הערה . 77823
מאור גרינברג יום ו', 12/7/2002, 0:09
מעניין לקרוא שיר (טקסט?) כשלפתע משובצת בו פראזה עם מקצב אחר (ימי החנוכה) - אבל לדעתי השימוש בזה כאן הוא רשלני וגורע.

אם יורשה לי לרדת קצת יותר עמוק - מבחינתי השיר מתעסק במתח בין מהות הקשר עם ההורים ("מחייכת אלי ברך להרגיע..")לבין מה שמרצד על פני השטח שלו (פלורסנטים דקדנטיים?). בעצם, נכון יותר להגיד שהוא מציג את המתח הזה, משל היה פרוספקט של רעיון ספרותי, והקורא הוא זה שמדמיין מה כתוב בספר.

אז השיר באמת אסתטי, והוא עובד עלי טוב כי הוא מתאר מעמדים מעניינים מבחינה ויזואלית.

מה שמציק לי בשיר הזה, ובכל שאר השירים שהועלו כאן, או לפחות בכל מה שאני זוכר מכל השירים שהועלו כאן, זאת הנימה, הטון.

אם לחזור לפרטים: חָיִיתִיעַל. אמור להופיע כשתי מילים, מן הסתם - ככה לפחות זה מוצג בגרסה הגרפית (ואני מקווה שזאת הגרסה הנכונה).
תוקן, תודה. 78018
ערן בילינסקי • בתשובה למאור גרינברג יום ו', 12/7/2002, 17:29
באמת!!!!! 79075
שיר • בתשובה למאור גרינברג יום ד', 17/7/2002, 15:50
לדעתי אתה צודק ואני מסכימה איתך ב100 %
עוד אחת? 79085
מאור גרינברג • בתשובה לשיר יום ד', 17/7/2002, 16:31
כבר סמכא בתחום, אני מרגיש חופשי לציין את המובן מאליו: שיר היא דמות משנית של כותב אחר. הכותב מוזמן ליצור עימי קשר באימייל להחלפת רשמים שתאוגד בקובץ "היד שמנענעת".

הזמנה זו מופנית גם לכותבי דמויות פיקטיביות אחרות, לא כולל פופק.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות