא יאמר שלא יתכן שאני לא טועה'' - מרוב שלילות נראה לי שבסוף יצא הפוך ממה שהתכוונת, אבל כמובן אולי אני טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
׳אני לא טועה׳ המקביל ל׳אין ספק׳ , כולנו יודעים שזאת הפרזה. אין כאן עניין של שליליות, אלא רצון לבטא חוסר וודאות וידיעה תמידיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילולית גרידא: "אני לעולם לא יאמר שלא יתכן שאני לא טועה" שקול ל"אני לעולם לא אומר שייתכן ואני טועה"1. ונראה לי שזה הפוך ממה שניסית להגיד במשפט ההוא עם יותר מדי ה"לא"-ים. 1 אולי אפילו חזק יותר - שלבטח אני כן טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הבנתי. תודה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |