בתשובה לשי כהן, 07/08/00 0:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדת לעולם לא תופרד מהמדינה, לפחות לא ברמה המעשית. יש מדינות מעטות שבהן יש הפרדה למעשה (ולא רק להלכה). בעצם, נדמה לי שהיחידה היא צרפת - בארה"ב הדת משמשת גורם אינטגרלי בפוליטיקה של השמאל והימין כאחד. כשאתה מדבר על ליל סכינים, אתה לא מדבר על הדת - אתה מדבר על הדתיים. מה שמפריע לך הוא האספסוף השחור; את הרבנות הראשית ואת הממסד הדתי אתה תשמח לשמור, כל עוד הוא ישרת את האינטרס. והוא תמיד משרת את האינטרס. ובכלל, מי לעזאזל ינהיג את המהפכה שלך? טומי לפיד והוולוו שלו? זה היה כך תמיד, מבן-גוריון עד ברק, עבור בנתניהו ובגין - כל שלטון ישראלי משתמש בממסד הדתי, וזה לעולם לא נעשה לטובת האספסוף השחור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שוב הביטוי לעולם.... נא לשים לב: הדבר היחידי הנוסף הבטוח בעולמינו, וזה בנוסף לעובדת המוות, הינו: אין לעולם. אני חוזר, אין לעולם. הדת תופרד מהמדינה. זו מסקנה שאין אפשרות שלא תתממש. צרפת בתחילת המאה הזו הייתה *קתולית* מאוד. התערבות הדת במדינה איימה לפרק את רקמת החיים בצרפת. מה שנחשב "לבלתי אפשרי" קרה. הדת הופרדה. פשוט עד כדי כך. טורקיה, במאה העשרים הייתה מדינה מוסלמית. מאוד מוסלמית. על ה"טורקים הצעירים" שמעת? בטורקיה המוסלמים הקנאים הינם כמעט 50%. למרות זאת בכוח החוקה פרי מורשת אתא טורק, אין הצבא מאפשר למוסלמים להרים ראש. אין נישואים דתיים בטורקיה. אפילו לא בנוסף לאזרחיים. יש רק נישואין אזרחיים. אנחנו מדברים כאן על מדינה מוסלמית. לא יכול לקרות אצלנו? עוד תיווכח שאנו הרבה פחות "עם סגולה" ממה שחשבת........ וחוץ מזה כן מפריע לי דת כל דת. במיוחד דת. לא רבנות ראשית ולא כלום. בעיני כנופיית תמהונים.... "רק לא דת" המרחק לסיסמא הזאת מ"רק לא ש"ס" כבר קרוב. מי ינהיג את המהפיכה.... שאלה נכבדה שראשי מנגנוני הבטחון במדינות רבות היו רוצים לדעת..., הכל יכול להיות ומכל כיוון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמאות טובות. לא מכיר את ההיסטוריה של צרפת, אבל אני יודע מה קרה בטורקיה. טורקיה הייתה אימפריה קורסת כשהגיע אתא-טורק. "האליטות הישנות", שהיו מחוברות לעולם המוסלמי, נעלמו לא בגלל המהפכה, אלא המהפכה התרחשה בגלל שהן נעלמו. כדאי לזכור, "מהפכות" חילוניות יכולות להתרחש גם בכיוון ההפוך. קח לדוגמה את ברית-המועצות, המדינה החילונית בעולם. כעשר שנים אחרי שגורבצ'וב התחיל עם הרפורמות שלו, הכנסיה הפרבוסלבית שוב חזרה למעמד הדומיננטי שהיה לה לפני שמונים שנה. שיא הגיחוך היה במלחמת צ'צ'ניה: כמרים שמברכים מטוסים וטנקים, בצבא ששליש ממנו הם חיילים ממוצא מוסלמי. בכל מקרה, בישראל המצב שונה באופן קרדינלי מטורקיה: יש לנו משטר קפיטליסטי ששילב בהצלחה את מערכת ה"אופיום להמונים" במסגרת קיומו. לש"ס אין קיום פוליטי עצמאי ללא הממסד הקיים - כל שנה היא מאשרת את התקציבים של משרד האוצר, היא אף פעם לא מתנגדת למהלכים צבאיים ומדיניים שנכפים על ישראל (או כאלה שישראל יוזמת). הדרישות שלה תמיד מוגבלות לטיפוח ושימור העסקנות המפלגתית: ישיבות, מכוני החזרה בתשובה, תשלומי גמלה לחברי מפלגה (בחורי ישיבות). לש"ס יש תפקיד כפול בחברה שלנו: מצד אחד לנקז את התסכול של "הפרולטריון המזרחי", ומצד שני למנוע פתרון אמיתי של מצוקותיו. אין שום סיבה שהאליטה תוותר על ההמצאה הגאונית הזאת. זו הסיבה שהתקשורת ה"שמאלנית" תמיד עסוקה בליבוי מלחמת-התרבות הפיקטיבית בין ש"ס ל"רוב השפוי". אמר אדם חכם בנוגע למהפכות: מהפכה מתרחשת במצב, שבו השולט לא יכול יותר לשלוט, והנשלט לא יכול יותר להשלט. בישראל התנאי הראשון פשוט לא קיים. להפך, השולט מרוצה מש"ס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת, קצת רצינות, האליטות *לעולם* אינן נעלמות מעצמן... המלחמה פוררה את טורקיה, וגרמה לשבר שפוצץ את המירקם החברתי... המהפיכה, כמו כל מהפיכה איננה מתרחשת מעצמה... א בגלל שפתאום השטח פנוי.... המהפיכה הייתה על רקע המלחמה והתפוררות המבנה החברתי במדינה. מזכיר לך משהו התפוררות המבנה החברתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת, הדבר האחרון שאפשר להגיד על מלחמת התרבות הזאת זה שהיא פיקטיבית. ודרך אגב, השאלה היא עם מי המלחמה הזאת: עם ש"ס או עם הבוחרים שלה (אל תשכח שרק חלק קטן מהבוחרים של ש"ס הם אכן כאלה שילדיהם מתחנכים במוסדותיה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שלך, שאין עליה תשובה, מדגימה את הנקודה שלי. זוהי באמת מלחמת תרבות פיקטיבית. זאת אומרת, יכול להיות שיש מלחמת תרבות, אבל היא לא ממש רלוונטית לחיינו הממשיים. זאת מלחמה פוסט-מודרנית קלאסית: מלחמה של סמלים במימד זמן-חלל שהופרד מהאמת והמציאות. תסגור את הטלוויזיה ואין מלחמה. זו גם לא ממש מלחמה, זה יותר כמו עימות-גבול בתוך האליטה הפוליטית הציונית. ש"ס רוצה נתח מהתקציבים, והגווארדיה הישנה לא רוצה לוותר. שני הצדדים מנסים להסית את הציבור לתמוך בהם. משחקים בדמוקרטיה. לחם ושעשועים - אבל בלי הלחם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |