 |
מעטות הן המילים שמהן נגזרות תיאוריות כה רחבות ועמוקות. מהמונח המקראי "בצלם אלוהים" (Imago Dei) נגזרו ופותחו שבילים לתיאוריות חברתיות מובילות בעת החדשה והמודרנית. שבילים אלו חורגים בהרבה מההקשר הדתי והם נובעים בעיקר מאותו תיאור המעיד שהאדם - כל אדם - הוא למעשה צילום או חותם של אלוהים. אלו מילים ברורות שלא מותירות מקום לספק. אלוהים אפילו פונה לאחרים למלאכים או לאדמה ומבקש מהם שישתתפו איתו במלאכה כדי שהם יהיו עדים ויאמתו את טענתו של אלוהים שבאמת האדם הוא בצלמו. מילים אלו מהוות את הבסיס הרעיוני המכונן של תחומים מרכזיים בחייו של האדם המודרני כמו זכויות אדם, אתיקה, פוליטיקה, פילוסופיה ועוד.
האגדה מסייעת ליהדות להתמודד עם מורכבויות תיאולוגיות ושמה את יהבה על האגדה שתתן מענה, יהיה אשר יהיה. האגדה מתארת את הדיאלוג בין משה לאלוהים בזמן שהוא מכתיב לו את התורה בדמות של מורה ותלמיד שמרשה לעצמו להפריע למורה ולשאול שאלות תוך כדי ההכתבה. ״כיון שהגיע לפסוק הזה שנאמר ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמר לפניו, רבון העולם מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהא, אמר לו כתוב!, והרוצה לטעות יטעה, אמר לו הקב"ה, משה, האדם הזה שבראתי, לא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו?.״
הדיאלוג מתאר את המחשבה הקדומה לפיה משה מנסה לשכנע את אלוהים - תוך כדי מלאכת ההכתבה - שזאת טעות לכתוב את המילים הללו שכן הן נותנות פתח לפרשנות ואפילו ׳מתפלא עליו׳ על אלוהים - שכך הוא מתנהג. שיאה של ההאנשת האל בדיאלוגים המדרשים באגדות היא שאלוהים אומר למשה, תכתוב! ואל תתערב לי בכתיבה. הסדר ברור, משה עבד אלוהים לא יכול להתערב לאלוהים מה לכתוב ומסביר בנוסח די מקומי - ואם משהו רוצה לטעות, שיטעה. ובאמת, מה אכפת לאלוהים אם יש כאלו שיחשבו כך או אחרת. המדרש ממשיך - ׳כי בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת וחשבו שהוא האל, ובקשו לקלסו ולומר לפניו: "קדוש"׳. התיקון ל׳בעייתיות׳ הנובעת מהדמיון הכה מושלם בין האדם לאלוהים הגיע לפתרונו בכך שאלוהים הפיל על האדם שינה ולאור זאת שהאדם חייב לישון ואילו אלוהים לא חייב לישון, הצליחו המלאכים - שעקבו אחריו כנראה - לדעת מי אלוהים ומיהו האדם. הדמיון המופלא הזה הצליח לבלב אפילו מלאכים. ואם נביט בעצמנו כעת ונשאל אחד את השני או אחד לעצמו ״ואאלה, ככה באמת נראה אלוהים?״, אז התשובה היא שלילית. האדם הראשון שאלוהים ברא היה משהו שאפילו המיתולוגיה היוונית לא תוכל להמציא. נאמר באותה אגדה תלמודית על תנא מהמאה השנייה שמתאר את הביקור במערת המכפלה שם קבורים אדם וחוה והצליח איכשהו לראות רק את עקביו של אדם הראשון, עקב - המקום שמתלכך מהדרכים וסובל מיובש. וכך הוא מאתר את עקביו - ״הסתכלתי בשני עקביו, והן דומים לשני גלגלי חמה". אם התנא היה רואה עוד, היה זוכה לראות את שוקיו של אלוהים - עמודי הבריאה.
נ.ב מצטרף לתהיית הפונז.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות