 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבה בטמקא """ טקס הזיכרון המשותף הישראלי-פלסטיני נערך אמש (שלישי) במקביל ביפו ובעיירה בית ג'אלה הסמוכה לבית לחם, בהובלת הארגונים "לוחמים לשלום" ו"פורום המשפחות השכולות". ברעננה, שם נערכה צפייה בטקס בבית כנסת רפורמי שארגנה תנועת "עומדים ביחד", דווח על מהומות בחוץ - במעורבות פעילי ימין שלפי עדויות הכו אנשים וזרקו אבנים על בית הכנסת. חלק מהמוחים קראו "מוות למחבלים". "זרקו אבנים על חלונות בית כנסת. אני אישה בת 69, עם חבורה מעל המצח, עם זרוע שרוטה, עם שריטה מעל העין בגלל שתקפו אותי. זה פשוט לא להאמין. חברות שלי שאמרו שראו את ההמון נבהלו וברחו לפני שנכנסו. השוטרים לא נתנו לאף אחד להתקרב לכניסה. כל מי שהגיע ליוו אותו לרכב שלו ואמרו לו סע הביתה, אין לך מה לחפש פה. שלא נדבר על ערבים שברחו כל עוד נפשם בהם", סיפרה אורית רזניקוב, שהותקפה באירוע על-ידי הפעילים הקיצונים. היו עשרות, מאות מפגינים, אנשים אלימים, לא נתנו לנו להיכנס, אמרו אין כניסה, אתם לא יכולים להיכנס לאולם. אני לא ויתרתי. ואז אישה אחת שרטה אותי ומישהו אחר נתן לי אגרוף בפנים. השוטרים דחפו אותי פנימה, ממש די בגסות, דחפו אותי פנימה. היו מעט שוטרים, הם לא השתלטו. אחרי שראיתי את המודעה התקשרתי למשטרה ואמרתי להם תשמעו, אני מבקשת הגנה. בסוף ההקרנה הגיעה המשטרה ואמרה לנו שאנחנו לא יכולים לצאת, שאנחנו חייבים להישאר באולם, כי אחרת יעשו בנו לינץ'. ונשארנו נצורים באולם". שמואל ווגמן, סגן וממלא-מקום ראש העיר רעננה, הגיע למקום אחרי שנכח בטקס שנערך ביד לבנים, בעקבות טלפונים שקיבל על ההתרחשות. "אני מחכה לחילוץ", אמר בשיחה עם ynet. "יש בחוץ המון שמרביץ, זורק אבנים, פוגע בכל מי שיוצא. המשטרה הוציאה אנשים מבית הכנסת, וליוותה אותה לרכבים. זה מאוד מפחיד, אלימות של ממש. דברים שאתה לא יכול לדמיין שקורים פה. זה ממש פוגרום לשמו, מזעזע". לקראת האירוע פורסם פוסט של ארגון הימין "בצלמו", ובו נכתב: "לא נותנים לתומכי הטרור להיכנס לרעננה". סגנית ראש העיר רעננה רונית וינטראוב סיפרה שהגיעה למקום לאחר הטקס המרכזי בעיר, וביקשה לעצור את ההפגנה הרועשת. "השוטרים פשוט מלאכים. הם הגנו עליי והביאו אותי בבטחה לאוטו. ברגע אחד הייתי מוקפת באנשים שצורחים, התחילו לתת לי מכות ברגליים, יריקות. זה מפחיד שזה קיים ברעננה ובמדינת ישראל. זה הרגיש סוג של פוגרום". """ |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר רואה את כבוד נשיא המדינה מגיב באומרו ש''שני הצדדים צריכים להנמיך את הלהבות ואני מגנה את הקיצוניים משני הצדדים. כוחנו באחדותנו''. יצחק פון הינדנבורג שלנו. הוא מעורר בי יותר בחילה מנבחרי הציבור ששומרים על כסאם המרופד בכנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לייק ל''יצחק פון הינדנבורג'', ואסור לעשות השוואות כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיון עם הנשיא פורסם בידיעות אחרונות ההערות של המראיין אומרות הכל. """ אז כן - תודו שאין פה הפתעה גדולה - העיקרון הקדוש שמנחה את הרצוג הנשיא הוא האיזון. זה לא קרה קודם, והוא גם לא כאן עכשיו כדי לתפוס צד. גם אם הספינה טובעת לא תשמעו אותו מאשים את הקברניט. האחריות על כולם. וגם בשיחה הזו, הוא מבקר צד אחד ומיד ממהר לאזן עם ביקורת לצד השני. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוסט של משה רדמן: """ קו אדום בוהק מחבר בין הפרעות בחווארה ובכפרי הגדה המערבית ע״י מחבלי הגבעות, לבין תקיפת החיילים והפריצות לשדה תימן ובית ליד, הצנזורה של משטרת ישראל בהפגנות נגד המלחמה והצנזורה על הקרנת הסרט ״אין ארץ אחרת״, לבין הפוגרום בבית הכנסת ברעננה הלילה. את הקו הזה צייר בדם אדם אחד בלבד - מממן החמאס נתניהו. הוא שליבה והעצים (בדרכו התחמנית והשקרנית) את ההסתה המטורפת בחסות דתית נגד רבין. הוא שמאפשר למחבלי הגבעות לפרוק כל עול ולהתפתח ליחידות חיסול גזעיות. הוא שהוציא את השד הכהניסטי מהבקבוק, נירמל אותו והכניס אותו לקודשי הקודשים. הוא שעובר יום יום כבר שנים (ובמיוחד בשנתיים ורבע האחרונות) עם סכין מנתחים כדי לחתוך ולפלג, לשסות ולהפריד בין חלקי החברה. הוא זה שבנה כאן מכונת רעל שקורעת אותנו מבפנים. הוא שמעודד אלימות בין אם בשתיקה ובין אם בקריצה, בין אם באמצעות פרוקסיס או בני משפחה. לא בכדי מי שעמדה מאחורי הפוגרום הזה היא לא אחרת מיו״ר סניף הליכוד ברעננה, לא בכדי היא מדברת על ימין ושמאל (מצורף בתגובה אייטם על ״נטילת האחריות״ שלה) ואומרת ל ״שמאלנים״ ראו הוזהרתם. אל תקראו לזה עימותים בבית כנסת וגם לא כהניסטים ברעננה, יש כהניזם שם, יש עימותים, אבל צריך לקרוא לילד בשמו: קומץ יהודי גזעני ומוסת למלחמה ולהרג מקרב תומכי הממשלה, שהוסת והושחת על ידי נתניהו, הגיע לבצע פוגרום ביהודים אחרים בבית כנסת, רק כי הם חושבים אחרת. ומשטרת ישראל שמנוהלת על ידי שר גזעני ומוסת לא נקפה אצבע. זה האירוע. מי שמכיר אותי ועוקב אחרי העשיה שלי יודע שאני בעד אחדות בעם, אני בעד בניה מחדש ומושקע בזה בלי סוף. אבל האנשים האלו הם לא העם שלי והערכים שלהם הם לא הערכים שלי ולא ערכים שאהיה מוכן להתאחד איתם לעולם. כדי לבנות מחדש ולאחד מקסימום כוחות שפויים מכל קצוות הקשת, אנחנו צריכים להילחם בפשיזם ובגזענות בכל הכוח וללא מורא - הם לא חלק מהקשת ואסור שהם יהיו, לא היום ולא בעוד מאה שנה. מצד אחד אין ספק שאירועים כאלו מייצרים פחד מהתהום שהגענו אליה, אבל מצד שני התהום הזו היא הזדמנות - כל המסכות מוסרות, עומק המשבר וגודל המוגלה מתגלים מיום ליום וזה רק יקל עלינו לתקן אחרי ששלטון האימים הזה יבוא לקיצו. תרימו ראש - אל תיבהלו מהתמונות או האמירות, הם קומץ שמגובה על ידי ממשלה, אבל אנחנו הרוב. אנחנו רק צריכים ללמוד להתנהג כמו רוב לעמוד על הערכים שלנו והערכים שהמדינה הזו נוסדה עליהם, לגבות את האנשים שלנו ולשים בראשינו מנהיגות אמיצה (אנצל את ההזדמנות שוב לומר שאני בז לכל ״המנהיגים״ ששותקים שוב) שלא נעה ונדה לפי משבי הרוחות והסקרים. נ.ב עצוב לי שאנחנו צריכים להתעסק בזה ביום הזיכרון וערב יום העצמאות, אבל האמת היא שזה חלק מהזיכרון וההנצחה, חלק מהמאבק על כך שנהיה ראויים. כדי שנהיה באמת ראויים לנופלים ולא סתם נאמר את זה במס שפתיים, הגועל הזה צריך להיעלם מקרבנו. מדינה גזענית, פשיסטית ואלימה לא ראויה לנופליה. """ |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |