![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני מסכים שבהרבה מקרים נוח לתאר את האדם גם במונחים לא מטריאליסטיים כמו "נשמה" (ע"ע "נשמה, תורידי את הזבל") או "רוח" (ע"ע רוח האדם, חולה רוח) אבל השילוב "נשמה מטאפיזית" ממש אינו חלק מהמשנה הליברלית. הערך העליון של חיי אדם הוא בעיקרו גלגול פשוט של עקרון ההכללה ולא דורש שום מטאפיזיקה, רק את ההכרה שאם אינני רוצה שתרצח אותי כדאי לי להבטיח לך שגם אני לא מתכוון לעשות את זה (בין השאר בגלל שאני שונא להשכים קום). המשפט האחרון שלך העציב אותי, במיוחד אחרי המחמאה (תודה!) שנתת למאמר שלי על הנושא. יש לא מעט בעיות לחיות עם ההכרה בכך שהרצון שלנו אינו חופשי יותר מלחץ הדם שלנו1, אבל מוסר אינו נמנה איתן. אמנם "נגזר עלי[ך] "להתנהג באופן מסויים" אבל אותו "אופן מסויים" כולל גם שנגזר עליך ועלי להתחשב בשיקולים מוסריים, אלא אם כן אנחנו פסיכופטים. התורשה ווהחינוך שאנחנו מקבלים דואגים לכך. אבל גם אם נגזר עליך לעזור לאיזה חסר ישע בו נתקלת ברחוב, אתה יכול לשאוב סיפוק מכך שאתה אחד מאותם האנשים ש*זה* מה שנגזר עליהם2, ולא אחד מאלה שמתעלמים מכאלה. כן, "יכול" הוא כמובן הפשטה, או מטאפורה, של המצב. האמת היא שאתה לא יכול שלא, והידיעה שהכל היה בעצם כפוי אני מסכים שלדתיים שמאמינים בשכר ועונש, ובעיקר בעולם הבא, יכולה להיות בעיה גדולה אם יפנימו שהכל בכאילו, אבל לא מבחינת התוצאה אלא מבחינת השאלה העקרונית למה הבורא יעניש אותם כאילו יש להם בחירה חופשית, בשעה שכל מעשים נגזרים מהנסיבות אותן הוא עצמו הביא. הדיון בכל זה מחייב להיות מדוייקים ולהזהר לא ליפול בפח של לולאות אינסופיות, או של תסכול אינסופי לא פחות, וחוששני שלא אכנס לשם עכשיו. _____________ 1- זאת גם זריקת הרגעה בקשר לטעויות שעשית בעבר, אבל גם זריקת צניעות *מסוימת* (כפי שאנסה להסביר עוד רגע) בקשר לכל מיני השגים שהשגת - וצריך ללמוד לחיות עם זה. 2- אם מותר לך להיות גאה בכך שאתה יהודי, או אשכנזי, למרות שרצונך לא תרם לכך כלום, על אחת כמה וכמה היות גאה בכך שמעשיך מתאימים במה שנראה לך מוסרי, גם אם אותו "נראה לך" אינו מגיע מתוך איזה חופש. |
![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |