 |
|
 |
||
|
||||
 |
וואו. כמה רעל בחצים ואיזה סרקזם משובך. שאפו ביאליק. השיר מגלה את כוונת המשורר הרבה לפני שמגיעים לשורות האחרונות עם ניפוץ הראשים אל אבני הקירות. מתחיל כמסווה של הילולה, אבל כבר אחרי כמה שורות מתחיל קרשנדו של סרקזם (בהתחלה דו משמעי, אבל נהיה פחות דו משמעי בהמשך). למשל: ״וְהָיָה מְחוֹלְכֶם מְחוֹל עִוְעִים וּגְבוּרָה, לְהַצִּית אֶת-כָּל-סְבִיבוֹתֵיכֶם כַּמְּדוּרָה.״ |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |