 |
מי לא יברח מהגטו למדבר בו החופש מצוי בכל גרגר של חול.
״עם ישראל השתתף תמיד בכל תנועות העמים אשר בארץ. רשמים עתיקים מוכיחים לנו, כי בהתקופות היותר ראשונות של העם העברי, התנועע והתנודד יחד עם גוים רבים ועצומים. כל תקופה גדולה בחיי העם העברי היא תקופה גדולה בהיסטוריה הכללית; כל טלטול וגלות בחיי עם ישראל היה בזמן אחד עם טלטולם וגלותם של עוד גוים רבים וחזקים. בצאת ישראל ממצרים לבקש לו את ארצו באסיה, היתה תנועה גדולה וחזקה בכל ארץ אפריקה, וככה אנו רואים גם בימי אשור ובבל, כי גויים וממלכות נתשו מעל אדמתם והתבל כולה היתה כמרקחה… אך הנה התקופה הקרובה בערך: תקופת רומא. אז חשכו פני המזרח ונתאדמו פני המערב, היונים היו הראשונים אשר קרבו את מות המזרח ויבנו על חרבותיו את מערב, ויחד עם המזרח נפל גם העם המזרחי – עם יהודה. אכן התנועה הגדולה הזאת לא היתה תנועת החרב, אך תנועת הרוח. בהיות האויר שוה וממוזג הוא שקט ושאנן והולך לו לאט, אולם בהפגש קור וחום יתחולל סער נורא, השובר גם את ארזי לבנון. בהביטנו במבט חודר בספר תולדות האדם אנו רואים, כי כל תנועה גדולה בחיי העמים היתה תנועת הרוח. האנושיות אינה חיה בלי אידיאל, והיא מרימה מקרבה אנשים גדולים, נביאים ומחוקקים, בוראים לה את האידיאלים אשר תעבוד אותם. אולם האידיאלים האלו אינם חיים לנצח; כל מה שנביא מביט באספקלריה יותר מאירה לתוך העתיד האפל, הוא בורא לו אידיאל יותר גדול ויותר חזק, המבלה דורות למרות ושנים לאלפים, אבל סוף סוף, באחרית הימים, ימות גם האידיאל הזה; האנושיות מרגשת פתאום, כי הכל נרקב ונשחת ואין מעמד לה בחיים. התקופה הזאת נוראה מאד, האנושיות צמאה לדבר ד’… אז יתפרד העם למפלגות ולכתות ובדרכים שונים יצא לבקש את ד’… אבל המצב הזה לא יארך, האנושיות תקים נביא חדש, בורא לו אלהים חדשים וחברה חדשה על חרבות המתים. אז תקום תנועה גדולה בארץ, האנושיות מרחיקה ביד חזקה מקרבה את כל הנרקב והנשחת ומוציאה מבין הקברים ועיי המפולת את היסודות החזקים והבריאים לתתם בבנין החברה החדשה. תקופה כזאת היתה התקופה של החורבן השני המתחלת כמאה וחמשים שנה לפני החורבן ונגמרת כמאתיים שנה אחריו. אז נעו כל אלילי הגוים ונפלו תחתם, האנושיות היתה עיפה ויגעה עד מאד, כל איש בקש לו אלהים, החברה הישנה התמוטטה, אלילי המזרח נפלו והעם בקש לו אלהים חדשים. אז בנה המערב חברה חדשה על יסוד מזרחי, על היהדות… אני אינני קורא הדורות ולא באתי לחזור לפניכם על דברים שכבר נאמרו בלעדי. חפץ אני אך להגיד לכם, כי תקופתנו עתה דומה בכל אל התקופה ההיא. אירופה חולה עתה, – הכל מרגישים כי החברה מתמוטטת וכי אשיותיה כבר נרקבו. החברה האנושית היא עיפה ויגעה מאד, היא צמאה לדבר אלהים, לנביא ומחוקק. הנביאים הקטנים הקמים בקרבה נותנים בה כוח לזמן קטן ופי שעה; מאה שנה החיה קנט את החברה, מאה שנה אולי יעסיק דרוין את המוחות, אך נביא גדול ומחוקק אשר ישמיע דבר אלהים לעיפים ולכושלים ואשר יתן כוח להחברה ללכת הלאה – אין לנו עתה, והחברה האנושית תועה עתה במחשכים, עד אשר יערה עלינו רוח אלהים חזק, ויתן להחברה מזון לאלפי שנה…הבה ואגיד לכם, אחי, כי לא אנחנו פנינו מועדות אל המזרח, אך המערב כולו נוסע זה כבר מזרחה… אנכי – רשאים אתם לשחוק עלי – אנכי ודע, כי ימים יבואו ומאות המליונים אשר במזרח, העצמות היבשות, יתעוררו לתחיה; אז יקומו עמים רעננים ומלאי חיים וייסדו את החברה החדשה… אז יתנער המזרח וימלוך בתבל כולה אחרי המהפכה המערבית, כמו שמלך המערב אחרי המהפכה המזרחית. ואתם, אחי, בלכתכם עתה מזרחה, עליכם לזכור תמיד, כי מזרחיים אתם מלידה; בעת שהמערב כולו הולך מזרחה לרשת נחלת המת, עליכם ללכת שם בשביל להחיות את המת ולבנות את בנין החברה החדשה. השונא היותר גדול של היהדות הוא – המערב, ולכן הנני חושב כדבר בלתי טבעי, שהעם העברי, המזרחי, יפיל גורל על המזרח ביחד עם עמי המערב, הנני מאמין כי העם העברי יחיה ויעמוד על רגליו; הנני מאמין, כי העם הגדול הזה, אשר אי אפשר לנו לצייר במחשבתנו את מצב העולם בלעדי ספריו ורוחו הגדול, יתן עוד פעם חיים להחברה; אבל החברה הזאת תהיה מזרחית. המזרח הגדול יתעורר משנתו ויחל לחיות חיים טבעיים, אז יעמוד העם המקולל בראש גויים, בראש המזרח החי… לכן, אחי, בנסעכם מזרחה, אל תסעו כאויבי המזרח, אך כאוהביו ובניו הנאמנים. התחזקו נא להחיות אותו ולא להמיתו. אלפי שנים כבר עברו מבלעם ועד הנה, ובכל זאת אנו מרגישים, כי עוד עומדים אנו בחצי הדרך ועלינו להגיד עמו יחד: “אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב”… אנכי הייתי למשוגע, כי לא ידעתי אנה לפנות ולצאת, ועתה הנני גבר לא יצלח; היו ימים, אשר חשבתי לצאת לפני עמי, אבל עתה אי אפשר. יקום נא דור חדש וחי, והוא ילך לפני העם… אם אמת הדבר כי יש תעודה לעם ישראל, יצור נא את תורתו ואת תעודתו וישא אותן אל המזרח… לא אך ל”ארץ ישראל" אך אל המזרח כולו… אז ידע עמי, כי הולך הוא בדרך סלולה וטבעית. ואל נא יתאמר הדור הזה בגאון רוחו, כי יוכל לגמור את המלאכה על רגל אחת. כתבו נא, אחי, על דגלכם: “אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב”. מזרחה! מזרחה!"- לאן
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות