 |
אני קצת מפקפק באוניברסליות הזו, או בשאיפה אליה כאל מוחלט שאין בלתו. לי די ברור (באופן אינטואיטיבי, אני יודע), שכל תורות המוסר נשענות על אנתרופוצנטריות - בבסיסן יש תרבות/שפה/תפיסת עולם/חושים/רגשות אנושיים. אם מחר תתבבסס חברת רובוטים חסרי קואליה בכוכב לכת כזה או אחר, לא מן הנמנע שהבסיס עליה היא תבנה, אם בכלל, תורת מוסר, יהיה אחר לגמרי1.
ומתוך הכפירה באוניברסליות גם משפט כמו "תורת מוסר אוניברסלית אמורה לכפות את ערכיה" נשמע לי מופרך. יתירה מזו - אמפירית לאורך כל ההיסטוריה לא חושב שהיתה איזו תורה אינברסלית שכפתה את ערכיה על כל האנשים החיים. העולם מורכב הרבה יותר מזה.
1 דוגמה - אם בחברה הזו אין בכלל סבל או כאב, זה שומט הרבה מהאכסיומות הפסאודו-אוניברסליות שלנו. זה אגב גם עונה על שאלת ה"למה דווקא האושר/צמצום הסבל/ווטאבר הוא טוב אוניברסלי". בחברה שפרטיה לא סובלים מאושר (הה) או סבל, נראה שאין שום משמעות לטוב או רע. האם אסטרואיד שמתרסק על הירח טוב פחות מאסטרואיד שלא מתרסק על הירח? למי אכפת? לא לאסטרואיד ולא לירח.
|
 |